1. המערערת הגישה ערעור
"... על החלטת כבוד בית משפט השלום... מיום 2/1/13 בת.א. ... וזאת מן הטעם הפשוט כי לעניות דעת החתום מטה שגה כבוד בהמ"ש היושב בדין, עת בהחלטתו, גרס כי יש לדחות את הבקשה
למתן סעדים זמניים שהוגשה על-ידי המבקשת..." (להלן:
ההחלטה) (ההדגשה כאן ולהלן לא במקור).
מעיון בהחלטה מהמועד האמור, עולה כי מדובר בבקשה לעיון חוזר שהגישה המערערת לבית משפט השלום, בעניין בקשתה לסעד זמני, לפיו ימנע המשיב מסגירת תשבון הבנק, וכך גם בקשה לצו עשה לפעילות בחשבון, לאחר שהצו לסעד זמני אשר ניתן לבקשתה, פקע משלא הפקידה ערבויות במועד.
2. בהתאם למפורט בהחלטה, בית המשפט נעתר ביום 20.11.12 למתן צו זמני, האוסר על סגירת חשבונה של המערערת, אך הצו הותנה בהפקדת פיקדון של 5,000 ש"ח, שלא הופקד גם לאחר מתן ארכה. ביני לביני סגר הבנק את החשבון.
מכל מקום, בית משפט קמא דחה את הבקשה לעיון חוזר, וכך גם דחה את הבקשה לצו עשה, בציינו כי הצו הזמני מהמועד האמור, פקע.
בסופה של ההחלטה, קבע בית המשפט
"... המבקשת תודיע עד יום 7.1.13 האם אין מקום למחיקת תובענתה, במתכונתה הנוכחית, ללא צו להוצאות (וזאת טרם הגשת כתב הגנה)...".
3. המערערת, בתגובה לסיפא של ההחלטה, ציינה כי היא עומדת להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, וכי על כן, אין היא רואה טעם
"למחיקת התובענה העיקרית במתכונתה הנוכחית, ו/או לתיקון כתב התביעה כאמור..." תוך ציון שהיא מתנגדת למחיקת התובענה.
בית משפט קמא ציין בהחלטה מיום 7.1.13, כי כמובן שזו זכותה של המערערת, אשר תעדכן את בית המשפט על-מנת למנוע מצב של היות תביעה תלויה ועומדת ללא צורך
"... אף אם לא הוגשה
בקשת רשות ערעור (או אם הוגשה ונדחתה) ככל שכך יקרה...".
4. משהובא התיק בפני, התבקשה המערערת לנמק מדוע לא הוגשה בקשת רשות ערעור, ובמיוחד שעולה, שהמערערת הגישה לבית משפט קמא, גם בקשה לתיקון כתב התביעה.
תשובת המערערת, כי הסעד המרכזי לו עתרה, הינו הסעד הזמני, וכשבית המשפט דחה סעד זה, ממילא תם הדיון בעניין צו המניעה.
5. אין מקום לקבל את טענת המערערת, ודין הערעור להיות מסולק על הסף, הואיל והיה על המערערת להגיש בקשת רשות ערעור.
6. לא בכדי פירטתי את מהלך האירועים בפני בית משפט קמא. יוער, כי הואיל ולא צורף חלק מהנדרש לערעור, חלק מהמפורט לעיל הינו מתוך עיון בתיק בית משפט קמא, באמצעות נט-המשפט.
מהחומר עולה, כי כאמור, המערערת היא זו שביקשה להותיר את התביעה על כנה, ולא קיבלה את אשר ציין בית משפט קמא אודות מחיקת התביעה.
דהיינו, גם לאחר מתן ההחלטה, עדין התובענה תלויה ועומדת, ואם לא די באמור, אף הוגשה בקשה לתיקונה.
יתר על כן, מהראוי היה שהמערערת הייתה שתה ליבה, להחלטת בית משפט קמא אודות בקשת רשות ערעור, ואזי יתכן והמשגה היה מתייתר.
7. כפי שצוין בספרם של בן-נון וחבקין
הערעור האזרחי (מהדורה שלישית 2012), בעמ' 119:
"ככלל, החלטות הקשורות למתן סעדים זמניים או סירוב לתתם תיחשבנה להחלטות אחרות, משום שמתן סעד זמני, כמו סירוב לתתו, אינם סוגרים את תיק בית המשפט... הוא הדין גם כשניתן סעד זמני החופף לסעד העיקרי שנתבקש בתובענה".
וראו גם בע"א 3299/12
הוט מועדון צרכנות הסתדרות ההנדסאים והטכנאים בישראל נ' ערוצי זהב ושות' (15.5.12).
8. לאור כל האמור, הערעור נדחה.
אולם, בנסיבות העניין, משהמשיב לא נדרש לערעור, אין צו להוצאות.