החלטה בתיק דמ"ש 522-11-11

1.         בפני בקשה לביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 30.5.2011 (בתיק דמ"ש 522-11-11)

ההליכים בתיק

2.         המבקשת הגישה ביום 1.11.2011 תביעה כספית כנגד המשיבה לתשלום פיצויי פיטורים בסך 13,144 ש"ח והוצאות נסיעה בסך 200 ש"ח (סה"כ: 13,344 ש"ח). לטענת המבקשת היא זכאית לפיצויי פיטורים בגין התפטרות עקב מצב בריאות לקוי.

3.         בכתב ההגנה שהוגש על-ידי הנתבעת נטען, כי התובעת נטשה את מקום עבודתה ביוזמתה ורק בכתב התביעה מציינת התובעת כי היא זכאית לפיצויים בגין מחלתה. עוד צויין, כי התובעת המציאה אישור מרופא תעסוקתי חמישה חודשים לאחר הפסקת יחסי העבודה. לפיכך נטען שהתובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים.

4.         ביום 30.5.2012 הוזמנו הצדדים לדיון גישור בפני נציגי ציבור. לאחר שלא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה התייצבו הצדדים לדיון שנערך בפני עוד באותו היום במהלכו הגיעו להסכם פשרה.

5.         על פי הסכם הפשרה הוסכם כי לחיסול סופי ומוחלט של כל טענות והתביעות ההדדיות של הצדדים, מכל מין וסוג שהוא, עבור תקופת העבודה וסיומה, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 6,000 ש"ח נטו כפיצויי פיטורים. הסכם הפשרה קיבל, כאמור, תוקף של פסק דין באותו מעמד.

הבקשה לביטול הסכם הפשרה

6.         ביום 9.10.2012 הגישה המבקשת בקשה לביטול הסכם הפשרה. בבקשה טענה המבקשת כי היא סברה בכנות ובתום לב כי הסכום עליו הוסכם בהסדר הפשרה הוא הסכום שבית הדין הכריע בו ורק לאחר מכן הבינה כי ביום הדיון הגיעה, למעשה, מרצונה הטוב להסדר פשרה עם המשיבה וכי לא ניתנה הכרעה שיפוטית בעניינה.

7.         עוד טענה המבקשת כי נפלו פגמים מהותיים בכריתת הסכם הפשרה ובין היתר היותה של המבקשת דוברת רוסית אשר בקושי רב מבינה את השפה העברית; המבקשת לא הייתה מיוצגת ע"י עו"ד ; הסכם הפשרה לא תורגם למבקשת בשפה הרוסית הברורה והמובנת לה; המבקשת לא הבינה את משמעות הדברים אשר נאמרו במהלך הדיון, לרבות מהות הסכם פשרה ותוכנו; המבקשת לא הבינה כי היא מסכימה מרצונה להסדר פשרה עם המשיבה ומוותרת על חלק מזכויותיה; המבקשת סברה בכנות ובתום לב כי מדובר בהכרעה של בית הדין לפיה על המשיבה לשלם לה 6,000 ש"ח בגין מלוא זכויותיה; הסכם הפשרה מוטה בצורה בלית סבירה לטובת המשיבה.

8.         בסיכומו של דבר, המבקשת האמינה בתמימות כי בית הדין אמר את דברו והכריע בעניינה ואם המבקשת הייתה יודעת ומבינה שיש לה את האופציה ואת הזכות להמשיך בהליכים נגד הנתבעת הייתה עושה זאת על מנת לקבל הכרעה צודקת בעניינה.

9.         בתגובה לבקשה טענה הנתבעת כי עיקרון גיבושו של הסכם פשרה נועד לשים קץ למחלוקות שבין הצדדים במסגרתו נעשים ויתורים הדדיים של כל אחד מהצדדים על חלק מטענותיהם. במקרה דנן התובעת והנתבעת התייצבו בפני נציגי ציבור ולאחר שהליך הגישור לא צלח התייצבו הצדדים באולמו של הרשם סילורה ולאחר דין ודברים שהתנהל בשפה העברית במהלכו גילתה התובעת בקיאות רבה הן בשפה העברית והן בעמידה על זכויותיה, עוצב הסכם הפשרה בסיועו של בית הדין והוכתב לפרוטוקול. הוויתור בהסכם הפשרה הוא כ- 50% מהסך הנתבע. עוד מציינת הנתבעת כי בית הדין הקריא בעצמו לתובעת את משמעותו של ההסכם המתגבש ולאחר מכן אחת הנוכחות שישבו באולם תירגמה לה את נוסח הפשרה לרוסית. באותו מעמד חתמו הצדדים על ההסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

10.        טענות התובעת על אי ידיעת השפה וניצולה חסרות בסיס ולא נפל כל פגם בכריתת הסכם הפשרה בה כל אחד מהצדדים ויתר על מחצית מטענויתו ואין להקל ראש בעובדה שהנתבעת סבורה כי לתובעת כלל לא מגיע כל פיצוי שכן היא נטשה את מקום עבודתה ועשתה מעשה התפטרות. לפיכך יש מקום לדחות את הבקשה לביטול הסכם הפשרה על הסף תוך חיוב התובעת בהוצאות ראויות. 

הכרעה

11.        הסכם פשרה הינו הסכם ליישוב סכסוך בין צדדים, אשר נעשה באופן מודע לאור אי הודאות העובדתית או המשפטית באותו עניין, כאשר כל צד מוותר ויתורים הדדיים ובכך מסתיים ההליך שבין הצדדים.

            פגיעה בסופיות הפשרה באמצעות הגשת בקשה נוספת, יש בה משום פגיעה בליגיטימיות של הפשרה. בית המשפט העליון, במספר רב של פסקי דין, קבע כי לא יאות לפתוח הסכם פשרה לתביעה מחודשת אלא במקרים נדירים בהם הקרקע העובדתית שעמדה בבסיס הסכם הפשרה נשמטה, או אם הוכח כי ההסכם היה נגוע במרמה או בטעות.

12.        על מהותה של הפשרה עמד בית המשפט העליון בפסיקתו, כדלקמן:

"מהי פשרה? בלי למצות, נראה לי, כנקודת מוצא נוחה לדיון, כי ניתן להגדיר פשרה כ'הסכם ליישוב סכסוך בין שני צדדים בתנאים אותם הצדדים רואים כהוגנים, אשר נעשה מתוך מודעות לאי וודאות עובדתית או משפטית, ואשר יש בו ויתורים הדדיים של כל אחד מן הצדדים על חלק מטענותיהם'... באופן דומה, אומרים פרידמן וכהן כי 'בפשרה יש משום 'קניית סיכון' או 'קניית דין'. סיכון זה יכול שיתייחס לעובדה השנויה במחלוקת, להלכה משפטית או להתפתחות אפשרית בעתיד. טבעי הדבר שבתי המשפט נוטים לקיים פשרה שהושגה בתום לב ובמגמה לסיים את הסכסוך' (חוזים, בעמ' 736).

בהתאם לתיאור זה, אחת ממטרותיה העיקריות של פשרה היא למנוע תביעות נוספות בעתיד בקשר לעניין נושא הפשרה...

מנקודת המבט של הצדדים להסכם פשרה, תכונת הסופיות היא תכונה חיונית. טול מן הפשרה תכונה זו, ונטלת ממנה את טעם קיומה".

(ע"א 2495/95 בן לולו נ' אליאס ואח', פ"ד נא(1) 577, עמ' 591)