השופטת א' פרוקצ'יה:
1. לפנינו ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י. אלרון) בו הורה, בין היתר, לחלט סכום כסף בסך 299,200 ש"ח אשר נתפס בכספת שבבית משפחת המערערים וזאת מכח סעיפים 36א(א) 2 ו-31(6) לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973 (להלן - "סכום הכסף"). השאלה העומדת לדיון היא האם כדין חולט סכום הכסף האמור, או שמא הוא כספה של המערערת ואינו בר-חילוט על פי החוק.
2. המערער הוא אחיה של המערערת, והשניים מתגוררים יחדיו עם אימם בבית המשפחה באום אל פאחם. המערער מתגורר בקומה השלישית, ואילו המערערת והאם מתגוררות בקומה השנייה בבית המשפחה.
3. ביום 2.11.03 הוגש נגד המערער ושניים אחרים כתב אישום בגין עבירות שונות, ובכלל זה יחסו למערער עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית בלבד. בהקשר זה יוחסה לו החזקה של קוקאין במשקל של כ- 371 גרם בתוך סל כביסה בשירותים, קוקאין במשקל 9.42 גרם בתוך אדנית עם צמחיה בכניסה לבית; 1333 כדורי MDMA בתוך סל הכביסה; 50 כדורי MDMA בתוך אדנית; חשיש במשקל 203.18 גרם בתוך סל כביסה; חשיש במשקל 201.85 גרם בתוך עליית הגג. כן נמצא משקל אלקטרוני במטבח הדירה.
המערער הודה בעובדות כתב האישום, הורשע, והוכרז כסוחר סמים. הוא נדון לשלוש שנות מאסר בפועל והופעלו בעניינו שני עונשי מאסר על תנאי האחד בן 24 חודשים והאחר בן שישה חודשים, באופן ש-12 חודשים הופעלו במצטבר למאסר העיקרי והיתרה בחופף לו. כן נגזר עליו עונש מאסר על תנאי, פסילת רשיון נהיגה ל-24 חודשים והופעלה פסילה על תנאי של 6 חודשים במצטבר, והוטלה גם פסילה על תנאי.
התביעה בקשה לחלט את סכום הכסף שנמצא בכספת בארון הבגדים בקומה השניה בבית, כאשר בקומה זו מתגוררות, כאמור, אחות המערער ואימם, ואילו המערער מתגורר בקומה השלישית. שאלת המפתח היא האם הוכח כי הכסף ניתן לחילוט על פי פקודת הסמים או שמא מדובר בכספה של המערערת שאינו קשור כלל לעסקות הסמים שביצע המערער ואשר בגינם נשפט והורשע.
בית המשפט המחוזי שמע עדויות תביעה והגנה ביחס לשאלה למי שייך סכום הכסף שבכספת. עדי התביעה - שני בלשים ממשטרת עירון העידו על נסיבות תפיסת הכסף. המערערת טענה שהכסף הוא קניינה, שהיא חסכה אותו מעבודתה. לאחר שבחן את העדויות החליט בית המשפט לקבל את עמדת התביעה לפיה הכסף הוא בר-חילוט משהוא הושג במישרין או בעקיפין כתוצאה מביצוע עיסקת סמים על ידי המערער, כאמור בסעיף 36א(2) לפקודת הסמים.
4. המערערים טוענים, ראשית, כי שגה בית המשפט כאשר הניח קיומה של חזקה בדין במקרה זה מכח סעיף 31(6)(א) לפקודה. על פי הטענה, חזקה זו חלה כאשר מדובר ברכוש המצוי ברשות הנאשם עצמו ולא ברשותו של אדם אחר. יתר על כן, משלא הוכיחה התביעה כי המערער העביר לאחותו את הכסף, הרי שהחזקה לא חלה, ובנסיבות אלה על התביעה להוכיח כי הכסף אכן שייך למערער, דבר שלא עמדה בו. מעבר לכך נטען, כי אפילו ייקבע שהחזקה שבסעיף 31(6)(א) מתקיימת בנסיבות מקרה זה, גם אז המערערים הצליחו להפריך אותה לאור עדותה של המערערת על פיה היא אשה עובדת המשתכרת למחייתה, ולאור מקום הימצאו של הכסף בארון הבגדים שלה בקומת מגוריה בבנין.
5. המשיבה טוענת כי דין הערעורים להידחות. לטענתה, מעת שבית המשפט הכריז על אדם כעל סוחר סמים, הרי על פי סעיף 31(6)(א) לפקודה רואים את כל רכושו, לרבות רכוש שהעביר לאחר ללא תמורה, כרכוש שלו שהושג בעבירה של עיסקת סמים. על פי סעיף 31(6)(ב) רואים גם כל רכוש הנמצא בחזקת סוחר הסמים כרכוש שלו אלא אם הוכיח שהוא של זולתו. הכסף שנמצא בכספת נחשב לרכוש המערער, בין מהטעם שהוא בחזקתו מכח היותו מתגורר בבית, ובין אם מכוח הימצאו בחזקת אחותו, בתורת מי שאליה העביר את הכספת בלא תמורה עובר למעצרו.
טוענת התביעה עוד כי לאור הנתונים שהוכחו, אין כלל צורך להיזקק לחזקה, שכן העובדות הנסיבתיות מצביעות על כך שהכסף שנמצא בכספת מקורו בעסקאות סמים. מעבר לכל אלה, מדובר בממצאים שבעובדה שהוכרעו בידי בית המשפט המחוזי לאחר שמיעת ראיות ואין מקום כי ערכאת ערעור תתערב בהם ותשנה אותם.
6. דיני החילוט עוגנו בפקודת הסמים במסגרת תיקון לפקודה משנת תשמ"ט-1989. מטרת התיקון היתה לייעל את המלחמה בעברייני סמים על ידי שלילת רכוש שהושג על ידם במסגרת פעילותם הפלילית (ע"פ 1642/00 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פד"י נה(3) 587). לחילוט תכלית הרתעתית ומטרתו לפגוע בתמריץ הקיים לבצע עבירות סמים (ע"פ 7376/02 ירון כהן נ' מדינת ישראל, פד"י נז(4) 558). הצעת החוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (תיקון מס' 3) התשמ"ח-1988, (הצח 1893, עמ' 241, בעמ' 245) הדגישה את המגמה להביא לשלילת רווחיו של סוחר הסמים, פרי מעשי העבירה, בתורת מכשיר רב עוצמה במלחמה נגד הסמים. היא ראתה בפגיעה במקור העוצמה הכלכלית ובבסיס המימון של עסקאות הסמים אמצעי רב חשיבות בביעור נגע הסחר בסמים. חילוט רכוש הקשור בעבירה משקף את התפיסה החקיקתית המבקשת לפגוע פגיעה כלכלית ברווחי עבריין הסמים.
עם זאת, האינטרס הציבורי הטמון במוסד חילוט רכוש העבריין אינו מוחלט. הוא עשוי לסגת בפני אינטרס קנייני מוכח של בעל זכות ברכוש המיועד לחילוט (ע"פ 1982/93 בנק לאומי נ' מדינת ישראל, פד"י מח(3) 238; רע"פ 1792/99 גאלי נ' משטרת ישראל, פד"י נג(3) 312). החוק קבע שורה של הסדרים שמטרתם לאזן בין האינטרס הציבורי המבקש לייעל את המלחמה בנגע הסמים לבין אינטרס הקנין הפרטי ( ש. דורנר, חילוט חפצים ששימשו בביצוע עבירה, הפרקליט מג(2) תשמ"ז, 211, 214). לפיכך נקבע כי לא יחולט רכוש הקשור בעבירת סמים באם הוכיח אדם כי רכש זכות ברכוש בתמורה ובתום לב בלי שיכול היה לדעת כי שימש או הושג בעבירה (סעיף 36ג(א); כן נקבע כי חילוט ייעשה רק בכפוף לכך שלבעל הרכוש שיחולט ולבני משפחתו המתגוררים עמו יהיו אמצעי מחיה סבירים ומקום מגורים סביר (סעיף 36ג(ב) לפקודה). דוקא העובדה כי היקף הרכוש החשוף להליך החילוט הוא רחב מאד, מחייב הדבר איזון ראוי תוך התחשבות באינטרסים אחרים, ובתוכם הגנה על זכות קנין של מי שאין לו קשר לעבירת הסמים, במיוחד נוכח ההגנה החוקתית הניתנת כיום לזכות הקנין בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו (ע"פ 4142/96 אלקדיים נ' מדינת ישראל, פד"י נג(5) 292).
7. סעיף 36א לפקודה קובע:
חילוט רכוש בהליך פלילי
(א) הורשע אדם בעבירה של עיסקת סמים, יצווה בית המשפט, זולת אם סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט, כי בנוסף לכל עונש יחולט לאוצר המדינה כל רכוש שהוא -
...
(2) רכוש שהושג במישרין או בעקיפין, כשכר העבירה או כתוצאה מביצוע העבירה, או שיועד לכך.
...
(ב) בית המשפט שהרשיע אדם בעבירה של עיסקת סמים, והוכח לו כי הנידון הפיק רווח מעבירה של עסקת סמים או שהיה אמור להפיק רווח מעבירה כאמור, יקבע בהכרעת הדין, על פי בקשת תובע, שהנידון הוא סוחר סמים, ומשעשה כן - יצווה בגזר הדין כי בנוסף לכל עונש, יחולט לאוצר המדינה כל רכוש של הנידון שהושג בעבירה של עיסקת סמים, אלא אם כן סבר שלא לעשות כן מנימוקים מיוחדים שיפרט".