1. ביום 21.8.2005 הוגש כתב אישום לביהמ"ש המחוזי בת"א, נגד המשיבים, עימאד רמאדן (משיב 1), מ' ב' (משיב 2), ועלא אל האדי (משיב 3).
בכתב האישום מיוחסת למשיבים עבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 335(א)(1)(א)(2) ביחד עם סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
למשיב 2 בלבד מיוחסת גם עבירה של החזקת סם מסוג קנאביס, במשקל 0.96 גר' נטו, לצריכה עצמית.
בכתב האישום נטען, כי ביום 12.8.2005, שעה 23:00 או בסמוך לכך, הגיעו המשיבים לעיר ראשון-לציון כשהם נוהגים ברכב נוסעים מסוג סובארו, מס רישוי 88-403-22, אותו החנו ברחוב הרצל, בסמוך לגן העיר. השלושה היו בגילופין וביקשו להוסיף ולשתות מבקבוק וודקה שהיה ברשותם.
אותה עת עברו בסמוך המתלוננים: פבל אבירם (להלן: "פבל"), בוריס חזנזון (להלן: "בוריס"), איוון פיפוב (להלן: "איוון"), אלכסיי אוסוונקו (להלן: "אלכסיי") ויבגני מישל (להלן: "יבגני"). החבורה היתה בדרכה לתחנת מוניות סמוכה על מנת לסוע במונית.
בכתב האישום נטען כי המשיבים פנו אל המתלוננים ושאלו לאן פניהם מועדות ולאחר שנענו כי פניהם מועדות לעיר לוד החלו המשיבים לדחוף אותם. בתגובה לכך אמר איוון כי הוא וחבורתו משרתים במג"ב וכי הם יוכלו לעצור את המשיבים, ואו אז החלו המשיבים לצעוק לעבר המתלוננים "שוטרים בני זונות, שתמותו...", ופתחו במסע אלימות כלפיהם. פבל ביקש מהמשיבים לחדול ממעשיהם, אך הוא הוכה על ידם בכל חלקי גופו באמצעות אגרופן, ועקב כך התמוטט ונפל. המשיבים המשיכו לתקוף המתלוננים ולפגוע בהם באמצעות שני מברגים, כשהם מכים אותם בכל חלקי גופם.
במהלך האירוע נדקר איוון ע"י המשיבים באמצעות מברג, בסמוך לריאתו, ואף הוא התמוטט ונפל.
לאחר זאת נכנסו המשיבים לרכבם ונמלטו מהמקום.
בכתב האישום תוארו החבלות אשר נגרמו למתלוננים כדלקמן:
פבל איבד את הכרתו ונגרמו לו חבלות בפניו ובידו השמאלית, והוא טופל בביה"ח ושוחרר לביתו; איוון נדקר קשות באזור החזה ואושפז בביה"ח למשך שבוע; בוריס נחבל קשות בפניו, טופל בביה"ח ושוחרר לביתו; אלכסיי נדקר בגבו, טופל בביה"ח ושוחרר לביתו; ויבגני נחבל בראשו בצד ימין באזור המצח, טופל בביה"ח ושוחרר לביתו.
בד-בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינם.
בבקשה צויין כי המשיבים נעצרו ביום 13.8.2005 ומעצרם הוארך מיום ליום עד למועד הגשת כתב האישום. מחומר הראיות עולה כי המשיבים תקפו את המתלוננים בצוותא חדא כשהם מצויידים בנשק קר, וללא כל סיבה והתגרות חבלו בהם באמצעות מברגים ואגרופן, כמתואר בכתב האישום.
המשיבים נמלטו מהמקום ברכבם ונעצרו ע"י המשטרה בסמוך למועד האירוע, משדווח על ידי אלמוני על מספר רכבם.
עוד צויין בבקשה כי משיב 1 זוהה במסדר זיהוי שנערך ע"י אחד המתלוננים, וכמו כן קיים דו"ח איכון טלפוני שנערך לטלפון הנייד של משיב 3, המצביע על היותו בזירת האירוע.
המאשימה טוענת כי מעשיהם האלימים של המשיבים מעידים כי הינם מסוכנים למתלוננים בפרט ולציבור בכלל, ולכן יש מקום לעוצרם עד לתום ההליכים במשפטם.
2. ב"כ המבקשת, עו"ד איילה אורן, פרטה את הראיות העומדות לרשות התביעה ושיש בהן כדי לשמש תשתית ראייתית מוצקה להוכחת אשמתם של המשיבים.
עו"ד אורן הצביעה על עדויות המתלוננים, המספרים על מעשי התקיפה שהיו מנת חלקם, ועל החבלות החמורות שנגרמו להם. לעניין זה הוצגו תעודות רפואיות המעידות על מצבם הפיזי של המתלוננים, ועל הטיפול לו נזקקו בביה"ח.
ב"כ המבקשת ציינה כי המשיבים מרחיקים עצמם מזירת האירוע וטוענים כי במועד התרחשותו שהו ביפו ולא בעיר ראשל"צ. דא עקא, שעוברי אורח דיווחו למשטרה על רכב סובארו הנושא מס' רישוי 88-403-22 כשהוא נמלט מזירת האירוע. דיווח זה התקבל בשעה 00:26 ולאחר מספר דקות נעצרו המשיבים כשהם נוסעים ברכב הנושא מספר זיהוי דומה, בצומת "קרח" בדרך לעיר לוד. הגם שזהותם של המדווח או המדווחים אינה ידועה למשטרה, הרי שלפי החריג לכלל הפוסל עדות שמיעה, ניתן לקבל אימרה ספונטנית אשר נשמעה במהלך או בסמוך לאירוע מרגש ומסעיר, כראייה לתוכנה ("RES GESTA"). לעניין זה, הסתמכה התובעת על ע"פ 7293/97 עמר נ' מ"י, תק-על 98(4), 194.
עם מעצרם, נמצא ברכב בו נסעו המשיבים מברג וכן נתגלו כתמי דם על חולצתו של משיב 1. על גופו של משיב זה נתגלו חתכים שונים, כאשר גירסתו הינה כי אלה נגרמו עקב נפילה על סלע בחוף הים.