החלטה בתיק ע"א 3250/02

השופטת מ' נאור:

1.        זהו "סיבוב שני" של ערעור לבית משפט זה בפרשת הלוואה, שנטלו שתי חברות שהיו בבעלותו של בעלה של המערערת (גב' ו'). כפי שנראה, העובדה שמדובר ב"סיבוב שני" אוצלת על היקף הטענות שיכולה המערערת להעלות בפנינו.

העובדות

2.        ביום 1.10.1995 נחתם הסכם הלוואה בין המשיבה והמערערת שכנגד (להלן: דיזל) לבין שתי חברות (להלן: החברות) בניהולו ובבעלותו של מר ו', בעלה של המערערת. על פי הסכם ההלוואה, עליו חתמו דיזל, החברות, ובני הזוג ו', התחייבה דיזל לתת לשתי החברות הלוואה בסך 900,000 ש"ח (להלן: סכום ההלוואה).

3.        בסעיף 3 להסכם ההלוואה נקבעה ריבית מוסכמת על סכום ההלוואה, בסך 136,000 ש"ח:

"3. הצדדים מסכימים כי הסך הנוסף שמשולם בשיקים הנ"ל ע"י הלווה מעבר לסכום ההלוואה [התשלומים להחזרת סכום ההלוואה - מ"נ], היינו סך של 136,000ש"ח (סכום הכולל מע"מ), יהווה ריבית מוסכמתשתשלם הלווה למלווה בנוסף לסכום ההלוואה (להלן - "הריבית"). הלווה מצהירה כי לא תהיינה לה כל טענה ביחס לגובה הריבית ששילמה למלווה, שכן ריבית זו משולמת על ידה בלא כל אונס ו/או השפעה בלתי הוגנת מצד המלווה ולאחר ששקלה היטב את גובה הריבית והאלטרנטיבות האחרות העומדות לרשותה בשוק החופשי לקבלת הלוואה".

4.        בסעיף 4 התחייבו החברות לשלם את מלוא סכום ההלוואה והריבית המוסכמת תוך חמישה חודשים, עד ליום 3.3.1996. בסעיף 5 נקבע גם פיצוי מוסכם בגין איחור בפירעון סכום ההלוואה:

"5. הלווה מתחייבת לשלם למלווה פיצוי מוסכם ובלתי תלוי בהוכחת נזק בסך השווה ל-10 אחוזים מסכום ההלוואה וזאת בגין אי פרעון במועד של אחד או יותר מהשיקים הנ"ל, שכשלעצמו יהווה הפרה יסודית של ההסכם ו/או של שטר המשכנתא (במקרה כזה תהיה המלווה רשאית לבטל הסכם זה לאלתר ולממש את שטר המשכנתא ללא מתן הודעה מוקדמת). למען הסר ספק, הפיצוי המוסכם כנ"ל משולם בנוסף לריבית המשתלמת על פי הסכם זה".

5.        בסעיף 6 התחייבו החברות (באמצעות מנהלן, מר ו') לדאוג לשעבוד ביתה של המערערת בסביון לטובת דיזל, כבטחון לסילוק התשלומים המפורטים בהסכם ההלוואה:

"6. הלווה מתחייבת לדאוג לשעבד במשכנתא שניה לטובת המלווה נכס הרשום על שם אשתו של מנהלה, בן ציון ו'... להבטחת ביצוע החזרת סכום ההלוואה, הריבית, וביצוע כל התשלומים כמפורט בהסכם זה".

6.        בתחתית הסכם ההלוואה חתמה גם המערערת והוסיפה:

"אני הח"מ, ש' ו', מאשרת כי קראתי את תנאי הסכם ההלוואה לרבות שטר המשכנתא-תנאים נלווים, והריני מסכימה לתנאיהם".

           להסכם ההלוואה צורף מסמך נוסף, שכותרתו "שטר משכנתא - תנאים נלווים" (להלן: שטר המשכנתא), עליו חתמו המערערת (הממשכן), דיזל (המלווה) והחברות (הלווה).

7.        בסעיף 1 לשטר המשכנתא נקבע, כי "החובות המובטחים" במסגרתו הינם 1,036,000 ש"ח (קרי,  סכום ההלוואה בצירוף הריבית המוסכמת) ובנוסף "כל סכום נוסף היהיה [כך!] מגיע למלווה בגין הסכם ההלוואה". בסעיף 3(א) נקבע, כי "הרכוש הממושכן" הינו "מישכון מדרגה שניה [של] זכויות החכירה בדירה". בסעיף 9(ב), שכותרתו "מימוש המישכון", נקבע כך:

"9(ב). במקרה שהפדיון הנקי ממימוש הרכוש הממושכן כאמור לעיל לא יספיק לכיסוי הסכומים המובטחים, מתחייב בזה הממשכן [המערערת - מ"נ] לשלם למלווה את ההפרש לפי דרישתו הראשונה".

8.        החברות קיבלו את ההלוואה, אך בטרם הגיע מועד פירעונה, קרסו החברות ונתמנה להן כונס נכסים זמני. בסמוך למינוי הכונס עזב בעלה של המערערת את הארץ. סכום ההלוואה לא נפרע. ביום 8.1.1996 שלחה דיזל לחברות מכתב (עליו רשום בטעות 8.1.1995), בו הודיעה על ביטול הסכם ההלוואה ועל דרישה לפירעון מיידי של החובות המובטחים. באותו יום שלחה דיזל למערערת מכתב, במסגרתו דרשה מהמערערת לשלם את החובות המובטחים, "בהיותך ערבה למילוי מלוא התחייבויותיהם של הלווים". משלא נענו מכתבים אלו, פנתה דיזל למימוש הבטחון לסילוק ההלוואה, הוא הרכוש הממושכן - ביתה של המערערת. ביתה של המערערת נמכר, אך נותרה הלוואה בלתי מסולקת.

9.        ביום 26.3.1996 הגישה דיזל תביעה בסדר דין מקוצר בבית המשפט המחוזי בחיפה נגד המערערת. סכום התביעה עמד על 1,267,000 ש"ח לפי הפירוט הבא (סעיפים 10-12 לכתב התביעה):

                      א.      סכום ההלוואה בצירוף הריבית המוסכמת: 1,036,000 ש"ח

                      ב.      פיצוי מוסכם בגין אי פירעון סכום ההלוואה: 90,000 ש"ח