1. לפניי בקשה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת יעל אחימן) שניתן בגדרי ת"א 55100/07 ואת הליכי ההוצל"פ הננקטים מכוחו בתיק הוצל"פ 01-28160-08-6.
2. כידוע הכלל באשר לבקשות לעיכוב ביצוע הוא כי בעל דין שזכה בהליך זכאי לממש את פירות זכייתו, והגשת ערעור לכשעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים. על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: כי סיכויי הערעור שלו טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שביצוע פסק הדין, טרם הכרעה בערעור, יקשה באופן ממשי על השבת המצב לקדמותו אם בסופו של דבר יזכה המבקש בערעורו. עוד נקבע כי בין שני תנאים אלה קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות", כך שככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש ניתן להקל בדרישה השנייה להוכחת סיכויי ערעור ולהיפך (ע"א 1626/11
ברש נ' שר
(מאגר נבו, 2.5.2011); ע"א 856/12
צרפתי שמעון בע"מ נ' פרחי ביקל בע"מ
(מאגר נבו, 12.2.2012)).
3. בפסק דינו קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיב, בנק הפועלים בע"מ (להלן: "
הבנק") במלואה בגובה 423,000 ש"ח, וכן פסק הוצאות לחובת המבקשת בגובה 30,000 ש"ח. פסק דינו של בית משפט קמא ניתן לאחר שערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום מיום 19.2.2008, מפי כב' השופט ערקובי, התקבל ופסק הדין בוטל, וניתנה למבקשת רשות להתגונן בשאלה "
האם רשאי היה המשיב להעמיד את האשראי לפרעון מיידי, כך גם בכל הקשור לסירוב המשיב להמשיך "באשראי הגמיש", לרבות ההשלכה של סירוב השיקים" (פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 2.6.2010, ע"א 1360/08).
4. כמו כן במסגרת הליך אחר שהתנהל בין הצדדים, ע"א 23/07, באשר ל- 13 שיקים שסורבו על ידי הבנק, הורה בית משפט השלום באשדוד על ביטול סירוב הבנק לכיבוד השיקים, וקבע בין השאר כי בטעות הופקד בחשבון המבקשת סכום העולה על 30,000 ש"ח על ידי צד ג', וכי "
דרישתו של הבנק להחזר סך של 36,000 ש"ח בתוך מספר ימים ופעולתו לביטול שיקים ולהגבלת חשבון בתוך כ-3 ימים מיום העברת ההודעה למבקשת, אודות הטעות הייתה פעולה בלתי סבירה ובלתי הוגנת מצד הבנק...יש לקבוע, שתיקון הטעות לאחר כחודש ימים, חייב זמן התארגנות של מס' שבועות, לצורך החזרת המצב לקדמותו. מן הראוי הוא, שאדם המוסר לחברו מתוך טעות סכום בן עשרות אלפי שקלים, יאפשר למקבל הכסף שהות מספקת בת מספר שבועות לפחות, להשיב הסכום ובענייננו, שהות בת 3 ימים להחזר סך העולה על 35,000 ש"ח הינה שהות בלתי מספקת".
בסופו של דבר קבע בית משפט השלום שבאשדוד לאחר ששמע את ראיות כי "
בענייננו מדובר בבנק, שכפי שצוין לעיל, הביא בטעותו שלו, להגבלת חשבונו של לקוח, תוך אי מתן שהות מספקת לאותו לקוח להסדיר עניינו ותוך נקיטת צעדים דרסטיים, מקום בו על פי חובת תום הלב בביצוע הסכם בין הבנק ללקוח, היה ראוי יותר לפנות להליכים אחרים וביניהם הליכים של פדיון תוכניות חסכון.
זאת ועוד, פעולת סירוב השיקים האמורה, נעשתה בניגוד להסכמה בין אבי המבקשת למשיב, בדבר מתן ארכה להשגת כספים, לאחר שיופקד סך של 11,000 ש"ח, שהופקד בפועל בחשבון המבקשת.
בנסיבות האמורות לעיל, יהיה מקום לקבוע שהיה למערערת יסוד סביר להניח, שקמה חובת על הבנק לפרוע את השיקים שסורבו על ידו, מכוח הסכם איתו".
5. בנוסף לאמור יש לציין כי עוד טרם ביטול פסק דינה של כב' השופטת ערקובי על ידי ערכאת הערעור, עתרה המבקשת בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולאחר שנדחתה בערכאות דמטה הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לעכב את ביצוע פסק דינה של כב' השופטת ערקובי לבית המשפט העליון (רע"א 5070/09). בהחלטתו מיום 29.12.2009 קיבל בית המשפט העליון (מפי כב' השופטת ארבל) את בקשת רשות הערעור והורה על עיכוב ביצוע פסק דינה של כב' השופטת ערקובי. בית המשפט העליון קבע כי טענות המבקשת מבססות סיכויי ערעור טובים, וכי גם מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. באשר לסיכויי הערעור קבעה כב' השופטת ארבל כי על פניו קיימות אי התאמות בין פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב לבין פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד. בית המשפט העליון קבע כי "
גם אם שני פסקי הדין עוסקים בסוגיות שונות, הרי על פניו נראה שיש ביניהם קווים מקבילים שיש לבררם יותר לעומק. משכך יש לקבוע כי מתקיים התנאי בדבר סיכויי הערעור".
באשר למבחן מאזן הנוחות, קבעה כב' השופטת ארבל כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת וכי "
נכון הדבר שחריג לעכב פסק דין כספי וכי עיכוב כזה יינתן בדרך כלל כאשר יש חשש להשבת המצב לקדמותו, קושי שאינו מתקיים במקרה דנן. עם זאת גם הפגיעה הכלכלית הקשה במבקש עיכוב ביצוע יכולה להישקל אל מול הפגיעה בזוכה ... המשיב אינו חולק על מצבם הכלכלי הקשה של המבקשים, וכן לא העלה טענה מדוע הקושי לגבות את הכספים לאחר הכרעה בערעור יהיה קשה מזה הקיים כיום. כמו כן, המשיב לא עמד על כל נזק שייגרם לו כתוצאה מעיכוב ביצועו של פסק הדין".
6. פסק דינו של בית משפט קמא, מושא הערעור, הוא פסק דין קצר. בפסק דינו התייחס בית משפט קמא לפסק הדין של בית משפט השלום באשדוד כך:
"
לדעתי, קביעתו של השופט חזק שהיא בבחינת השתק פלוגתא איננה רלוונטית להכרעה כאן שכן, בקביעה זו של השופט חזק הושב כביכול המצב לקדמותו כאילו לא סורבו ההמחאות. לאחר החלטה זו, נוצרה למעשה מציאות חדשה שעליה אמורה הייתה רמונה לבסס את טענתה. כלומר, הפגיעה שנגרמה לה נגרמה בשל מהלך סירוב שבוטל. מעבר לכך היה עליה "לקשור" את המהלך הזה לקונטקסט הכולל של הדברים. היינו זו המתגלה מן המחצית השנייה של אפריל 2007 ואילך ומשקפת הידרדרות קבועה ומתמדת בכושרה לעמוד במסגרת האשראי".
7. המבקשת מערערת אחר קביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא, וטוענת כי בית משפט קמא התעלם מראיות שונות בפסק דינו. עוד טענה המבקשת כי בית משפט קמא היה צריך להורות לבנק לחקור את אביה של המבקשת שניהל את חשבון הבנק מושא המחלוקת. עוד הסתמכה המבקשת בערעורה על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד, וטענה כי לפי האמור בפסק הדין לא היה רשאי הבנק להעמיד את האשראי לפרעון מיידי, אלא היה צריך לאפשר לה זמן התארגנות. בנוסף טענה המבקשת כי בית משפט קמא טעה כשחייב אותה במלוא סכום התביעה למרות שחלק מהסכום שולם על ידה.
8. סיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים. טעמו של דבר הוא שבין המועד שבו חייב הבנק את המבקשת בסכום שהופקד לחשבונה בטעות - יום 10.4.2007 - לבין המועד בו העמיד את האשראי בחשבון לפירעון מיידי - יום 21.6.2007 - חלף פרק זמן של מעל חודשיים. לכאורה, מבלי לקבוע מסמרות, זהו פרק זמן סביר כאשר עסקינן במי שחרג ממסגרת האשראי בניגוד להוראות בנק ישראל שהיו בתוקף מאז שנת 2006.
יצוין כי הגם שבית המשפט העליון קבע בשעתו כי סיכויי ההצלחה בערעור טובים, הרי שמאז אותה החלטה התקבל הערעור בבית המשפט המחוזי, התיק הוחזר לבית משפט השלום, נדון לגופו של ענין וכעת נפסק הדין פעם נוספת לחובתה של המבקשת, הפעם לאחר שמיעת ראיות. בית משפט קמא בחן, אמנם באופן לקוני, את השלכותיו של פסק הדין בתביעת האחרת (בבית משפט השלום באשדוד) על התביעה שלפניו, והגיע למסקנה כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח את הגנתה.
9. מאידך, באשר למאזן הנוחות, לאחר שבית משפט העליון קבע בעבר כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת, ומשלא חל כל שינוי בנסיבות בנוגע לענין זה, הרי שיש לצאת מתוך הנחה כי גם היום מאזן הנוחות נוטה לטובתה. זאת, משום שאין מחלוקת כי מצבה הכלכלי של המבקשת לא השתפר (סעיף 19 לתגובת הבנק), והבנק גם לא הוכיח כי יתווספו קשיים נוספים בגביית הכספים היה וידחה הערעור, אלא אך טען כי ממילא נראה שסיכוייו לגביית החוב אינם גבוהים (שם).
10. בנסיבות אלה הרי שיש להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, אך זאת כנגד ערובות. אמנם, בית המשפט העליון בהחלטתו בעבר בדבר עיכוב ביצוע לא הורה על הפקדת ערובות, אולם בענייננו, מדובר בעיכוב ביצוע נוסף לאחר שהתובענה הוחזרה לבית משפט קמא, נדונה לגופה לאחר שמיעת ראיות והוכרעה לחובתה של המבקשת. יש איפוא ליתן משקל לעובדה שסיכויי ההצלחה בערעור אינם גבוהים, שכן מאזן הנוחות איננו חזות הכל אלא יש לבחון אותו במשוקלל עם סיכויי ההצלחה בערעור.
11. לפיכך, ביצועו של פסק הדין יעוכב מיד לאחר שיופקד סך של 20,000 ש"ח בקופת בית המשפט, בצירוף ערבות צד ג' בסך 100,000 ש"ח של ערב ששכרו החודשי ברוטו לא יפחת מ-10,000 ש"ח.
12. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.