בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר בפועל שהושת על המבקש בגזר דינו מיום 13.5.2013 של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט הבכיר צ' סגל, והשופטים מ' י' הכהן ו-ב' צ' גרינברגר) בתפ"ח 5105-11-10 ובתפ"ח 40727-08-11.
כתב האישום
1. נגד המבקש הוגש ביום 15.9.2011 כתב אישום מתוקן הכולל שני אישומים. על-פי הנטען באישום הראשון, במספר מקרים במהלך התקופה שקדמה ליום 31.10.2010, הזמין המבקש לביתו קטינים מבין תושבי שכונתו, שכונה חרדית בירושלים, תוך הבטחה שיקבלו ממתקים. בביקורים אלה ביצע המבקש עבירות מין שונות בקטינים וביניהן החדרת איבר מינו לפיו של י.ק., קטין יליד 2005, החדרת אצבע לפי הטבעת של ב.מ., קטין יליד 2003, והפשטת קטינות וקטינים במקרים נוספים, תוך נגיעה באיברי מינם. המבקש נהג לשחק עם הילדים משחק בו העמיד אותם על מיטתו, החזיק בהם ואז שחרר את אחיזתו, כאשר הילדים היו צריכים לאזן את עצמם על המיטה. מטרת המשחק, על-פי כתב האישום, הייתה לגעת בילדים לשם גירוי וסיפוק מיני. בשל מעשים אלה הואשם המבקש בשלוש עבירות של מעשה סדום ובעבירות רבות של מעשים מגונים.
על-פי הנטען באישום השני, נהג ש', קטין יליד 2002 אשר התגורר בסמיכות למבקש, לבקר בביתו של המבקש במהלך השנים 2010-2009. לעיתים נלוו לש' ילדים נוספים מקרב ילדי השכונה, כאשר במהלך הביקורים המבקש הורה לילדים להדליק אור בשבת וחילק להם עוגיות בתנאי שלא יאמרו את ברכת המזון כנדרש על-פי מצוות הדת. בביקוריו של ש', המבקש הקרין בפניו סרטים פורנוגראפיים, הורה לו להתפשט מבגדיו ואף הכה אותו במקל. המבקש הזהיר את ש' לבל יספר על אירועים אלה להוריו. בסוף שנת 2010, הגיע ש' לביתו של המבקש יחד עם ילדים נוספים וביניהם ד', קטין יליד 2002. בתחילה שיחק המבקש עם הילדים משחק בו הורה להם לעמוד על מיטתו ולאחוז באצבעותיו כדי לבדוק, לכאורה, את שווי משקלם. בהמשך הביקור, בהתאם להוראות המבקש, התפשטו הילדים והחדירו בזה אחר זה מקל לפי הטבעת של המבקש ואז ליקקו את המקל בצידו אשר הוחדר לפי הטבעת. לאחר מכן הורה המבקש לילדים להצמיד ניירות "טישו" לאיבר מינו תוך שהוא נוגע באיברי המין של הילדים. במהלך הביקור החדיר המבקש מקל לפי הטבעת של ש' ושל ד', תוך גרימת כאב לילדים והבאת ד' לידי בכי. את האירועים המתוארים הסריטו שני מבוגרים נוספים שנכחו במקום וצפו במבקש מחדיר מקלות לפי הטבעת של הילדים. לאחר אירועים אלה, איים המבקש על ד' באמצעות רובה צעצוע וגפרורים ואמר לו שאם יספר על מעשיו, הוא ישרוף את ביתו ויהרוג אותו. בשל מעשים אלה הואשם המבקש במספר עבירות של מעשי סדום, מעשים מגונים והדחה בחקירה בדרך של איומים.
2. המבקש כפר במיוחס לו בכתב האישום. ביחס לאישום הראשון, המבקש הודה בכך שנהג לארח ילדים מקרב תושבי השכונה בביתו ולשחק עמם, אולם הוא הכחיש את האירועים המתוארים אשר לכאורה התרחשו במהלך ביקורים אלה. באשר לאישום השני, המבקש טען שאינו זוכר את הביקור האמור של ש' ו-ד' אצלו, אם כי הוא אינו שולל את האפשרות שהשניים ביקרו בביתו במועד כלשהו ושיחקו עמו במשחקי שיווי משקל. עם זאת, המבקש הכחיש את התרחשות יתר האירועים המתוארים בכתב האישום בקשר עם ביקור זה.
ההליך בבית משפט קמא
3. ההליך בבית משפט קמא נפתח ב"משפט זוטא" בו נדונה קבילות הודאתו של המבקש במיוחס לו באישום הראשון במהלך חקירה במשטרה. המבקש טען כי ההודאה ניתנה תוך הפעלת אמצעי חקירה פסולים אשר כללו הפחדות ואיומים מצד חוקרת המשטרה. בית משפט קמא פסל את הודאת המבקש כראיה, וזאת נוכח מחדלי המשטרה אשר באו לידי ביטוי באי-תיעוד החקירה כנדרש. בהעדר תיעוד של החקירה לא ניתן היה לשלול את טענותיו של המבקש לעניין הדרך הפסולה בה היא נוהלה.
4. הכרעת הדין בעניינו של המבקש ניתנה ביום 23.1.2013. ביחס לאישום הראשון, זוכה המבקש מהאישומים בעבירה של מעשה סדום בקטין ובעבירה של מעשים מגונים שיוחסו לו כלפי י.ק., כאשר בית המשפט נימק את הזיכוי בהעדר בסיס ראייתי מספק להרשעה נוכח פסילת הודאתו של המבקש. בית המשפט הרשיע את המבקש בשל מעשיו כלפי ב.מ., ונקבע כי המבקש הזמין את ב.מ. לדירתו במהלך שנת 2010, שם הפשיט אותו ממכנסיו, נגע באיבר מינו והחדיר את אצבעו מספר פעמים לפי הטבעת של הקטין. לפיכך הורשע המבקש בעבירה של מעשה סדום בקטין, לפי סעיף 347(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בנסיבות סעיף 345(ב)(1) לחוק וכן בעבירה של מעשה מגונה בקטין לפי סעיף 348(ב) לחוק.
5. ביחס לאישום השני, נקבע כי המבקש אכן הזמין לביתו את ש', ד' וילדים נוספים. בית המשפט קבע כי בביקור זה, החדיר המבקש ל-ש' ול-ד' מקל או חבל לפי הטבעת, הורה ל-ש' ולילדים נוספים להחדיר מקלות לפי הטבעת שלו ולאחר מכן ליקק את המקלות, ולבסוף הורה להם לגלגל ניירות "טישו" ולהחדירם לאיבר מינו ולאיברי המין שלהם. בית המשפט הרשיע את המבקש במספר עבירות של מעשה סדום בקטין שנעברו כלפי ש' ובעבירה אחת של מעשה סדום שנעברה כלפי ד', לפי סעיף 347(ב) לחוק, בנסיבות סעיף 345(ב)(1). כמו כן הורשע המבקש בעבירה של מעשה מגונה בקטין, לפי סעיף 348(ב) לחוק, כלפי ש' ו-ד' וכלפי ילדים נוספים שנכחו בביתו של המבקש. בית המשפט הרשיע את המבקש גם בעבירת הדחה בחקירה בדרך של איומים שנעברה כלפי ש' ו-ד', לפי סעיף 245(ב) לחוק.
6. בית משפט קמא גזר את דינו של המבקש ביום 13.5.2013. במסגרת גזר הדין הושתו על המבקש העונשים הבאים: 15 שנות מאסר בקיזוז ימי מעצרו; 3 שנות מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירת מין כלשהי תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר; 2 שנות מאסר על תנאי, שלא יעבור עבירה של הדחה בחקירה או עבירה של איומים תוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר; פיצוי קורבנות העבירה ב.מ., ש' ו-ד' בסכום של 10,000 ש"ח לכל אחד. המבקש היה נתון במעצר עד לתום ההליכים מאז 31.7.2011, ולאחר מתן גזר הדין נותר כלוא עד היום.
הבקשה לעיכוב ביצוע
7. ביום 26.6.2013 הגיש המבקש הודעת ערעור על הכרעת הדין בעניינו, כאשר הודעת ערעור מנומקת הוגשה ביום 10.9.2013. המבקש טוען כי הרשעתו נסמכת באופן כמעט בלעדי על עדויות המתלוננים, תוך התעלמות מסתירות, פערי גרסאות ופגמים שונים בעדויות אלה. לטענת המבקש העדויות בעלות דרגת מהימנות נמוכה ביותר נוכח הקשיים הרבים שדבקו בהן.
8. לאחר הגשת הערעור ניתנה על-ידי מותב אחר של בית המשפט המחוזי בירושלים הכרעת הדין בעניינו של נאשם אחר שהואשם בנפרד בביצוע עבירות מין בקטינים באותה קהילה חרדית (תפ"ח 40709-08-11 מדינת ישראל נ' בן ציון פרי משלנו (7.11.2013) (להלן: עניין פרי משלנו)). מסתבר כי חקירת המשטרה בעניין האירועים המתוארים לעיל הובילה להליכים נוספים כנגד שני חשודים אחרים בביצוע עבירות מין באותה השכונה, כאשר הפרשה כולה כונתה בתקשורת "פרשת הפדופילים בנחלאות". הכרעת הדין בעניין פרי משלנו עסקה באחד מאותם נאשמים, בן ציון פרי משלנו, אשר הואשם בביצוע מספר עבירות מין, ונקבע בה כי נאשם זה זכאי מחמת הספק.
הכרעת הדין בעניין פרי משלנו הביאה להגשת הבקשה דנא, לעיכוב ביצוע עונש המאסר, על-אף שהמבקש כלוא כבר למעלה משנתיים. המבקש טוען בבקשה לעיכוב הביצוע כי זיכויו של פרי משלנו מחזק את טענותיו כלפי משקל עדויות המתלוננים ומגדיל באופן משמעותי את סיכויי ערעורו. האישום בעניין פרי משלנו התבסס על עדויותיהם של שלושה ילדים, אשר כולם הזכירו בתלונותיהם גם את המבקש כמי שקשור למעשים שבוצעו בהם, אם כי רק עניינו של אחד מהם, ב.מ., אשר המבקש הורשע כמי שביצע בו מעשים מגונים ומעשי סדום, נכלל גם בכתב האישום נגד המבקש. יובהר כי שני כתבי האישום עסקו באירועים שונים, שהתרחשו במועדים שונים, ואין טענה שהמבקש והנאשם האחר ביצעו מעשים בצוותא. בעניין פרי משלנו נקבע כי עדויות שלושת הילדים מהימנות ויחדיו הן יוצרות חשדות כבדים כלפי אותו נאשם, אולם בית המשפט החליט לזכות את הנאשם בשל החשש שעדויות הילדים נגועות בזיהום בשל האווירה והדינאמיקה שנוצרו בשכונה המסוגרת עוד טרם הגיעו הילדים לחקירת משטרה.
המבקש סבור כי הספקות אליהם התייחס בית המשפט בעניין פרי משלנו מתעוררים גם בעניינו בעוצמה דומה ועל כן יש לזכות אותו מהעבירות בהן הורשע. לטענתו, זיכויו מחויב המציאות שכן אחרת ייווצר מצב בו "בית המשפט מדבר בשני קולות" בעניין המשמעות שיש ליתן לאווירה ולחרושת השמועות ששררו בקרב בני הקהילה. לטענת המבקש, ניתנו החלטות שיפוטיות סותרות בעניינו ובעניין פרי משלנו, כאשר עצם הסתירה מגדילה את סיכויי ערעורו. המבקש סבור כי אף אם קיים שוני מסוים בין התשתית הראייתית שעמדה כנגד בן ציון פרי משלנו לבין התשתית הראייתית שעל בסיסה הוא הורשע, הזיכוי בעניין פרי משלנו מגדיל את סיכויי הערעור בצורה משמעותית ומצדיק את עיכוב ביצוע העונש.
9. משמעות עיכוב ביצוע גזר הדין שניתן בעניינו של המבקש, היא הפסקת ריצוי עונש המאסר שהוא מרצה עתה ושחרורו בתנאים עד להכרעה בערעור. כאמור, המבקש כלוא ברציפות מיום 31.7.2011, תחילה במסגרת מעצר עד תום ההליכים, ולאחר מתן גזר הדין כאסיר המרצה את עונשו. הבקשה מתבססת בעיקרה על הטענה בדבר קיומם של סיכויים גבוהים לקבלת הערעור, נוכח פסק הדין בעניין פרי משלנו. על כן הבקשה הוגשה ביום 18.11.2013, בסמוך לאחר מתן הכרעת הדין בעניין פרי משלנו שנחתמה ביום 7.11.2013, ולא במועד הגשת הערעור, ביום 26.6.2013.
10. עוד טוען המבקש כי נסיבותיו האישיות המיוחדות תומכות בבקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר. המבקש טוען כי אובחנו אצלו תסמינים של פיגור שכלי אשר מקשה עליו לקיים קשר עם מבוגרים ובנוסף נטען כי הוא סובל מהפרעת אכילה שהחמירה מאז החלו ההליכים המשפטיים כנגדו. לבסוף מציין המבקש כי הוא נעדר עבר פלילי וכי מילא בקפדנות אחר תנאי חלופת המעצר שנקבעה לו טרם שנעצר עד תום ההליכים.
11. המשיבה מתנגדת לבקשה. באת כוחה ציינה בדבריה כי המתלונן ב.מ. מסר את תלונתו ביחס למבקש זמן קצר לאחר שהפרשה "התפוצצה", זאת במובחן מתלונתו נגד פרי משלנו, ועל כן אין להשוות את חשיפתו לאפשרות של זיהום גרסתו בשני המקרים. עוד נטען כי עדויות המתלוננים במקרה דנא חיזקו זו את זו, בעוד שבית המשפט מצא סתירות בין גרסאות המתלוננים בפרשה השניה. מכל מקום, בית המשפט המחוזי דן בטענות הזיהום הקונקרטיות בעניינו של המבקש ודחה אותן, כאשר לעדויות המתלוננים נמצאו חיזוקים שונים - חלקם בעדות המבקש (שאישר קיומם של משחקי "שיווי המשקל"), חלקם בעדות הוריו והמטפלת של ב.מ. וחלקם בעדויות מתלוננים אחרים. לפיכך נטען כי הזיכוי בעניין פרי משלנו אינו משליך על סיכויי הערעור דנא ובהתחשב באורך תקופת המאסר, בחומרת ההרשעה ובעובדה שהמבקש כלוא כבר תקופה ממשית - דין הבקשה להידחות.
דיון והכרעה