בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.
כנגד הנאשמים, סמאי איינו ומרדכי לזר (להלן: "
המשיב 1" ו"
המשיב 2" בהתאמה. ויחדיו "
המשיבים"), הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של קשירת קשר, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "
החוק"); עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב)+ 29 לחוק; כך גם יוחס למשיב 2 עבירה של הסתייעות ברכב לפשע, לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961.
נטען בכתב האישום כי ביום 26.10.11, נפגשו המשיבים יחד עם שי מנטסנות (להלן: "
שי") ויוסף נתנאל סולומון (להלן: "
נתי") ויחדיו קשרו קשר לשדוד מכולת "מינימרקט רביב" הנמצאת בשכונת סלע בחדרה (להלן: "
המכולת"). בהתאם לקשר סוכם כי שי ונתי ייכנסו אל המכולת ובאיומי סכין ישדדו כסף מהמוכרים שם, ואילו המשיבים יאספו אותם מהמקום באמצעות רכב המזדה שבשימושו של המשיב 2 ויימלטו מהמקום. לשם קידום הקשר, החליפו שי ונתי בגדים, הצטיידו בשני סכינים והלכו ברגל אל המכולת.
בהגיעם של שי ונתי בסמוך למכולת, הם התחבאו מאחורי עץ, עטו על פניהם כובעי גרב עם פתחים לעיניים וכן גרביים על ידיהם, וכל זאת על מנת למנוע זיהויים. המשיבים הגיעו למקום על מנת לאסוף את שי ונתי, אם כי לאחר ששי ונתי סברו שישנם אנשים בחנות, המתינו עם ביצוע השוד, ושי ביקש מהמשיבים להתרחק מהמקום.
שי ונתי נכנסו אל המכולת ודרשו באיומי סכינים כסף מהמוכרת במכולת. המוכרת בפחדה מהם מסרה להם השטרות שהיו בקופה, בנוסף ולאחר ששי ונתי דרשו עוד, מסרה להם המוכרת גם מטבעות של 10 ש"ח מתוך הקופה. סך הכול גנבו שי ונתי מהמוכרת סך של כ 700 ש"ח זאת באיומי סכין ועזבו את המכולת. בהמשך לכך, אספו המשיבים את שי ונתי ברכבו של המשיב 2, ובעודם ברכב ספרו השלל וחילקוה ביניהם.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. יצוין כי כנגד השותפים בביצוע, שי ונתי הוגש כתב אישום בנפרד המכיל אישומים נוספים, ובקשה למעצרם הוגשה במסגרת מ"ת
33183-11-11.
לגישת
המבקשת, בידה ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיבים, מהם היא מפנה להודעותיהם של שי ונתי המפלילות המשיבים במעשים המיוחסים להם; בנוסף, הודעתה של עדה אובייקטיבית, אשר זיהתה המשיבים כמי שלקחו חלק במעשי השוד; וכן הודעותיהם של עדים אחרים שהיו עדים לאירוע.
לגישת המבקשת קיימת עילת מעצר מסוג מסוכנות, בהתחשב במעשים המיוחסים להם, וכן בהתחשב בכך כי כנגד המשיב 2, הוגש אך לאחרונה כתב אישום נוסף בעבירת נשק. כמו כן כי קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, זאת אף כמשתקף מחששו של השותף שי מפני המשיבים, זאת כעולה מתמלול שיחה מבוקרת בין שי ונתי ביום 6.11.11. בנוסף הפנתה המבקשת לכתב אישום בת"פ 7098-12-11 אשר הוגש כנגד אחיו של המשיב 1, עת שלפי כתב האישום אחיו של המשיב 1, יעקב אינו, איים על העדה זינב, ודרש ממנה להימנע מלהפליל המשיבים. מכאן שלגישת המבקשת אין המדובר בחשש ערטילאי גרידא.
בא כוח המשיב 1חולק על קיומן של ראיות לכאורה לייחוס המעשים למרשו. בא כוח המשיב פירט בכתב ובעל פה הסתירות הקיימות בהודעות המפלילות המשיבים, שהינן עדויותיהם של השותף בביצוע, שי, וכן הודעתה של העדה האחרת זינב. לגישת בא כוח המשיב 1, אין לתת האמון הבסיסי בגרסאותיהם של עדים אלו, זאת לנוכח הימצאותו של אינטרס להביא להפללת המשיבים וכן בהתחשב בסתירות הרבות שהתגלו בהודעותיהם ועל שינוי גרסאותיהם. בא כוח המשיב הצביע בברור על סתירות כאלה או אחרות והעלה תהיות לדברים שבאו מפי העדים, דבר שיש בו ללמד על הפללת שווא למשיב 1. מאידך הפנה בא כוח המשיב להודעתו של השותף האחר במעשים, נתנאל סלומון, עת ממנה עולה כי רק הוא והשותף שי, ביצעו השוד.
מעבר לכך, לגישת בא כוח המשיב לא עולה מסוכנות ממעשיו של המשיב 1. כך כל מה שמיוחס למשיב, הינו שישב בסמוך לנהג, בעוד שלא מיוחס לו שימוש בסכין או גילוי כל אלימות מצידו. ככל שהדברים עניינם בעילת שיבוש הליכי משפט, נטען כי המשיב בא מיוזמתו למשטרה לאחר שנודע לו כי המשטרה מחפשת אחריו, כמו כן כי הוא לא פנה למי מהעדים על מנת לנסות ולשבש הליכי משפט. בנוסף כי מצידו של המשיב 1 עצמו לא נעשה כל ניסיון לפגוע בעדה זינב, ואין לייחס לו את מעשיו של אחיו בניסיונו להדיח אותה לשנות מעדותה. לנוכח האמור, ביקש בא כוח המשיב, לבחון בעניינו של מרשו אפשרות שחרורו לחלופת מעצר בבית אביו בתנאי מעצר בית מלא.
בא כוח המשיב 2,טען לחולשה בראיות לכאורה, עת שבדומה לחברו, בא כוח המשיב 1, הפנה אף הוא לסתירות שדבקו בהודעות העד שי וכן הודעתה של זינב. כך הוא פירט כי העד שי שינה מגרסתו באופן תדיר, ולא ניתן לסמוך כלל על גרסתו, אף המבקשת עצמה לא נתנה לגרסתו משקל עת הוא הפליל המשיבים במעשי שוד נוספים. כך גם עולה חשש כי דבריו באו על רקע תקיפת השוטרים לו. בצד זאת השותף האחר נתי, לא קשר המשיבים למעשה השוד. מעבר לכך וככל שהדברים עניינם בהודעתה של העדה זינב, הפנה בא כוח המשיב לנסיבות גביית הודעתה, וכן לכך כי בעלה עצמו היה עצור בחשד לשוד אותה מכולת דבר שיש בו ללמד על מניע נסתר שיש לאותה עדה לסבך המשיבים דכאן. על כן לגישת בא כוח המשיב 2, המדובר הוא בראיות חלשות שאין בהן להצדיק מעצר המשיב, משכך מבקש הוא להורות על חלופת מעצר מרוחקת מחדרה, הנמצאת בקריות.
דיון ומסקנות
ראיות לכאורה
עיינתי בראיות שבפניי, נתתי תשומת לבי לטענותיהם של בעלי כוח המשיבים, חרף זאת הגעתי לידי מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים למשיבים.יובהר, כי חרף סתירות כאלו או אחרות בהודעות עדי התביעה, הרי שלא מצאתי באלה משום הפרכה לראיות התביעה המופיעות בפניי.הלכה היא, כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה.ראו לעניין זה:
בש"פ 8087/95
זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ (2), 133, 148-149;
בש"פ 7962/06
שטרית נ' מדינת ישראל , (2006);
בש"פ 8303/07
ראמי בדראן נ' מדינת ישראל , (2007);
בש"פ 826/08
קיאל קשאש נ' מדינת ישראל (14.2.08).
לאחר שעיינתי בראיות המונחות שבפניי, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המשיבים. אין חולק כי ביום 26.10.11 אירע שוד בחנות, כמתואר בכתב האישום. השותפים בביצוע שי ונתי הודו בביצוע, וכאמור הוגש נגדם כתב אישום נפרד. אחד השותפים, שי, תיאר במסגרת הודעתו, כיצד הוא יחד עם נתי ושני המשיבים דכאן, ישבו בביתו של אחר בשם עובד ותכננו לשדוד החנות, על ידי כך שהוא ונתי יבצעו השוד בפועל בעוד ששני המשיבים יחלצו אותם מהמקום.