1. לפניי ערר על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט ע' שחם) מיום 25.5.06 בב"ש 1017/06, בה דחה את בקשת העורר, דוד מועלם (להלן - העורר), לשחררו לחלופת מעצר של אשפוז גמילה מאלכוהול.
2. ביום 2.1.06 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו ארבע עבירות איומים, עבירה של הפרת הוראה חוקית ועבירת היזק בזדון. על-פי האמור בכתב האישום, ביום 30.12.05 איים העורר על אשתו בפגיעה בגופה, בכוונה להפחידה או להקניטה. באותו מועד העורר אף הפר צו מניעה, אשר אסר עליו להיכנס לבית בו התגורר עם אשתו. על-פי המיוחס לו, העורר איים על אשתו גם ביום 15.7.05, וכן שבר צלחת הגשה ומגב.
3. עם הגשת כתב האישום ביקשה המשיבה את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בבקשתה ציינה המשיבה, כי מחומר החקירה בעניינו של העורר עולה כי הוא צרכן כבד של אלכוהול, וכי התנהגותו המאיימת והאלימה מושפעת לא מעט מהתמכרותו.
ביום 19.1.06 הורה בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט משה בר-עם) על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, בין השאר לאור מהות העבירות בהן הוא מואשם ומצבו האישי הבעייתי הנובע משימוש יתר באלכוהול. בפני בית-המשפט היה מונח תסקיר מעצר, אשר הצביע על מסוכנות גבוהה מצד העורר כלפי אשתו, ולא הייתה בו המלצה לשחרורו בחלופה. ערר שהוגש על החלטה זו לבית-משפט המחוזי, נדחה על-ידי כב' השופט משה דרורי (ב"ש 6094/06 החלטה מיום 2.2.06).
4. ביום 12.3.06 הגיש העורר לבית-משפט השלום בקשה לעיון חוזר בהחלטתו לעצרו, בה ביקש לשחררו לאשפוזית בחיפה, שם ניתן לעבור תהליך גמילה מאלכוהול בתנאי מעצר בית, תוך פיקוח מלא כל שעות היממה. ביום 30.3.06 הורה בית-משפט קמא (כב' השופט עודד שחם) על עריכת תסקיר של שירות המבחן "בשאלת התאמתו של המשיב לגמילה מאלכוהול, לעניין החלופה המוצעת במסגרת של גמילה מאלכוהול, ולעניין יכולתה של החלופה המוצעת לפקח באופן מלא על המשיב [העורר] ולהפחית את מסוכנתו".
ביום 4.4.06 הגיש שירות המבחן תסקיר, בו המליץ על שחרורו של העורר למשך שבועיים לאשפוזית בחיפה, מסגרת סגורה אך לא נעולה, המדווחת לרשויות השונות במידה ומטופל עוזב את המקום. שרות המבחן ציין, כי במהלך השהות באשפוזית נבנית תוכנית טיפולית המשכית, וכי בשלב זה התוכנית שנראית לו מתאימה הנה במסגרת של קהילה טיפולית. בית-משפט קמא קבע בהחלטתו מיום 10.4.06, כי תסקיר זה "אינו מאפשר דיון מושכל בשאלת חלופת המעצר", ולכן הורה על הכנת תסקיר משלים, אשר ייבחן כיצד חלופת המעצר המוצעת תיתן מענה למסוכנות העורר, וביקש כי שירות המבחן יפרט מהי תוכנית הטיפול הצפויה אם השלב הראשון של גמילה באשפוזית יעלה יפה.
בתסקיר המשלים מיום 20.4.06, מסר שירות המבחן כי האשפוזית בחיפה אינה מסגרת נעולה, ואין כל אפשרות לעכב מטופל נגד רצונו אם הוא מבקש לעזוב את המחלקה. כמו-כן המטופלים נוטלים חלק בכל פעילויות המחלקה, לרבות יציאה מחוץ למחלקה בליווי איש צוות. עיכוב מטופל אשר הורחק מהמחלקה עקב אלימות או שימוש בסמים או באלכוהול, נעשה רק אם המטופל מצהיר בבית-המשפט כי הוא מקבל הגבלה זו על עצמו. שירות המבחן הבהיר, כי מהלך השהות באשפוזית תבחן התאמת העורר לקהילה טיפולית בהמשך, כאשר הוא ממליץ כי שהותו שם תהיה בתנאי מעצר.
5. בהחלטה מושא ערר זה, דחה בית-משפט קמא את בקשתו של העורר לשחררו לחלופה המוצעת לשם גמילה מסמים. בית-משפט קמא נימק את החלטתו בכך, שהעורר לא החל בתהליך גמילה כלשהי קודם למעצרו, וכי אין התייחסות של שירות המבחן לסיכויי הגמילה. בית-משפט קמא הוסיף, כי העובדה שהעורר ביצע את העבירות המיוחסות לו שעה שעונש מאסר על תנאי מרחף מעליו, מחלישה את האמון שניתן לתת בו. ועוד. בית-משפט קמא ציין, כי הסכסוך של העורר עם אשתו עודנו שריר וקיים, וכי אין בפניו "תשתית מוצקה דיה העשויה לשלול את הסיכון, כי על רקע השימוש באלכוהול, והסכסוך בין המבקש [העורר] ובין אשתו, יפר המבקש את תנאי השחרור ויבקש לפגוע באשתו", זאת במיוחד על רקע התסקיר מיום 17.1.06 אשר הצביע על מסוכנות רבה מצד העורר כלפי אשתו.
6. לטענת העורר, שגה בית-משפט קמא בהחלטתו, שכן מתסקיר שירות המבחן עולה שהעורר החל בעבר בתהליך גמילה, וכי שירות המבחן אינו נוהג להתנבא בנוגע לסיכויי הצלחה. לדידו של העורר, יש לאמץ את המלצת שירות המבחן, שיש בה כדי ליתן מענה לבעיית התמכרותו לאלכוהול, התמכרות אשר עומדת ברקע העבירות אותן ביצע בעבר ואשר מיוחסות לו בכתב האישום שתלוי ועומד נגדו. בא-כוחו של העורר הדגיש, כי החלופה המוצעת הנה מסגרת סגורה, המדווחת על כל הפרה של תנאי השחרור, וכן כי מרשו לא יצר קשר עם אשתו מאז שנעצר.
7. המשיבה מתנגדת לשחרורו של העורר. לטענתה, מסוכנותו של העורר אינה נובעת רק בשל התמכרותו לאלכוהול, אלא רק מתעצמת כתוצאה ממנה. מוסיפה היא, כי מסוכנותו של העורר כלפי אשתו בשילוב עברו הפלילי, אינם תומכים בשחרורו. לדעת המשיבה, שהות במוסד סגור אך לא נעול, באופן שהעורר יכול לצאת ממנו כאוות נפשו, לא תפיג את מסוכנותו. בא-כוח המשיבה הדגיש בטיעונו, כי הליך המעצר בו נמצא העורר, לא קטע כל הליך גמילה בו החל קודם לכן, וכי כלל לא ברור מהם סיכויי הגמילה.
8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לאור החלטתו של בית משפט קמא ולאור עמדת הפסיקה, הגעתי למסקנה כי לא נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא, לא לשחרר את העורר לחלופת המעצר המוצעת באשפוזית בחיפה לשם גמילה מאלכוהול.
9. לא אחת נפסק, כי "אין דרכו של בית המשפט, בדרך כלל, לשחרר נאשם מן המעצר על מנת לאפשר לו להתחיל תהליך של גמילה, אלא במקרים חריגים, שכן העיתוי המתאים לכך הוא במסגרת השיקולים לעונש" (בש"פ 4839/03 בוזגלו נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2003(2) 2422 (2003) והאסמכתאות המופיעות שם). בצד שיקול שיקומו של הנאשם, במסגרתו נבחנים התאמתו לתהליך גמילה וסיכויי ההצלחתו, ניצב השיקול של הגנה על בטחון הציבור או בטחונו של אדם מפני מסוכנותו של הנאשם. שחרור לטיפול במסגרת של גמילה יינתן רק בנסיבות חריגות, למשל כאשר טיפול בו החל הנאשם נגדע על-ידי מעצרו (בש"פ 3130/06 פרץ נ' מדינת ישראל, החלטה מיום 9.5.06 - פורסמה באתר המשפטי "נבו", פסקה 4 להחלטה).
10. עיון בתסקיר מיום 17.1.06 מלמד, כי העורר שולב בעבר (חודש יוני 2002) במסגרת צו מבחן במרכז לגמילה מאלכוהול בירושלים, והפסיק את הטיפול במהלך חודש יוני 2004, סמוך לאחר סיום צו המבחן. עוד עולה, כי מערכת יחסיו עם אשתו הידרדרה למן חודש יוני 2005, הידרדרות אשר הושפעה מחזרתו של העורר לשתייה. התרשמות שירות המבחן מהעורר, היא, כי זה מסוכן במידה רבה כלפי רעייתו "במצבים בהם עולה שימוש באלכוהול, שימוש אותה נוטה דוד [העורר] לטשטש, אין בידנו לבוא בהמלצה על שחרורו לחלופת מעצר". אינדיקציה נוספת למסוכנתו היא עברו הפלילי. העורר הורשע ביום 9.6.03 בעבירות של תקיפת בן זוג, היזק לזדון לרכוש ובאיומים, והושתו עליו, בין השאר, חמישה חודשי מאסר לשלוש שנים אם יעבור עבירת תקיפה או איומים. דהיינו, העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו בעת תקופת התנאי.
נמצא אפוא, כי נשקפת מסוכנות מצד העורר, וכי זה לא החל בתהליך גמילה לפני מעצרו הנוכחי. לאור כשלון הליך גמילה בעברו, נראה לכאורה כי סיכויי הגמילה שלו אינם גבוהים. לנוכח זאת, אין מקום לשחרורו בחלופה המבוקשת, זאת מבלי להמעיט מחשיבותו של תהליך גמילה לעורר כחלק משיקומו במסגרת גזירת דינו (השוו בש"פ 10280/05 פלוני נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(4) 1261 (2005)).
11. אכן, בתסקירים אשר הוגשו בחודש אפריל 2006 המליץ שירות המבחן על שחרורו של העורר לחלופת מעצר באשפוזית הגמילה בחיפה, אולם אף אני סבורה כי אין בחלופה זו מענה למסוכנותו של העורר, עליה התריע שירות המבחן מספר חודשים קודם לכן.
כפי שמסר שירות המבחן, בעת שהותו של העורר באשפוזית לא ניתן למנוע בעדו מלצאת את תחומי מוסד זה, ועובדי המוסד אך מחויבים לדווח על הפרת תנאי השחרור. ועוד. בשלב זה אין בפנינו תוכנית ארוכת טווח לגמילתו של העורר, אשר תבטיח כי זה לא יפגע ברעייתו ובאנשים נוספים על רקע התמכרותו. כפי שציין בית-משפט קמא, מהתסקירים שהוגשו ניתן ללמוד, כי לא ידוע בשלב זה כיצד יתמודד העורר עם גירושיו, כלומר ישנו חשש כי ישוב ויפגע ברעייתו. כזכור, הטיפול באשפוזית בחיפה הוא למשך שבועיים בלבד. במצב דברים זה, אין כל תועלת בשחרור למוסד גמילה, ללא חלופת מעצר אפקטיבית הכוללת טיפול המשכי, במיוחד שהעורר לא החל בגמילה ושסיכוייו לכאורה אינם גבוהים. למותר לציין, כי עמדת שירות המבחן הנה בגדר המלצה בלבד, והיא לאורם של כלל השיקולים הצריכים לעניין (בש"פ 2526/05 אבו רמילה נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005(1), 4927 (2005)).
12. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערר.
ניתנה היום, כ' באייר, תשס"ו (18 במאי 2006), במעמד הנוכחים.