החלטה בתיק עמ"ת 44739-12-11

(ההחלטה הוקראה על ידי שופט תורן)

ערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כבוד השופטת שרית זמיר) במסגרת מ"ת 15387-12-11 מיום 22/12/2011 במסגרתה החליט בית המשפט קמא כי קיימת תשתית ראייתית המבססת את עובדות כתב האישום באישומים 7-9 בעוד שבכל הנוגע לאישומים 1-6 נקבע כי קיימת תשתית ראייתית דלה ולכל הפחות כזו שיש בה כרסום של ממש. 

כנגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס לכל אחד מהם שבעה אישומים בעבירות של התפרצות לרכב במטרה לגנוב ( עבירה לפי סעיף 413ו סיפא+סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין")), חבלה במזיד ברכב בצוותא (עבירה לפי סעיף 413ה+סעיף 29 לחוק העונשין), היזק במזיד לרכב (עבירה לפי סעיף 452 +סעיף 29 לחוק העונשין) וגניבה מתוך רכב בצוותא (עבירה לפי סעיף 413ד(א) +29 לחוק העונשין). בנוסף לכל אלה מייחס כתב האישום לעורר 1 עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ( עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין)ושיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 244 בחוק העונשין) ולמשיב 3 עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה (עבירה לפי סעיף 10(א) בפקודת התעבורה וללא ביטוח (עבירה לפי סעיף 2(א) בפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970) ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו (עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין).

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העוררים עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדם.

כתב האישום (אישומים 7-9)

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 1.12.11, בין השעות 22:00 ל- 23:59, הגיעו העוררים לחנייה אשר ברחוב יעקב פריימן פינת רחוב משה בקר בראשל"צ, ברכב מזדה מספר רישוי 5937265 (להלן: " הרכב"). בהמשך לאמור באישומים 1-6, החנו הנאשמים את רכבם, בסמוך לחצות הליל של יום 2.12.11 במקביל לרכב יונדאי גטס מ.ר. 2527266 (להלן: " הגטס"), אשר חנה אותה עת ברחוב, יצאו מרכבם וניפצו את השמשה של הגטס, פתחו את תא המטען ונטלו מתוכו שקית מצעים ורדיו דיסק. בהמשך, נכנס עורר 1 אל הגטס מבעד לשמשה המנופצת בעוד שהנאשמים האחרים ממתינים לו ברכב. במעשיהם אלה כפי המתוארים ב אישום השביעי, התפרצו העוררים לגטס וזאת תוך כוונה לבצע גניבה בצוותא, נטלו הם את הרדיו דיסק בכוונה לגנבו וכן חיבלו בצוותא במזיד  בגטס שלא כדין.

בהמשך, הגיעה מעיין לוגסי, בעלת רכב הגטס אל המקום והבחינה בעורר  1 ישוב ברכבה, צפרה לו ובתגובה זינק האחרון מבעד לחלון המנופץ, נכנס אל תוך הרכב יחד עם עוררים 2-3 וביחד עזבו את המקום. בעקבות ההתרחשות הזעיקה מעיין את המשטרה. לאחר שהגיעו השוטרים למקום האירוע הבחינה פתאום מעיין ברכב של העוררים וביחד עם השוטרים עקבו אחריו. לאחר נסיעה קצרה נעצר הרכב, העורר 3, אשר נהג בו עד לאותה עת, יצא מן הרכב והתחלף עם עורר 1, אשר ישב עד אותה עת במושב האחורי. בהמשך, עיכבו השוטרים את העוררים תוך שביקשו מהם להזדהות. עורר 1 סירב להזדהות. בנסיבות אלה כפי העולה מ האישום השמיני, נהג עורר 3 ברכב ללא רישיון נהיגה וללא ביטוח ובמעשיהם ביצעו עוררים 1-3 מעשה בכוונה להפריע לשוטרים בעת מילוי תפקידם.

לאחר מכן, בסביבות השעה 5:40 לפנות בוקר, עת העורר 1 שהה בתא ההמתנה בתחנת המשטרה בראשל"צ, ביקש הוא מאחד השוטרים ללכת ולהטיל את מימיו. בעקבות בקשתו זו הובל העורר 1 אל תא השירותים שם לבקשתו הוסרו אזיקיו. בהמשך אף ביקש לסגור אחריו את דלת התא אך סורב. בנסיבות אלה ולאחר שהטיל את מימיו והוריד את המים, הכניס את פלג גופו העליון אל תוך האסלה, טבל את ידיו במימי האסלה ושפשף אותן זו בזו וזאת במטרה לנקות את שיירי הזכוכית אשר היו על ידיו. משנוכח השוטר, כי אלו מעשיושל העורר 1, משך אותו לאחור עד שנפל לרצפה, חייך ואמר: "מה אני פראייר?". במעשיו אלה, כפי המתוארים ב אישום התשיעי, ביקש למנוע או לשבש מהלכי משפט.

החלטת בית המשפט קמא

בהחלטה ארוכה ומפורטת ניתח בית המשפט קמא את חומר החקירה כולו - על היש ועל האין שבו. השופטת זמיר בחנה בקפידה את כל הראיות שבתיק ובסופו של יום קבעה, כדלהלן:

" בדיקה דקדקנית של חומר החקירה וניתוח חומר הראיות שנאסף מעלה כי יש בידי המשיבה ראיות מוצקות אך ורק בנוגע לעבירת התפרצות אחת, וזאת באירוע בו נצפו המשיבים על ידי המתלוננות מעיין ושירן, דהיינו - האירוע המתואר באישום 7 ... התהיות העולות בשלב זה מעדות שירן מן הסתם תתבררנה במהלך שמיעת הראיות בתיק ולא ניתן לפסול את האפשרות שהעדה התבלבלה...".

ובהמשך -

"שונים בתכלית הם פני הדברים באשר לאישומים 1-6 . אם כך הם פני הדברים בנוגע לאישומים 1 ו-5, הרי שהראיות קלושות עוד יותר בעניין האישומים 3, 4 ו- 6, שכן למעט העובדה כי רכבים אלו חנו בסמוך לרכבים האחרים שנפרצו אין בידי התביעה כל ראיה הקושרת את המשיבים להתפרצויות המתוארות באישומים אלה... בכל הנוגע לאישום השני המיוחס למשיבים, התשתית הראייתית בעיקרה דומה לתשתית המצויה בשאר האישומים, בתוספת העובדה כי הרכוש שנגנב בהתפרצות זו נמצא בסמוך לרכב היונדאי של מעיין. יכול וראיה זו מחזקת במקצת את התשתית הראייתית הנוגעת לאישום זה, אך עדיין אינה מביאה אותה לכלל תשתית ראייתית עוצמתית.

(...)

בכל הנוגע לאישומים 8 ו-9 מצאתי כי קיימות ראיות לכאורה למיוחס למשיבים באותם האישומים".

לגבי עילת המעצר קבעה שמשזו תמונת המצב הראייתית בעניינם של העוררים הרי שיש לכך גם השלכה ברורה על עילת המעצר -

" ככל שקיימת תשתית ראייתית מספקת רק לאישום בודד של התפרצות לרכב וגניבה ממנו, ותשתית רעועה לשאר האישומים הקשורים לרכבים, ממילא ברור שגם לא קמה עילת מעצר עוצמתית, אשר בהכרח מצדיקה מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים מאחורי סורג ובריח, גם מבלי שמתעלמת אני מעברם הפלילי של המשיבים. אשר לעבירות הנוספות המיוחסות למשיבים 1 ו-3  בכתב האישום ומבלי להקל בהן ראש בשום צורה ואופן, גם הן אינן מטות בשלב זה את הכף לטובת מעצר המשיבים מבלי לשקול חלופה בעניינם. אשר על כן ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הצריכים לענין סבורני כי במכלול הנסיבות ניתן לשקול שחרורם של המשיבים החלופה, וענין זה יבחן לאחר שיוצגו בפניי חלופות בעניינם של המשיבים".

טענות ב"כ העורר:

ב"כ העוררים טען כי האישום השביעי מסתמך כל כולו על הודעתה של שירן (עדת תביעה 19) לפיה ראתה אדם היושב ברכבה הפרוץ של חברתה, מעין (עדת תביעה 20), ומשזה הבחין בה עבר הוא לרכב אשר את מספר הרישוי שלו  הספיקה לרשום ואף מסרה אותו למוקד 100 של המשטרה ולשוטרים אשר הגיעו למקום. טענותיו מופנות אף לעניין זיהוי העורר 1 על ידי שירן כמי שישב ברכב חברתה.