החלטה בתיק עמ"י 19163-02-13

זהו ערר של המדינה נגד החלטתו של כב' בית משפט השלום בבאר-שבע, שהורה לשחרר את המשיב בערובה, בתנאים מגבילים, כמפורט בהחלטתו מיום 10.02.13. 

למשיב מיוחסות עבירות של אלימות במשפחה - תקיפה הגורמת חבלה ואיומים.

לאחר החלטת השחרור, הורה בית משפט השלום לעכב את שחרורו של המשיב עד היום בשעה 16:25.

על פי החשד, העבירות בוצעו ביום 22.01.13. התלונה הוגשה באותו יום, לאחר שהמתלוננת - אשת המשיב - אושפזה בבית החולים וגם שוחררה כנראה באותו היום.

המשיב נעצר רק ביום 05.02.13. שלושה שופטים בבית משפט השלום התייחסו, בדרך זו או אחרת, לשיהוי במעצרו של המשיב, בעיקר מן הפן של אפשרויות שיבוש החקירה, וגם מהפן של המסוכנות.

עיינתי בחומר החקירה, בו מצויות תמונות קשות של המתלוננת, המעידות על החבלות שנחבלה. עיינתי גם באמרתה וכן עיינתי בנספח למכתב השחרור מבית החולים, המדבר בעד עצמו.

מחומר החקירה עולה, לכאורה, כי המתלוננת לא רק שהוכתה קשות, אלא שגם הושמע איום ברצח.

המסוכנות הלכאורית, אם כך, גבוהה מאוד, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הרקע, כפי שמפורט בנספח למכתב השחרור מבית החולים.

כאן המקום לציין, כי כפי שהיה בבית משפט השלום, כך גם כאן, ב"כ המשטרה טען כי מאז הגשת התלונה ועד מעצרו של המשיב נעשו ניסיונות לאתרו, אך אין בידו תיעוד בעניין זה. טענה מסוג זה אין בידי לקבל. על המשטרה לתעד כל פעולת חקירה, ובמיוחד כשמדובר בפעולות הנוגעות לאיתורו של חשוד בעבירות חמורות. יחד עם זאת, כשב"כ המדינה מצהיר שהוא יודע, מפי הממונים שלו,  שנעשו פעולות איתור, אין להתעלם מכך ובמיוחד כך, כשמדובר בעבירות אלימות חמורות לכאורה. 

בניגוד להצהרות ודברים שנאמרו על ידי המשטרה בדיונים בבקשות להארכות מעצר שקדמו ליום 10.02.13, בדיון האחרון הוסיפה המשטרה פעולה נוספת שיש לבצעה בטרם העברת התיק לתביעה לצורך החלטה בדבר הגשת כתב אישום. הצורך בפעולה זו לא היה ידוע למשטרה, ככל הנראה, בהארכות המעצר הקודמות.

יש ממש בטענת המשטרה כי קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי חקירה  ויתכן ששיבוש כבר היה.   לאור דברים אלה ולאור פוטנציאל הסיכון הלכאורי הנובע משחרורו של המשיב בערובה, הכל לכאורה, נראה שיש לאפשר למשטרה לבצע את אותה פעולת חקירה חדשה, המסומנת "1" במזכר הסודי מב/3, שהוגש לבית המשפט ביום 10.02.13, וזאת בנוסף לפעולת החקירה מס' 2 באותו מזכר.

לא רק שיש צורך בהשלמת החקירה, אלא שיש לעשות כל מאמץ לבצע את אותה פעולת חקירה - פעולה מס' 1 במזכר הנ"ל, בטרם שחרורו של המשיב בערובה, שכן גם כדי להבטיח את שלומה של המתלוננת על רקע העולה מתיק החקירה ומהנספח לתעודת השחרור, יש לבצע את אותה פעולת חקירה.

למרות האמור ולמרות הצורך, כפי שפורט לעיל, ברור גם כי לא ניתן להחזיק את המשיב במעצר עד שתצליח המשטרה לבצע את אותה פעולת חקירה מס' 1 בדו"ח הנ"ל ובנסיבות העניין נראה, שהאיזון הראוי הוא לקבל את הערר, אך לצמצם את מספר ימי המעצר. 

לאור האמור, אני מורה שהמשיב יישאר במעצר עד ליום 13.02.13 שעה 14:00.

<#3#>

ניתנה והודעה היום א' אדר תשע"ג, 11/02/2013 במעמד הנוכחים.