1. המבקשת עותרת להארכת המועד להגשת ערעור מינהלי על החלטת ועדת הערר לפיצויים והיטל השבחה מיום 2.1.14 בערר מס' 8011/12 וזאת עד ליום 6.3.14.
למבקשת עילה אחת ויחידה לבקשתה, לטענתה נפתחה לאחרונה חקירה משטרתית כנגד מי מבעלי משרד עורכי הדין אשר ייצגה בהליך שהתקיים לפני ועדת הערר ובשל כך מצאה לנכון לסיים התקשרותה עם משרד זה. כיוון שכך נאלצה המבקשת להערך להחלפת היצוג בתיקים רבים שטופלו ע"י באי כוחה לשעבר ואולם נתקלה בקשיים נוכח הגבלות על הוצאת תיקים ממשרדם בשל חקירת המשטרה, דבר שמנע ממנה הגשת הערעור במועדו, מתוך שכך היא מבקשת את האורכה להגשת הערר.
2. המשיבים מתנגדים למבוקש וטוענים כי אין הבקשה מגלה כל טעם מיוחד להארכת המועד, מה גם שהבקשה עצמה הוגשה לאחר שמועד הערעור חלף.
עוד טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים נוכח נימוקי ועדת הערר והבהרתה כי המחלוקות בין הצדדים הינן מחלוקות שמאיות מקצועיות בעיקרן אשר הועדה לא תתערב בהן, וכי עיון בחוות דעתו של השמאי המכריע מעלה כי לא נפלו בה טעויות מהותיות המצדיקות התערבות הועדה.
"טעם מיוחד" להארכת מועד בהליך ערעורי מינהלי - קיצורה של הלכה
3. תקנה 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000) קובעת כי במקרה שלא נקבע בדין מועד להגשת ערעור מינהלי, יש להגישו בתוך 45 ימים מהמועד הקבוע בתקנה 39 לתקנות אלו. תקנה 38 קובעת, בין היתר, כי המועד להגשת ערעור מינהלי "לא יוארך אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו". יצוין, כי תקנה 528 סיפה לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 קובעת אף היא כי הארכת מועד הקבוע בחיקוק - ובכלל זה הגשת ערעור ובקשת רשות לערער- טעונה "טעם מיוחד".
4. שאלת הגדרתו וטיבו של אותו "טעם מיוחד" נדונה בהרחבה בפסיקה ובספרות המשפטית, אשר הזכירו שיקולים רבים שיישקלו- בכל מקרה לפי נסיבותיו- כאשר תתבקש הארכת מועד להגשת ערעור מכוח תקנה 38 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים.
5. כך נקבע בפסיקה כי ראוי לבחון לצורך קיומו של טעם מיוחד למתן ארכה, בין השאר : האם היה טעם מיוחד לאי הגשת הערעור במועד, והאם הארכה עלולה לפגוע בציפייתו של בעל הדין שכנגד לכך שלא יוטרד בערעור מצד מבקש הארכה? (בש"מ 3108/03 קבוצת ברן בע"מ נ' מקורות חברת מים בע"מ (01/05/2003), כחלק משאלת ציפייתו והסתמכותו של המשיב יש לבחון האם המבקש יידע את המשיב בדבר כוונתו לערער על פסק הדין טרם חלף המועד להגשת הערעור (א' שרגא ור' שחר בספרם המשפט המנהלי, חלק שישי- סדרי הדין והראיות בבתי המשפט לעניינים מנהליים, בעמוד 448).
6. עלינו לזכור כי ביסוד הדרישה להצגת "טעם מיוחד" לצורך הארכת מועד להגשת הליך ערעורי עומדים שני שיקולים עיקריים המושכים לכיוונים מנוגדים. מן העבר האחד ניצבת השאיפה לאפשר למתדיין הבא בשערי בית המשפט למצות את זכות הגישה לערכאות שהקנה לו המחוקק, ובענייננו - את זכות הערעור. כאשר לזכות הערעור נודעת חשיבות רבה במשפט בכלל ובשיטתנו המשפטית בפרט (רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ, פסקה 5 (4.6.2012); בג"ץ 87/85 ארג'וב נ' מפקד כוחות צה"ל ביהודה ושומרון, פ"ד מב(1) 353, 363 (1986); יגאל מרזל "זכות הערעור או ערעור בזכות? סעיף 17 לחוק יסוד השפיטה ומהותו של ערעור" ספר שלמה לוין 141 (אשר גרוניס, אליעזר ריבלין ומיכאיל קרייני עורכים, 2013)) ומן העבר האחר עומד אינטרס סופיות הדיון (בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.9.2012)). משהסתיים הליך שיפוטי ומוקנית בחוק זכות להשיג על ההחלטה שניתנה במסגרתו, על פי רוב קוצב מחוקק המשנה מסגרת זמנים להגשת ההליך הערעורי. נקודת המוצא הנורמטיבית היא שבעל דין המבקש לממש את זכותו להשיג על החלטה שיפוטית נדרש להגיש את ההליך הערעורי במסגרת פרק הזמן שנקבע לכך. מסגרת זמנים קשיחה וברורה נדרשת לשם השגת יעילות, ודאות משפטית ומניעת עינוי דין (בר"מ 6094/13 - פלוני נ' פלונית . תק-על 2013(4), 9693; רע"א 1778/07 עופר נ' דיין, פסקה ד(2) (1.3.2007)). משחלף המועד להגשת ההליך הערעורי, רשאי הצד הזוכה להסתמך על סופיות ההחלטה ולהניח שהסיכון והטרחה הגלומים בהתדיינות נוספת הם נחלת העבר ולא יטרידוהו עוד. בתי המשפט נדרשים אף הם למסגרת ברורה של מועדים כדי לוודא שהמשאב היקר ביותר של מערכת המשפט - הזמן השיפוטי - ינוצל כראוי ושמערכת השפיטה תספק צדק מהיר, שהוא יסוד חיוני לצדק איכותי (רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות בע"מ נ' פקיד השומה - ירושלים,פ"ד נה(4) 198 (2000); ורבים אחרים) .
7. נסיים פרק זה ונבהיר כי השיקולים למתן אורכה אינה תחומים למסגרת קשיחה ו"רשימה סגורה" והשאלה אם נמצא "טעם מיוחד" להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים (לפירוט והרחבה באשר לנסיבות שהוכרו כטעם מיוחד והשיקולים הצריכים לעניין ראו, כדוגמה, ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904, 910-909 (2001); בש"ם 6229/11 דון-יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חיפה (10.1.2012); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 182-163 (מהדורה שלישית, 2012)).
ומן הדין נבוא לנדון
8. בנדון אני סבור כי בנסיבות הנטענות ע"י המבקשת עולה טעם מיוחד המצדיק את מתן האורכה המבוקשת. המבקשת יוצגה ע"י משרד עורך דין אשר טיפל בתיקיה וענייניה והנה בסמוך למועד הגשת הערעור נאלצה המבקשת לשכור שירותיו של מייצג אחר בשל הליכי חקירה להם נדרש בא כוחה הקודם. החלפת יצוג לגבי תיקים רבים בפרק זמן קצר אינה ענין של מה בכך, בוודאי כאשר עסקינן בגוף ציבורי, ומטיבעה היא אורכת זמן. יתר על כן, על פי הנטען בתצהיר שהוגש ע"י הגב' אורנה מעוז, המשמשת כבעלת תפקיד אצל המבקשת, הרי שנוצר אף קושי אוביקטיבי בהוצאת המסמכים והתיעוד הרלבנטיים לערעור ממשרדו של בא כוחה לשעבר של המבקשת לצורך הגשת ערעור זה ואף מתוך שכך היא נדרשת לאורכה.
9. אומנם אין לכחד, מצופה היה כי המבקשת תפנה למשיבים ותיידע אותם על כוונתה להגיש בקשה להארכת מועד ו/או הזדקקותה להארכה שכזו נוכח הנסיבות, ובכך להסיר את הסתמכותם על החלטת ועדת הערר וציפיותם לסופיות הדיון. אף אין להתעלם מכך, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור אינם נראים גבוהים, נוכח תוכנה של החלטת ועדת הערר ונימוקיה, ועם כל זאת סבורני כי נוכח חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, כזכות מהמעלה הראשונה, גם כאשר זכות זו נדרשת לרשות ציבורית ולא לפרט, הרי שהנסיבות המיוחדות שבנדון יש בהן להצדיק אי עמידה על קוצו של דין ולהוות טעם מיוחד המצדיק אורכה להגשת הערעור כמבוקש.
ניתנת , איפוא, אורכה להגשת הערעור עד ליום 6.3.14.
ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ד, 25 פברואר 2014,
ניתנה בסמכותי כרשם, בהעדר הצדדים.