1. זהו ערר בהתאם לסעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) תשכ"ב-1962 (להלן:"
חוק
הביוב") על דרישת תשלום היטל ביוב מיום 21.10.01. העוררת 1 (להלן: "
העוררת") הינה חברת יזמות אשר התקשרה עם חברה נוספת בהסכם מיום 10.3.98, אשר במסגרתו התחייבה העוררת להקים פרויקט בניה שיעודו העיקרי תעשיה, על מקרקעין הנמצאים ברחוב משכית באזור התעשיה הרצליה פיתוח. העוררת 2 מונתה על ידי העוררת לנהל, לתאם ולפקח על עבודות הבניה בנכס ובשמה הוגשו הבקשות להיתרי בניה. המשיבה, עיריית הרצליה (להלן: "
העירייה"), אשר בתחומה מצוי הנכס הינה רשות מקומית המוסמכת, בין היתר, להטיל בתחומה היטל ביוב מכח חוק הביוב ומכח חוק עזר להרצליה (ביוב) תשל"ד-1974 (להלן: "
חוק העזר").
2. לצורך הקמת הפרויקט נתקבלו שני היתרי בניה עיקריים. ההיתר הראשון מיום 25.7.01 שעיקרו בניית מרתפי חניה וההיתר השני מיום 30.10.01, שעיקרו בניית הבנין העיקרי ושטחי שרות. במסגרת הבקשות להיתרי הבניה, וכתנאי למתן כל אחד מהיתרי הבניה שולמו אגרות בניה, אגרות והיטלי פיתוח, ביניהם היטל ביוב. על מנת שלא לעכב את הוצאת היתר הבניה, שולם כל הנדרש תחת מחאה.
3. שלוש טענות עיקריות עלו בכתב הערר.
3.1. האחת, אי מתן "הודעה" ו-"דרישת תשלום" מפורטים, בהתאם לדרישות החוק והפסיקה. העוררת חזרה בה מטענה זו בסיכומיה בעמ' 3 סעיף 21.
3.2. השניה, אי סבירות העלאת תעריפי היטלי הביוב (בשיעור של 52%). גם מטענה זו חזרה בה העוררת בסיכומיה בעמ' 3 סעיף 24.
3.3. השלישית, אי חוקיות ו/או אי סבירות היטל ביוב על פי חוק העזר, משום שבהכנתו לא הובאו בחשבון שטחי המרתפים שניתן לבנות בשטח הרשות. טענה זו היא הטענה היחידה שבה על הועדה לדון במסגרת תיק זה. בקליפת האגוז, טענת העוררת היא כי ההיטל בלתי חוקי או בלתי סביר משום שבתחשיב שעמד בבסיס ההיטל לא הובאו בחשבון שטחים של מרתפים, שניתן לבנות וזאת על פי תוכנית שהייתה מופקדת בזמן אישור ההיטל. לטענת העוררת לו היו שטחי המרתפים מובאים בחשבון היה סכום ההיטל שנקבע נמוך באופן משמעותי מההיטל שנקבע ובתוקף על פי חוק העזר.
התחשיב
4. לצורך קביעת היטל הביוב, חוק העזר אמור להתבסס על תחשיב, אשר מכוחו נקבעים התעריפים. בתחשיב נלקחים בחשבון
במונה ההוצאות לביצוע התשתית ברחבי השטח המוניציפלי של הרשות המקומית ו
במכנה שטחי הנכסים (זכויות בניה) - קרקע ומבנה, אשר אמורים להשתתף במימון התשתית. כאשר מחלקים את המונה במכנה נוצרת מנה, אשר היא התעריף עצמו. במקרה הנדון בפנינו פנתה העירייה לחברת ח.ג.מ. מהנדסים יועצים ומתכננים (1980) בע"מ (להלן: "
ח.ג.מ."), אשר הכינה תחשיב ביוב בחודש פברואר 1990, אשר נקרא "רביזיה להצעה לעדכון חוק עזר להרצליה - היטל ביוב" (להלן: "
התחשיב").
5. בתחשיב נמצאים עלויות של מערכת ביוב קיימת ומערכת ביוב עתידית (ביב ציבורי, מאסף, תחנות שאיבה, קווי סניקה, מכון טיהור ומוצא ימי) המסתכמים בסך הכל כולל מע"מ ב-155.7 מיליון ש"ח. לעלות זו, הוספו 3 תוספות כלליות בשיעור של 7% והתוצאה היא עלות כוללת של 166.6 מיליון ש"ח. סכום זה מהווה את מונה התחשיב.
6. מכנה התחשיב הכולל את סך הכל אזורי בניה נמוכה, אזורי בניה גבוהה, אזורי תעשיה ומלונאות וכן מבני ציבור המסתכמים בהיקף של 8.655 מיליון מטר מרובע קרקע וכן 6.193 מיליון מטר מרובע מבנה.
7. חלוקת המונה במכנה הניבה מנה של 11.2 ש"ח למטר מרובע. בהתאם לזאת נקבעו מספר אופציות לחיוב כמפורט בסעיף 4.5 לתחשיב וסופו של דבר נבחרה אופציה 5, היינו 20 ש"ח למטר מרובע בניה ו-4.93 ש"ח למטר מרובע קרקע (סעיף 4.7 לתחשיב). כל הנתונים הנ"ל הינם בערכי חודש יוני 1989. תעריפי חוק העזר פורסמו ברשומות ביום 12.1.92 (חש"מ 473).
תוכנית המרתפים
8. תוכנית הר/2000 מ' למרתפים (להלן: "
תוכנית המרתפים") אושרה למתן תוקף ביום 25.10.90, זאת לאחר עריכת התחשיב בפברואר 1990. העוררות ביקשו לקבל פרוט הנתונים מהמשיבה בענין שטחי הבניה לקביעת ההיטל, על מנת לבחון האם הם כוללים מרתפים. המשיבה הגיבה על כך, כי בשל חלוף הזמן, פרוט השטחים לא נמצא בידה.
9. העוררות הגישו חוות דעת מטעמן על ידי האדריכל בן ארי (להלן: "
האדריכל") אשר ביצע אומדן של השטחים לרבות שטחי המרתף. בחוות הדעת טען האדריכל, כי אומדן השטחים (זכויות הבניה) אשר אמורים היו להלקח בחשבון בתחשיב בשנת 1989, אשר עליהן ידעה או יכולה היתה העירייה לדעת הינם 11,555,195 מטר מרובע של מבנה ו-10,261,970 מטר מרובע קרקע. לאחר החלוקה של המונה במכנה על פי חוות דעתו המנה היא 7.64 ש"ח למטר מרובע. באומדן השטחים על פי זכויות הבניה, שקבע האדריכל בחוות דעתו, נלקחו כאמור כל זכויות בניה למרתפים אשר נוצלו או ניתנים לניצול בשטח המוניציפלי של העירייה. וכך נכתב בחוות הדעת:
"השוואת טבלת השטחים האמורה אל שטחי הקרקע והבניה שבתחשיב, מצביעה על הפרש ניכר בין שני הנתונים. סביר להניח כי ההפרש נובע, בין היתר, מאי חישוב שטחי המרתפים בתחשיב, ואולי אף מאי חישוב חדרי היציאה לגג. ניתן אף להניח, כי בתחשיב הובאו בחשבון שטחים עיקריים ולא מלוא שטחי השירות הנילווים אליהם".
10. כאן המקום להזכיר כי העירייה למרות שניתנה לה ההזדמנות, גם אם מאוחר, לאחר סיום מועד ההוכחות, החליטה שלא להגיש חוות דעת כנגד חוות דעתו של האדריכל.
טענות העוררת
11. העוררות טוענות כי נטל הראיה ו/או ההוכחה בענין טענת המרתפים הועבר לכתפי המשיבה, אשר הנתונים לענין זה מצויים בידיה אולם היא נמנעה מלהגישם ואף נמנעה מהגשת חוות דעת שכנגד.
12. עוד טוענות העוררות כי חוות דעתו של המומחה מטעמם, האדריכל, לא נסתרה לא בחוות דעת נגדית ואף לא בחקירה שכנגד משום שהאדריכל רק פירט והסביר את ממצאיו ולא נמצאה סתירה כלשהי בין עדותו בחקירה הנגדית לבין טענותיו, נתוניו וממצאיו.
13. העוררות מבקשות שככל שהועדה תמצא כי הן הוכיחו שהמשיבה לא לקחה בתחשיב, אשר מכוחו נקבעו תעריפי הביוב בחוק העזר, את שטחי המרתפים, הרי שהיא מבקשת כי הועדה תפעל באחת משלושת הדרכים הבאות. דרך ראשונה - לקבוע כי חיוב היטל הביוב ככל שהושת על העוררות בגין שטחי המרתף בנכס הינו שלא כדין ויש לבטלו ולהשיב לעוררות את הסכומים היחסיים הנובעים מחיובים אלה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין. בכך מסתמכות העוררות על ת.א. (ת"א) 1070/96
אלי רוני ואבי יוזמה ופיתוח בע"מ נ' עיריית ראשון לציון. דרך שניה לקבוע כי אישור העלאה של 47% הינו בלתי סביר באופן קיצוני וזאת בהסתמך על ערעור אזרחי 1711/02
עיריית חולון נ' ארגון הקבלנים והבונים חולון פ"ד נח (5) 933. דרך שלישית היא לקבוע כי לאור זה ששיעור ההעלאה הינו בלתי סביר הרי התיקון לחוק העזר שנעשה בהתאם לתחשיב הינו בטל ולכן יש לחזור לחיוב לפני התיקון הנ"ל, והמשמעות היא הפחתת תעריף הביוב בשיעור של 52%.
טענות המשיבה