זהו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 26.11.06 לפיה אין קשר בין כאבי גב התחתון מהם סובלת המערערת ובין החבלות מיום 31.08.99 ומיום 25.10.04.
רקע וטענות הצדדים
1. המערערת ילידת שנת 1955 שירתה במשטרת ישראל משנת 1973 עד שנת 2005. במהלך שירותה ביצעה העוררת תפקידים שונים כגון תנועה, סיור, חקירות וקצינת מתנדבים במשמר האזרחי.
2. לטענת העוררת ביום 31.08.99 בעת ירידה במדרגות לכניסה למשרדה החליקה במדרגות (להלן: "
הנפילה הראשונה" או "
החבלה הראשונה"), וכתוצאה מכך נפגעה בגב התחתון חשה בכאבים עזים ופנתה לטיפול רפואי וקיבלה מספר ימים מנוחה, פיזיותרפיה ותרופות לשיכוך כאבים, ומאז התחילה לטענתה לסבול מכאבי גב, שנמשכו לסירוגין עם הקרנה לעכוז וירך ימין. לטענתה נאמר לה על ידי הרופא כי אין מה לעשות ויש לקחת משככי כאבים במידת הצורך. לטענת העוררת בתאריך 25.10.04 נפלה במדרגות ביציאה מביתה לכיוון העבודה (להלן: "
הנפילה השניה" או "
החבלה השניה"), נחבלה שוב בעמוד השדרה והחלה החמרה משמעותית בעוצמת הכאבים. כאבי הגב הקרינו לאצבעות הרגלים והתחילה לסבול מהירדמויות והתכווצויות בהונות הרגליים. עוד טענה העוררת כי לפני הנפילות הייתה אישה פעילה וספורטיבית, פעילות אשר הופסקה על ידה לחלוטין מכיוון שכל מאמץ היה גורם לה לכאבים.
3. ביום 27.10.05 הגישה המערערת תביעה למשיב להכיר בה כנכה בגין הכאבים בגב התחתון, אשר נדחתה בהחלטת המשיב מיום 21.11.06, ובהתבסס על חוות דעתו של ד"ר נחשון שזר, מומחה בכירורגיה אורטופדית, מיום 11.11.06, לפיה אין קשר החבלות אשר נחבלה בגבה לבין כאבי הגב.
4. המערערת הגישה תצהיר מטעמה וחוות דעת מטעם ד"ר שי שבת, מומחה בכירורגיה אורתופדית, מיום 20.02.07. המשיב הגיש חוות דעת של ד"ר נחשון שזר, מיום 11.11.06, חוות דעת מגיבה מיום 19.08.07 וחוות דעת משלימה מיום 15.12.07.
דיון והכרעה
5. ראשית נציין, כי הננו מקבלים את טענות המערערת לפיה אכן התרחשו אירועי הנפילה וזאת כפי שעולה מהמסמכים אשר הונחו בפני הועדה (בין היתר מסמכים 185, 205 308 בתיקה הרפואי). לדעת הועדה אין כל רלוונטיות לטענת המשיב לפיה המדובר בעדות יחידה של בעל דין, שכן במקרה הנדון המסמכים, אשר הונחו בפני הועדה תומכים בגרסתה העובדתית של המערערת בדבר אירועי הנפילה.
6. על אף האמור, הננו מקבלים את טענת המשיב כי המערערת לא הרימה את הנטל להוכיח כי אירועי הנפילה הם אשר גרמו לכאבים הנטענים בגבה.
7. המערערת הגישה כאמור חוות דעת של ד"ר שבת. בחוות דעתו הוא ציין כי בעת בדיקתו את המערערת עמדו בפניו דו"ח פציעה מיום 02.09.99, מזכר על נפילה בדרך לעבודה מיום 01.11.04, תביעה להכרת נכות מיום 17.10.05, תשובת CT עמוד שדרה מותני מיום 18.09.06, חוות דעתו של ד"ר שזר מיום 11.11.06 והחלטת המשיב בדבר דחיית תביעת המערערת ובדיקת רופא אורטופד מיום 23.01.07. בחוות דעתו ציין, כי לאחר הנפילה הראשונה החלה המערערת לסבול מכאבי גב עם הקרנה לעכוז וירך ימין, וכי החבלה השנייה החמירה את עוצמת הכאבים אשר הובילה להירדמויות ברגל ימין ותחושת התכווצות ברגליים בעיקר באזור הבהונות. בחוות דעתו מציין ד"ר שבת כי לאחר החבלות הפסיקה כל פעילות גופנית וכן היה קושי בביצוע פעולות יום יומיות. בחוות דעתו קובע ד"ר שבת כי מבדיקות ההדמיה שנעשו למערערת נמצא כי קיימת ספונדולוליסטזיס ניוונית בין חוליות L4 -L5, וכי לדעתו התפתחות כאבים מיד לאחר החבלה מלמדת כי המדובר בפגיעה עצבית שהתפתחה בעקבות החבלה.
8. בחוות דעתו של ד"ר שזר מיום 11.11.06 ציין זה כי לאחר החבלה הראשונה לא נמצא כל תיעוד על כאבים בגב התחתון (למעט התיעוד שצוין לעיל), כאשר בתאריך 17/05/00 נבדקה בשל כאבים בגב תחתון ובצילום נראו שינויים ספונדולוטיים מתאימים לגיל, וכי באשר לחבלה השניה נרשם בבדיקתה בדו"ח המיון כי נחבלה באזור העורף וכי לאחר מכן לא היו כל פניות לרופא מטפל בשל כאבי גב תחתון, לאור זאת קבע כי לא ניתן ללמוד כי מחבלות אלו נגרם נזק לגב התחתון וכי יש לדחות התביעה. בחוות דעתו המגיבה מיום 19.08.07 ציין ד"ר שזר כי השינויים הניווניים אשר נצפו בדיקת ה- CT אשר נעשתה למערערת בשנת 2006 נצפו כבר במאי 2000, שמונה חודשים לאחר החבלה הראשונה, וכי שינויים ניווניים מעין אלו מתפתחים לאורך שנים ולא במשך שמונה חודשים. עוד ציין ד"ר שזר כי כדי להכיר בקשר בין החבלה לכאבים צריך לראות שבחבלה נוצר נזק אשר יכול לגרום לפגיעה קבועה. וכי אם הייתה פגיעה משמעותית יהיה רצף של תלונות בעיקר בסמוך לפגיעה אשר יביאו להעמקת הברור, וכי אין תיעוד במקרה הזה. ד"ר שזר אף הגיש חוות דעת משלימה, אשר התייחסה לבדיקת ה- CT אשר נערכה למערערת ביום 18.09.06, ואשר לא עמדה בפניו בעת מתן חוות הדעת בעניינה של המערערת, כמו גם מסמך מיום 06.09.1999 הפניה לפיזיותרפיה בשל LBP (LOW BACK PAIN).בחוות דעתו המשלימה התייחס לבדיקת ההדמיה בה נראו שינויים ניווניים המתאימים לגיל ללא עדות לפגיעה טראומתית כלשהי, בסיכום חוות עדתו ציין כי מדובר בכאבי גב תחתון על רקע שינויים ניווניים מתאימים לגיל וללא קשר לחבלות.
9. הועדה מקבלת את טענות המשיב והמומחה מטעמו, כי אין די באמירות המערערת, אשר נמסרו למומחה מטעמה ועל בסיסן ניתנה חוות דעתו, כי לאחר הנפילות סבלה מכאבים, וכי בשל נפילות אלו נגרמה הנכות בגבה, על מנת לקבל את טענותיה ולקבוע קשר של החמרה או גרימה, שכן ככל שנפילות אלו היו קשות וכואבות, היה צריך להיות לכך ביטוי בתיעוד הרפואי של המערערת, אשר לא הוצג לנו במקרה הנדון. מתיקה הרפואי של המערערת עולה כי לאחר אירוע הנפילה הראשון ישנו תיעוד מיום 01.09.1999 בו נרשם כי נחבלה בעמוד השדרה (מסמך 134 בתיק הרפואי), הפניה לטיפול פיזיותרפיה מיום 06.09.1999 (מסמך 384 בתיק הרפואי), פנייה מתאריך 08.05.00 שם נרשם כי מתלוננת על כאבי גב תחתון, וכי לאחר ביצוע צילום, נמצאו שינויים ספונדולוטיים מתאימים לגילה (מסמך 382 בתיק הרפואי). מלבד מסמכים אלו, ועד לשנת 2004, אז התלוננה המערערת על כאבים בגב התחתון לאחר תנועה לא נכונה (מסמך 376 בתיק הרפואי), וכן תלונה כללית על כאבי גב בבדיקה תקופתית מיום 02.06.04 (מסמכים 306-299 בתיק הרפואי) אין בתיקה הרפואי של המערערת תלונות נוספות על כאבי גב ובייחוד על כאבי גב, אשר הקרינו לעכוז ורגל ימין כטענתה, וכן אין רישומים כי המערערת עברה טיפולי פיזיותרפיה בגבה.
10. גרסתה של המערערת לעובדה כי לא נמצאו מסמכים רפואיים אשר תמכו בטענתה לפיה סבלה מכאבי גב הייתה, כי נאמר לה על ידי הרופאים כי אין מה לעשות בנדון וכי באפשרותה לקחת משככי כאבים בעת הצורך. בעדותה בפני הועדה ציינה כי ניגשה כל פעם לרופאה בקופת החולים, אשר אמרה לה כי צריך להסתדר עם זה ואין מה לעשות (עמוד 11 לפרוטוקול שורות 15-17) . המערערת אשר נטל ההוכחה מוטל עליה לא הציגה לועדה כל מסמך, מלבד המסמכים לעיל, המתעד ביקור אצל רופאים ותלונות על כאבי גב.
11. העדר המסמכים מתיקה הרפואי העבה של המערערת אשר יתמכו בטענתה כי סבלה מכאבי גב עזים עקב הנפילה הראשונה, עומדת לחובתה של העוררת בכל הנוגע להרמת נטל ההוכחה בקשר לכאבי הגב והנפילות.
12. יוער, כי בנוסף לכך שהמערערת לא הביאה תיעוד רפואי נוסף אשר יחזק טענתה בדבר כאבי הגב מהם סבלה לטענתה כתוצאה מהנפילות, הרי המערערת נמצאה מגזימה בתיאור הכאבים והמגבלות בעקבותיהם. בתצהירה טענה המערערת, והנושא אף הועלה בחוות דעתו של המומחה מטעמה, כי עקב הנפילות הפסיקה
לחלוטין פעילות גופנית וכי אף פעולות יום יומית גורמת לה כאבים עזים. לא זו בלבד שלטענה זאת לא נמצאו תימוכין, היא אף הוכחה כלא נכונה, שכן מתיקה הרפואי של המערערת עולה כי ביצעה פעילות גופנית גם לאחר הנפילה הראשונה (מסמכים 254 , 355 בתיק הרפואי). המערערת אומנם בעדותה טענה בפני הועדה כי אינה מבצעת פעילות גופנית מלבד הליכות, אך אנו סבורים כי יש בשינוי גרסתה כדי להשפיע על אמינות גרסתה בנדון.
13. באשר לנפילה השניה, במכתב ההפניה של הרופא המשטרתי נרשם כי החליקה במדרגות ונחבלה באזור אוקספיטלי, ובאמה שמאל (מסמך 203 בתיק הרפואי), בטופס חדר המיון נרשם בחלק התלונות כי מתלוננת על כאב ראש, צוואר ושכמות (מסמכים 200-199 בתיק הרפואי) בדו"ח הפציעה שמילאה לאחר הנפילה השניה רשמה כי נפלה על הגב וקיבלה מכה בראש ושפשוף ביד שמאל (מסמך 205 בתיק הרפואי). בנוסף, הגישה המערערת לועדה במהלך דיון ההוכחות מסמך נוסף שהינו מזכר של המערערת מיום 01.11.04 (אשר סומן מע/1) בו ציינה את דבר נפילתה השניה וכי סבלה מכאבי ראש וגב. מכל מסמכים אלו עולה כי המערערת התלוננה על פגיעה בגב עליון- צוואר ראש ולא גב תחתון. יתרה מכך, הרי שאין בתיקה הרפואי של המערערת
כל תיעוד בדבר תלונות על כאבי גב לאחר הנפילה השניה ביום 25.10.04 (למעט כאמור המסמכים הנ"ל בסמוך לנפילה), כאשר רק כשנתיים לאחר הנפילה השניה, ביום 03.09.06 ישנה תלונה ראשונה, על כאבי גב תחתון, כאשר בסיבת הפניה נרשם "מצב לאחר ת.ד מלפני 6 שנים". תלונה אשר בעקבותיה הופנתה לבדיקת CT אשר קבעה כאמור כי נצפו שינויים ניווניים המתאימים לגיל.
14. הועדה כאמור העדיפה את חוות דעתו של ד"ר שזר, על פני חוות דעתו של ד"ר שבת, אשר קבע כי יש קשר בין הנפילות למצב גבה של המערערת בהתבסס על דבריה בלבד ללא תימוכין במסמכים רפואיים אשר יגבו את טענתה (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 39-40, עמוד 6 שורות 6-7) מעבר לאמור, ד"ר שבת אישר בעדותו כי לעיתים ניתן לראות מבדיקת ה- CT האם השינויים הניוונים נגרמו כתוצאה ממחלה או התפתחות טבעית של תחלואה (עמוד 3 לפרוטוקול שורות 36-44, עמוד 5 שורה 1), אך לא מצא לנכון לציין זאת בחוות דעתו בהתייחס לבדיקתה של המערערת, דבר אשר יכול ללמד כי במקרה הנדון לא החבלה היא אשר גרמה למצב גבה של המערערת, אלא המחלה הניוונית אשר אובחנה בצילומים אשר נעשו לה בשנים 2000 ו- 2006.
15. עוד טען ד"ר שבת כי שינויים ניווניים יכולים להתפתח גם בתוך מספר חודשים ממועד החבלה, כאשר לטענתו אין אסכולה בספרות אשר בדקה זאת (עמוד 3 לפרוטוקול), וזאת בניגוד לעמדת מומחה המשיב לפיה שינויים ניווניים מתפתחים במשך שנים ולא תוך מספר חודשים. היות והנטל להוכיח טענה זאת מוטל על המערערת, אשר לא הצביעה על כל אסכולה התומכת בטענה בדבר האפשרות להתפתחות שינויים ניווניים בזמן כה קצר, ובשים לב כי על פי ממצאי הצילומים אשר נעשו למערערת בשנים 2000 ו- 2006 ואשר קבעו כי המדובר בשינויים ניוונים על רקע גילה, הננו דוחים פרשנות זאת של מומחה המערערת.
16. היות ונטל ההוכחה מוטל המערערת והיא לא הרימה אותו, הננו קובעים כי דין הערעור להדחות.