בפני בקשה להורות על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.
נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים.
עפ"י האמור בכתב האישום ביום 10.4.2012 הגיעו שוטרים לביתם של המשיבים ברהט וזאת לצורך עריכת חיפוש בבית.
לאחר שהשוטרים החלו לעשות שימוש במהלך החיפוש באמצעות כלב צעקו המשיבים לעבר השוטרים שיוציאו את הכלב וסירבו מלחדול למרות שנאמר להם להרגע ולעזוב את המקום. בשלב זה המשיב 1, משך את חולצתו של השוטר יקיר סויסה , גרם לו להחליק במדרגות ובהמשך אחז את השוטר בשתי ידיו בצווארו חנק אותו ונשך אותו. המשיב 1 המשיך לעשות כן גם לאחר ששוטר נוסף ניסה להשתלט עליו ואיים על השוטר יקיר בכך שאמר לו שיהרוג אותו.
עפ"י האמור בסעיף 9, המשיב 2, צעק על שוטר נוסף שהיה במקום ושרט אותו בציפורניו.
במהלך הדיון שנערך בפני, טענו ב"כ המשיבים כי ישנו כרסום בעצמת הראיות ויש בו כדי להשליך על שאלת השחרור. ב"כ המשיבים התייחסו לעובדה כי ראשית מבלי שיש בכך להצדיק את המעשה הרי אין מדובר בתקיפה יזומה אלא מעשה שהחל בשל כך שנעשה שימוש בכלב שהוכנס לבית המשיבים דבר שעומד בניגוד לתפיסתם הדתית של המשיבים.
מעבר לכך, ציינו, כי במהלך הארוע אח נוסף של המשיבים נטל חלק בחיפוש ולמרות שלכאורה היה עד לכל שהתרחש לא נגבתה ממנו הודעה. כיום הונח בפני ביהמ"ש תצהיר של האח אשר ממנו עולה, כי לכאורה המשיבים הותקפו ולא נקטו באלימות כלפי השוטרים. בכך יש לראות מחדל חקירה שפגע בהגנתם של המשיבים, ולגופם של דברים, משקיימת הודעה שכזו, ובשים לב לתוצאות הסופיות של הארוע כאשר המשיבים נזקקו לטיפול רפואי אין לשלול את טענתם כפי שעולה בחקירה המשטרתית. לחיזוק דברים אלו הפנו לבש"פ 6869/03 שם ביהמ"ש מציין כי סיטואציה כזו יש להתייחס בזהירות לגירסת השוטרים.
מעבר לכך, הפנו למאפיינהם של המשיבים שהינם צעירים וכי יש לשקול בחיוב שחרורם לחלופה ואף שלא בתנאים של מעצר בית מלא. סופם של דברים הוצגו ארבעה מפקחים שונים אשר אמורים לשמש כחלופת מעצר. מנגד, ב"כ המבקשת מפנה להודעות השוטרים המלמדות על ההתנהלות האלימה בה פעלו המשיבים, כלפי השוטרים. המפנה לתמונות בתיק המעידות על החבלות שנגרמו לשוטרים. בצד דברים אלו, הפנתה לכך שכבר נקבע בעניינם של משיבים אלו בפני כב' השופט אינפלד כי קיימת עילת מעצר של מסוכנות שהופעלה בצוותא חדא כלפי שוטרים המבצעים את תפקידם. לגוף החלופה, ציינה, כי מדובר בחלופה שמחזירה את המשיבים קרוב למקום ביצוע העבירה. המפקחים מציגים עמדה מגוננת ובאופן קונקרטי לגבי המשיב 2, ציינה כי בנוסף לתיק זה תלוי ועומד נגדו כתב אישום נוסף שעניינו עבירות רכוש שהינם גניבת רכב והצתתו.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים וקראתי את חומר החקירה שהובא לעיוני הגעתי לכלל מסקנה כי בתיק זה קיימות ראיות לכאורה ללא כרסום. אכן, המשיבים מציינים בהודעתם כי הותקפו וגירסה זו מתחזקת על אליבא באי כוחם על ידי התצהיר שהוגש אולם בצד אמירות אלו, קיימים הדוחות המפורטים של השוטרים, הצילומים וכן הודעת השוטר יקיר סויסה. אין לי אלא לחזור על ההלכה הידועה כי במסגרת שלב המעצר ביהמ"ש אינו נדרש לשאלות של משקל ומהימנות ודי כי ביהמ"ש שוכנע שישנו פוטנציאל ראייתי להרשעת המשיבים בתום ההליך המשפטי וכי בשלב זה אין פריכות מהותיות וגלויות לעין בחומר הראיות.
לא מצאתי בטיעוני ב"כ המשיבים כי יש בכך להצביע על פריכות או סתירות וכידוע גירסתם של שני עדויות אחת מול רעותה אין פירושה איזון ואיון ומשקלן של הראיות לכאורה.
ביחס לכך, ראה בש"פ 11271/03 מדינת ישראל נ' יעקב אלפרון. במסגרת תיק זה הוגשו לביהמ"ש בשלב המעצר תצהירים מטעם עדי הגנה אשר לא נחקרו על ידי המשטרה, ושיש בהם כדי להציג גירסה הפוכה מזו של עדי התביעה. ביהמ"ש שב וחוזר הן על ההלכה הכללית ביחס לאופן בחינת הראיות בשלב המעצר וכן מתייחס לכך ש: "
... במסגרת בחינה זו על השופט לעיין אמנם בחומר החקירה כולו לרבות חומר החקירה התומך בעמדת הנאשם אך השאלה הנבחנת אינה מהימנותה של גירסת הנאשם או האם ניתן כבר בשלב זה לבטל את גירסתו של הנאשם, אלא אם בידי התביעה חומר חקירה בעל פוטנציאל ראייתי שיש בכוחו להביא להרשעה בתום המשפט. יתרה מזאת, אין בקיומה של גירסה מכחישה של נאשם כדי לשלול מיני וביה את המסקנה שקיימות ראיות לכאורה בדבר אשמתו, וזאת על אף שתמיד קיימת האפשרות שבסוף המשפט הפלילי יתן ביהמ"ש אמון בגירסתו של הנאשם ויזכה אותו בשל כך. זהו אחד ההבדלים העיקריים בין בחינת הראיות לצורך הליך המעצר לבין בחינת הראיות במשפט גופו..." .
מעבר לנדרש אציין, כי השוטרים מציינים במפורש, כי עשו שימוש בכח עובר למעצרם של המשיבים כאשר השוטר יקיר אף מציין כי נתן אגרופים למשיב 1, בשעה שזה החל לנשוך אותו כך שאין לומר שאלו מנסים להסתיר או לטשטש את הכח שהפעילו כלפי המשיבים והחבלות שנמצאו על גופם של המשיבים, יכולות להתיישב עם האמור בדוחות של השוטרים השונים. כך גם ביחס למחדל לשיטת ב"כ המשיבים כי לא חקרו את אותו עד, הרי כידוע שאלות של מחדלי חקירה ומשקלם להתברר במסגרת התיק העיקרי אולם כבר עתה אציין כי לא ניתן לומר כי מחדל זה גם אם אתייחס אליו ככזה יש בו כדי לפגוע בהגנת המשיבים (בשונה ממצב בו ראיות פורנזיות הושחתו או נעלמו) וכי אחיהם של המשיבים מסר גירסה והווה כעד הגנה במסגרת התיק העיקרי.
משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה קמה עילת מעצר ומדובר במשיבים אשר נהגו באלימות, ואף באלימות שאינה מן הרף הנמוך כלפי שוטרים אשר באים לבצע את משימתם, ומי שנוהג באופן שכזה כלפי אנשי מרות מעיד על עצמו כמי שאין עליו מורא.
בצד התייחסות כללית זו למעשי המשיבים אתייחס קונקרטית ואציין, כי נדמה שחלקו של משיב 1 שונה באופן משמעותי מחלקו של משיב 2 אשר הלכה למעשה המיוחס לו הינו כמתואר בסעיף 9, ומבלי להמעיט במעשיו, חלקו נמוך באופן משמעותי וכך גם התנהגותו האלימה כלפי השוטרים מצוייה ברף הנמוך. מאידך, למשיב 2, כאמור תיק מב"ד שעניינו עבירות רכוש ובמסגרתו היה עליו להמצא בתנאים מגבילים אם כי לא ביצע את המעשים המיוחסים לו תוך כדי הפרת אותם תנאים.
בצד קביעת עילת מעצר, על ביהמ"ש לשקול האם אין בעניינם של המשיבים חלופה שתוכל לאיין או למצער לצמצם את המסוכנות הנשקפת המם והתשובה לכך הינה חיובית.
המדובר בשני משיבים צעירים בגיל, ללא כל הרשעות קודמות וכאשר כאמור למעט אותו תיק מב"ד אין תיקים תלויים ועומדים או כל הסתבכות קודמת. ביחס למשיב 2, כאמור ציינתי את חלקו השולי יחסית אשר יש בו גם כן להוביל למסקנתי. בסופו של דבר, שני המשיבים ישהו באותם תנאים שכן כאמור בצד חלקו השולי של המשיב 2 ישנו תיק המב"ד ואילו חלקו של המשיב 1 דומיננטי יותר.
אכן, מעשיהם של המשיבים מגלמים חומרה, אולם, מהתרשמות של ביהמ"ש הינה כי יש בחלופות המוצעות, כדי ליתן מענה לחומרה ולמסוכנותם של משיבים אלו. המדובר בארבעה מפקחים שונים אשר הינם ללא עבר פלילי, המפקחים מודעים לתפקיד אותו הם נוטלים מבוגרים משמעותית מן המשיבים שבפני, ובצד הפקדת ערבויות כספיות הולמות יוכלו לשמש כחלופה ראויה. בפרט אמורים הדברים לגבי אביהם של המשיבים וסבם אשר מגנים את המעשים כאשר האב טוען כי לו היה נוכח במקום לא היה נותן לארוע להתדרדר כפי שבסופו של דבר הדבר לכאורה קרה.
מיותר לציין, כי אין מקום לכך ששני המשיבים ישהו יחדיו באותה חלופה, וכך גם אין מקום שאותו מפקח ישמור על שניהם, ובכך למעשה גם ניתנת התייחסות להחלטת כב' השופט אינפלד במסגרת עמ"י 15455-04-12. עוד לציין, כי לא מצאתי בשלב זה מקום להורות על תנאים מקלים יותר ממעצר בית. כידוע, מעצר אינו מקדמה על חשבון העונש והיה והמשיבים יורשעו יתנו את הדין על מעשיהם.
לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על שחרורו של המשיב 1 בתנאים הבאים: