1. לפניי
"בקשה למתן הוראות לנאמן מטעם עומרית מרגלית" (להלן: "
הבקשה" ו"
מרגלית"). הבקשה הוגשה בעקבות פסק-דין שניתן על-ידי ביום 11/10/12 בתיק ה"פ 1016/08 שבכותרת (להלן: "
התובענה" ו"
פסק-הדין").
עניינה של התובענה הוא בבקשה שהוגשה על-ידי חברת תו"ת-תאגיד עובדי תעופה ותיירות בע"מ (להלן: "
חברת תו"ת" או "
הנאמן") - בהתייחס לכספים בהיקף של כ-70,000,000 ש"ח שהיו מוחזקים על-ידה באותה עת בנאמנות (להלן: "
הכספים"); ובית-המשפט נתבקש ליתן הוראות לנאמן, מי מבין המשיבים בתובענה זכאי, אם בכלל, לחלק בכספים. המשיבים כולם בתובענה היו עובדי "ארקיע" בזמנים כלשהם בעבר, וחלקם עובדים בארקיע גם היום; וכל אחד מאלה טען לזכות בחלק מן הכספים.
בפסק-הדין נקבע כי
"המועד הקובע" לעניין הזכאות לחלק בכספים הוא יום 1/7/08. בהינתן עובדה זו ומנימוקים שפורטו, ככל שהדברים רלוונטיים לבקשה, נקבע כי כל אותם המשיבים שעבדו בפועל בארקיע במועד הקובע, זכאים לחלק בכספים, ואלה כונו בפסק-הדין
"העובדים בהווה"; ולא כן מי שלא התקיימו בינו לבין ארקיע יחסי עובד-מעביד במועד זה. עוד הוברר כי החלק בכספים של כל אחד מהעובדים הזכאים, הוא פונקציה של ותק העבודה שלו נכון ליום הקובע (להלן: "
נוסחת החלוקה"). על רקע האמור נקבע עוד, ביחס ל"
עובדים החוזרים" - קרי: מי שעבדו בעבר בארקיע תקופות שונות והיו עובדים בארקיע גם במועד הקובע, אף שלא הייתה רציפות בעבודתם - כי יש להתייחס לוותק הכולל שלהם ולחשב את חלקם בכספים לפי
סיכום התקופות.
2. לטענת מרגלית, היא הייתה עובדת של ארקיע בתקופה שמיום 17/3/93 ועד ליום 1/7/07; וחזרה לעבוד בארקיע, לאחר חופשת לידה שהתארכה, ביום 27/4/08; והיא עודנה עובדת ארקיע. אין חולק שהייתה עובדת במועד הקובע.
בהינתן עובדות אלה, במסגרת התובענה נכללה מרגלית בקבוצת "העובדים בהווה" בהתייחס לתקופה שמיום 27/4/08 ועד למועד הקובע - 1/7/08. כן הצטרפה לקבוצת "עובדי העבר", בהתייחס לתקופת עובדתה הקודמת בארקיע במשך למעלה מ-14 שנים.
אלא שחרף העובדה שבית-המשפט קבע כי מי שעבדו בעבר בארקיע ועבדו בארקיע גם במועד הקובע, זכאי לחלק בכספים תוך לקיחה בחשבון של
סיכום התקופות - מסרב הנאמן, שלא כדין, לכלול את הוותק של מרגלית בעבר בנוסחת החלוקה לגביה.
ומכאן הבקשה, ליתן לנאמן הוראות לחשב את זכאותה של מרגלית לחלק בכספים על-פי ותק העבודה הנצבר שלה בארקיע (17/3/93- 1/7/07, ו- 27/4/08- 1/7/08).
3. הנאמן מצידו מתנגד לבקשה. בין היתר וראשית דבר, נטען על-ידו כי מרגלית אינה יכולה עתה, לאחר שניתן פסק-הדין, לבקש לשייך אותה לקבוצת המשיבים שכונתה "העובדים החוזרים" ומנתה עובדים ספציפיים - שזו למעשה בקשתה של מרגלית.
משנכללה מצד אחד בגדר קבוצת המשיבים שכונתה "עובדים בהווה", שעמדתם נתקבלה; ומאידך גיסא נכללה בגדר קבוצת המשיבים שכונתה "עובדי העבר" שתביעתם נדחתה - זו המסגרת ואין בלתה, שתוחמת את זכאותה לחלק בכספים; ומשמע, שבנוסחת החלוקה אין להביא בחשבון אלא את תקופת עבודתה האחרונה של מרגלית עד למועד הקובע (1/7/08), שתחילתה ביום 27/4/08 - ומכאן שהיא מונה כחודשיים ימים.
לבקשה השיבה חברת תו"ת שהתנגדה כאמור לבקשה, וקבוצת "העובדים בהווה" שהצטרפה להתנגדותה של חברת תו"ת. כן השיבה קבוצת "העובדים החוזרים", שאף היא התנגדה לבקשה.
מרגלית הגיבה לתשובות.
לאחר עיון בכל אלה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה של הבקשה להתקבל. להלן נימוקיי.
4. החלוקה של המשיבים לקבוצות - וביניהן, לענייננו, "העובדים בהווה", "עובדי העבר" ו"העובדים החוזרים" - היא אך משום שיש להם אינטרסים משותפים ותשתית עובדתית רלוונטית דומה. אך חלוקה זו אינה גוברת ואינה יכולה להתעלם מקביעות מהותיות שבפסק-הדין לעניין הזכאות של יחידי המשיבים לחלק בכספים ובנוגע לאופן יישום נוסחת החלוקה לגביהם.
אמנם בסופו של יום עמדתם של "העובדים בהווה" נתקבלה ואילו עמדתם של "עובדי העבר" נדחתה. ואולם משנקבעה זכאותם של "העובדים החוזרים" לחלק בכספים, וזאת על-פי הוותק המצטבר של כל אחד מהם - אין זאת אלא שמי שנכלל כמשיב
הן בקבוצת "העובדים בהווה"
והן בקבוצת "עובדי העבר", קמה זכותו מבחינה מהותית לחלק בכספים על-פי ותק העבודה המצטבר שלו.
כזהו מעמדה של מרגלית.
ברי לכן, כי חלה טעות בסיווג של מרגלית במסגרת החלוקה של המשיבים לקבוצות, ונכון היה שמלכתחילה תימנה עם "העובדים החוזרים". עם זאת, בהיותה בעלת-דין בתובענה ומשנכללה בשתיים מקבוצות המשיבים גם יחד - "העובדים בהווה" ו"עובדי העבר" - תקופת הוותק המצטברת היא שמשקפת את הוותק הרלוונטי של מרגלית לצורך חישוב היקף זכותה לחלק בכספים.
ובמילים אחרות - המקרה המיוחד של מרגלית מוביל לתוצאה שאליה הגיע בית-המשפט ביחס לכל אחד מיחידי "העובדים החוזרים", ככינויים בפסק-הדין. כך, משקבע בית-המשפט מבחינה מהותית כי מי מהמשיבים שהיה עובד בעבר
וגם במועד הקובע, אף אם לא הייתה רציפות בתקופת העסקתו, זכאי לחלק בכספים בהתאם לסיכום התקופות.
ודוק: בית-המשפט לא הכריע בהיבט העובדתי המתייחס לתקופת הוותק המסוימת שיש לייחס לכל אחד מהמשיבים שנקבע שקמה זכותם לחלק בכספים; ומבחינה זו לא קם השתק פלוגתא, בניגוד לנטען על ידי המתנגדים לבקשה.
זאת ועוד. אין מקום לטענת הנאמן והיא אף מיתממת, שלפיה לא ניתן לקבל את הבקשה גם משום שוותק העבודה המצטבר כנטען על-ידי מרגלית הוא עניין עובדתי הטעון בירור - ואין לטענתו מקום לבירור כזה, משזה מכבר ניתן פסק-דין בתובענה. שהרי, כפי שצוין, מרגלית נמנתה עם קבוצת "עובדי העבר" בתובענה - בנוסף לכך שנמנתה עם "העובדים בהווה" - ואיש מן המתנגדים לבקשה עתה, לא חלק על הוותק הנטען על-ידה במסגרת זו בנוסף לוותק שיוחס לה כ"עובדת בהווה". לשון אחר: המחלוקת לענייננו נסבה סביב השאלה - האם עובד שנתקיים לגביו התנאי של העסקה במועד הקובע, יובאו בחשבון לגביו גם תקופות עבודה שלו בעבר בארקיע, חרף חוסר רציפות בהעסקתו. לא הייתה מחלוקת לעניין משך הוותק, ומכל מקום כזו לא נדונה ולא נתבררה, אף לא ביחס למי מ-19 העובדים שנמנו עם קבוצת המשיבים שכונתה "העובדים החוזרים". אין יסוד אפוא לטענה שהיענות לבקשה משמעה
"פתיחה מחדש" של עניין הדורש בירור עובדתי, כטענת המתנגדים לבקשה. העובדות נותרו כשהיו ביחס למרגלית, ולא חל ואף לא נטען שחל, שינוי בפרט רלוונטי כזה או אחר.
5. סיכומו של דבר - חברת תו"ת, בהיותה נאמן בכספים, מחויבת להקפיד על חלוקתם בהתאם לפסק-הדין. לפיכך ובהינתן האמור לעיל, לא היה מקום להתנגדות לבקשה של מרגלית, שהיא אינה אלא נגזרת של ההכרעה בתובענה. משכך, אני מורה לנאמן לחשב את זכאותה של מרגלית לחלק בכספים, על פי הוותק הנצבר שלה בארקיע.