1. לפניי בקשת הנאשם לזכותו - כבר בשלב זה, טרם הסתיימה פרשת התביעה - מכל העבירות המיוחסות לו. לחלופין טען הנאשם, כי יש ליתן לו לחזור מכפירתו ולמחוק את כתבי האישום. המאשימה התנגדה לבקשה.
2. הנאשם הוא קבלן, אשר במועדים הרלבנטיים לכתבי האישום עסק בביצוע עבודות בניה. נגד הנאשם הוגשו מספר כתבי אישום אשר אוחדו, בהם הנאשם מואשם במספר עבירות לפי
חוק העסקת עובדים זרים, תשנ"א - 1991 (להלן: "
חוק העסקת עובדים זרים" או "
החוק"), בכך שבמספר מקרים העסיק עובדים זרים שלא היו רשאים לעבוד בישראל - עבירה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק; העסיק עובדים זרים ללא היתר עבודה - עבירה לפי סעיף 2(א)(2) לחוק); העסיק עובד זר ללא עריכת חוזה בכתב - עבירה לפי סעיף 2(ב)(2) לחוק; והעסיק עובד זר ללא ביטוח - עבירה לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק. הנאשם כופר בעבירות המיוחסות לו.
3. בתיק התנהלה ישיבת הוכחות אחת, בה הובאו עדים מטעם המאשימה. עם זאת,
פרשת התביעה טרם הסתיימה, ובישיבה הבאה אמורה המאשימה להביא עדים נוספים מטעמה.
4. הנאשם הגיש כאמור בקשה, לפיה יש לקבוע כבר בשלב זה כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה ולפיכך יש לזכותו. הנאשם סומך טענתו זו על פסק הדין בעניין טורשאן (רע"פ 6831/09
פואד טורשאן נ' מדינת ישראל, 18.7.11, להלן: "
עניין טורשאן"). לטענת הנאשם בעניין טורשאן נקבע כי על מנת להוכיח עבירה של העסקה שלא כדין, חייבת המאשימה להוכיח באופן פוזיטיבי כי לתושב הזר לא היה היתר שהייה. על מנת לעמוד בנטל זה על המאשימה לשלול את כל שלוש האפשרויות לשהייה חוקית בישראל: היתר מטעם משר הפנים; היתר מטעם מפקד האזור, מי מטעמו או ממנהלת התיאום והקישור; או צו בית משפט האוסר על הרחקתו מישראל. על המאשימה להוכיח זאת באמצעות תעודת עובד ציבור ביחס לשתי האפשרויות הראשונות, ובעזרת פלט מן המסוף המשטרתי ביחס לאפשרות שלישית. זאת ועוד, המידע הדרוש כדי להכריע בשאלה האם ניתן היתר שהייה לפלוני אם לאו מצוי בידיה של המאשימה, אשר ללא מאמץ מיוחד אמורה להיות מסוגלת להשיגו. מנגד, כאשר אין מדובר בעובדה הנמצאת בידיעתו המיוחדת של הנאשם, אין להטיל עליו עול מיוחד להוכיח עובדה זו ולפיכך נטל ההוכחה מוטל על המאשימה.
הנאשם טען, כי בעניינו המאשימה לא ביצעה את הבדיקות הדרושות לשם קביעה אם אותם עובדים בגין העסקתם הוא מואשם, שוהים כחוק בישראל. לטענתו, מן העדויות שהביאה המאשימה עלה כי אין כל ראיה קונקרטית לכך שלא היו לאותם עובדים אישורים.
הנאשם הדגיש, כי למרות שעניין טורשאן עוסק בעבירות לפי
חוק הכניסה לישראל, תשי"ב - 1952 (להלן: "
חוק הכניסה לישראל"), יש ליישמו גם לענייננו, שכן חוק העסקת עובדים זרים מפנה לחוק הכניסה לישראל.
5.
המאשימה טענה מנגד כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, הלכת טורשאן כלל אינה רלבנטית לעניינו של הנאשם, הן מאחר שהנאשם מואשם מכוח חוק העסקת עובדים זרים בעוד הלכת טורשאן עוסקת בחוק הכניסה לישראל, והן כיוון שהלכת טורשאן דנה בעניין צר וספציפי הנוגע לשהיית תושב האזור שלא כדין בישראל.
עוד טענה המאשימה, כי לשם הוכחת העבירות בהן מואשם הנאשם, אין צורך להוכיח האם העובד הזר שהה באופן חוקי בישראל, שכן עניין זה אינו חלק מיסודות העבירה. יתרה מכך, חוק העסקת עובדים זרים קובע כלל לפיו עובד שאינו אזרח או תושב ישראל הוא "עובד זר" לצורך החוק. זאת ועוד, חלק מן העבירות בהן מואשם הנאשם קשורות למעסיק עצמו, כלומר לנאשם, אשר היה מודע לעובדות הרלבנטיות דהיינו לכך שאין ברשותו היתר, ולכך שהעובדים מועסקים ללא חוזה בכתב וללא ביטוח רפואי. לפיכך, אין הצדקה להעברת נטל מיוחד אל התביעה במקרה זה. יתרה מכך, פרשת התביעה טרם הסתיימה וגם משום כך יש לדחות הבקשה.
המאשימה הוסיפה וטענה כי במקרה זה מדובר על מספר כתבי אישום בהם יותר ממסכת עובדתית אחת ולפיכך לא ניתן לבקש לבטל את כל כתבי האישום על יסוד טענות המתייחסות לחלק מן העובדות המתוארות בהם.
6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום לבטל את כתבי האישום כנגד הנאשם. להלן יפורטו הנימוקים לכך.
7. כפי שפורט לעיל, מרבית טענות של הנאשם נסמכות על האמור בפסק הדין בעניין טורשאן. עם זאת, בית המשפט העליון הבהיר כי גם לאחר הלכת טורשאן הבחינה האם הוכיחה המאשימה את אשמת הנאשם נעשית
על פי מכלול הראיות שהובאו בפני בית המשפט:
"
אכן
,
דרך המלך להוכחת כניסה או שהייה ללא היתר בישראל
,
הינה בהצגת תעודת עובד ציבור מטעם משרד הפנים
.
ואולם
,
כפי שנקבע ב
רע
"
פ
6831
/09
טורשאן נ
'
מדינת ישראל
(
[
פורסם בנבו
]
, 18.7.2011):
"המשיבה איננה מוגבלת בדרכי הוכחתה של נסיבת השהייה שלא כדין. ראיות שונות עשויות להצביע על התקיימותה, כאשר בסופו של דבר השאלה הרלוונטית תהא האם די בראיות שהוגשו כדי להוכיח את הנסיבה מעבר לספק סביר".
אכן
,
בית המשפט הביע חוסר נחת בשל התנהלותה של המשיבה
,
שהיה בידה להמציא ראיה נוספת בדמות תעודת עובד ציבור
,
כאשר
"
בראיה זו יש כדי למקם את מידת השכנוע במיקום נשגב של וודאות מוחלטת
".
ואולם
,
ממשיך וקובע בית המשפט
"
עלינו להבחין בין חוסר נחת ממידת מאמציה של המשיבה בהשגת הראיות ובחקר האמת
,
לבין השאלה העיקרית עליה עלינו לענות
-
האם הוכחה אשמתו של המבקש מעבר לספק סביר
,
במסגרתו של הליך הוג
ן
" (
וראו גם
ע
"
פ
5424
/07
בדריה נ
'
מדינת ישראל
(
[
פורסם בנבו
]
, 17.10.2007)."
(ע"פ 3487/12
כרים גזאונה נ
'
מדינת ישראל, 4.11.12 להלן "
ענין גזאונה").
8. בענייננו, פרשת התביעה טרם הסתיימה כאמור. לטעמי, די בעובדה זו כדי לדחות את הבקשה. במצב בו המאשימה אמורה להביא עדין עדים ועדויות מטעמה, לא ניתן ממילא לבחון האם מילאה היא אחר הנטל המוטל עליה, אם לאו. זאת ועוד, לאור האמור בפסקי הדין בעניין טורשאן ובעניין גזאונה, גם לאחר תום פרשת התביעה יש להמתין לסיומו של ההליך ולראות אם יוגשו ראיות נוספות וככל שאלו יוגשו יילקחו אף הן בחשבון בבחינת השאלה האם הוכחה אשמת הנאשם, אם לאו. ויודגש, הוכחת יסודות העבירה נעשית על בסיס מכלול הראיות שבתיק ובכלל זה ראיות ההגנה, ככל שיוגשו.
9. עוד יצוין, כי במקרה זה מדובר בנאשם שהוגשו נגדו מספר כתבי אישום. העובדים אשר בגין העסקתם הוגשו כתבי אישום אלה, מגיעים ממקומות שונים. כך למשל, בע"פ 1101/08 מדובר בשני עובדים אזרחי סין; בע"פ 1033/09 מדובר בעובד אזרח תורכיה; בע"פ 1774/08 מדובר בשלושה עובדים תושבי השטחים; ובע"פ 1715/08 מדובר בשלושה עובדים אחרים תושבי השטחים. כפי שפורט בעניין טורשאן, קיימים היתרים מיוחדים אשר רק תושבי השטחים או רצועת עזה יכולים לקבלם, בעוד תושבי מדינות אחרות ובכלל זאת סין ותורכיה, כלל אינם זכאים להם. ממילא לפיכך יש להביא ראיות
שונות כדי להוכיח את חוקיות או אי חוקיות השהייה של כל אחד מן העובדים. לאור זאת, אין לקבל טענה כללית כפי שטען הנאשם, כי המאשימה לא עמדה בנטל להוכיח את אשמתו.
10. עוד יאמר בעניין זה, כי חוק עובדים זרים מגדיר "עובד זר" כ"עובד שאינו אזרח ישראל או תושב בה" (סעיף 1 לחוק עובדים זרים). עניין טורשאן, אשר כאמור דן בעבירות לפי חוק הכניסה לישראל, אך הזכיר גם את העבירות לפי חוק עובדים זרים, ציין כי
לשונה של עבירת ההעסקה שלא כדין אינה מכילה את הנסיבה של שהייה שלא כדין. השאלה האם כאשר מדובר בעבירה של העסקה שלא כדין, יש להראות כחלק מיסודות העבירה, כי לתושב הזר לא היה היתר לשהות בישראל -
לא הוכרעה בעניין טורשאן. כך גם חודדה האבחנה בין חוק הכניסה לישראל שבא לשמור על האינטרסים הבטחוניים של ישראל בעוד שחוק עובדים זרים בא להגן על אינטרסים כלכליים ותעסוקתיים. שוני זה צריך להשפיע אופן בחינת הראיות שתעשה בשלב בו יבוא בית הדין לכתוב את הכרעת הדין.
זאת ועוד, חלק מן האישומים כנגד הנאשם הינם של העסקת עובד זר
ללא חוזה עבודה בכתב והעסקת עובד זר
ללא ביטוח. עבירות אלה, על פניהן אינן כוללות את היסוד של שהייתו שלא כדין של העובד בישראל. מכאן שלפחות לגבי חלק מהעבירות אין צורך בהבאת ראייה לגבי השהייה הבלתי חוקית של העובד.