מ"ת
בית משפט השלום באר שבע
|
13270-02-12
15/02/2012
|
בפני השופט:
דניאל בן טולילה
|
| - נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
עו"ד זילברמן
|
הנתבע:
אמיר אבו צולב (עציר)
עו"ד בן ארי
|
| החלטה |
בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו לכאורה ביצוע עבירות של התפרצות לדירה, גניבה, פריצה לרכב בכוונה לגנוב, ניסיון גניבת רכב והפרת הוראה חוקית.
על פי המתואר בכתב האישום מיוחס למשיב כי בין התאריך 11.01.12 סמוך לחצות לבין התאריך 12.01.12 התפרץ לביתו של אלישייב רייכנר (להלן:"המתלונן") ברחוב נחל יעלים 11 בירוחם (להלן: "הבית") וגנב מהבית ארנק שהכיל מזומנים בסך 150 ש"ח, שני צרורות של מפתחות רכב ושני מכשירי פלאפון. עוד מיוחס למשיב כי סמוך לאחר מכן התפרץ לרכב אשר חנה בחצר הבית באמצעות המפתחות שלקח מהבית וניסה לגנוב את הרכב.
במעשים האמורים לעיל הפר המשיב לכאורה את ההוראה החוקית שהוטלה עליו בתאריך 10.10.111, במ.ת. 15726-10-11 במסגרתה נקבע כי עליו לשהות
במעצר בית מלא בתל שבע.
כמו כן מיוחס למשיב כי הפר את ההוראה החוקית הנ"ל בכך שבתאריך 11.01.12 בין השעות 20:37 לבין 23:26 וכן ביום 12.01.12 בשעה 12:17 יצא את מקום מעצר הבית ושהה בבאר שבע.
במהלך הדיון שנערך בפני ביום 12.02.12 חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה ככל שאלו נוגעות לעבירות הרכוש המיוחסות למשיב בכתב האישום.
ב"כ המשיב ציין כי התשתית הראייתית לחובת המשיב בנוגע לעבירות ההתפרצות והגניבה, מתבססת בעיקרה על חוו"ד מומחה מז"פ ממנה עולה כי ד.נ.א. של המשיב התגלה על גבי כפפה שנמצאה; בסמוך לבית שנפרץ, על השביל בגינה.
לטענת ב"כ המשיב, לא ניתן לקשור את הכפפה להתפרצות מאחר והיא נמצאה מחוץ לבית כמו כן, על גבי הכפפה נמצאו ט.א. נוספים שאינם שייכים למשיב.
אשר להפרת ההוראה החוקית- ב"כ המשיב טען כי המשיב נתן הסבר למחקרי התקשורת, לפיו מדובר בכרטיס SIM שקיבל מחברתו אשר היה בשימושו רק שבועיים וחצי טרם מעצרו.
אשר להודאת המשיב לפיה יצא מביתו לבית חברתו- ב"כ המשיב טען כי המשיב לא ציין באילו מועדים יצא את מעצר הבית ועל כן, ספק אם ניתן לראות באמירות אלו כהודאה בביצוע ההפרות. בצד דברים אלו, חברתו של המשיב מסרה בהודעתה במשטרה כי המשיב לא הגיע אליה.
ב"כ המבקשת מנגד, טען כי קיימת תשתית ראייתית לחובת המשיב הנשענת על בסיס הראייה הנסיבתית בדמות ממצא הד.נ.א של המשיב אשר התגלה ע"ג כפפה בסמוך לבית המתלונן.
נטען בנוסף כי המשיב בחקירתו קשר עצמו למועד בו אירעה הפריצה וכן סתר עצמו מספר פעמים ולאחר מכן שמר על זכות השתיקה- דבר שיש בו לחזק את הראיות לחובתו.
אשר להפרות ההוראה החוקית- נטען כי קיימים איכוני שיחות טלפון המעידים על כך שהמשיב יצא את מקום מעצר הבית וכן המשיב בעצמו הודה כי הפר את תנאי מעצרו.
לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים וקראתי את חומר החקירה הגעתי למסקנה כי ישנה חולשה ממשית בראיות ככל שהדבר נוגע לעבירות ההתפרצות והגניבה ואילו לעבירות של הפרת הוראה חוקית יש ראיות ללא כרסום.
כאמור, מעיון בחומר החקירה עולה כי הראייה המרכזית לכאורה המסבכת את המשיב הינה ראיה נסיבתית בדמות ממצא ד.נ.א. שהתגלה ע"ג כפפה שנמצאה בגינת בית המתלונן, התואם לפרופיל ה-ד.נ.א של המשיב .(חוו"ד מעבדה ביולוגית, המחלקה לזיהוי פלילי)
הפסיקה באופן עקרוני קובעת כי במקרים מסויימים, ניתן לבסס הרשעה על בסיס ממצאי ד.נ.א בלבד:
"אשר לראייה בדבר התאמת ה-ד.נ.א של העורר לדגימות זרע על מכנסי המתלוננת ש.ס ולרוק שנמצא על מסכת סקי שנתפסה בבית העורר, בית משפט זה כבר קבע כי בהתאמה של אחד לכמה מיליארדים של ה-ד.נ.א יש כדי להוות ראיה לכאורה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים, ואף הרשעה בנסיבות מסוימות (בש"פ 5284/98 מוגרבי נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 6.9.1998); ע"פ 9724/02 אבו-חמאד נ' מדינת ישראל, סעיף 35 לפסק דינו של השופט מ' חשין (לא פורסם, 22.10.2003))... " (בש"פ 868/08
חוסיין אשכור נ' מ"י)
בצד דברים אלו, יש ליתן הדעת באופן מקדמי האם מדובר בחפץ
אשר קשור ישירות לביצוע העבירה וכן, האם מדובר בחפץ נייד או נייח.
על האבחנה שבין ממצא בודד על חפץ נייד שנמצא מחוץ לבית לבין ממצא שנמצא בתוך הבית בצירוף ממצאים נוספים, עמד כב' השופט צלקובניק מבית המשפט המחוזי בבאר שבע במ.ת. 23468-05-11 באומרו: