העורר נעצר על ידי בית המשפט קמא, עד לתום ההליכים המתנהלים כנגדו, באישומים של נהיגה בשכרות, הודעה על אי שימוש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקידו, תקיפת שוטר במילוי תפקידו, ניסיון לביצוע מעשה מגונה ואיומים.
העורר נעצר ביום 01/04/07 בסמוך לשעה 04.00, כאשר נהג ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש. העורר נדרש לבצע בדיקת שכרות. על פי חומר הראיות הלכאורי, העורר החזיק את מכשיר הנשיפה אך לא נשף לתוכו; בנוסף, סירב העורר לבצע בדיקת דם לשכרות.
לאחר שעוכב העורר והובא לתחנת המשטרה, על פי כתב האישום הוא תקף באמצעות חזהו, שוטר שניסה למנוע ממנו לעזוב את החדר בו שהה, למרות היותו מעוכב.
כן, ניסה לבצע מעשה מגונה בפני השוטר כאשר פתח את מכנסיו וניסה להוציא את איבר מינו. בהמשך איים על שוטר אחר, ודחף אותו באמצעות גופו ללא הסכמתו.
בבית משפט קמא לא היה העורר מיוצג, ודחה נסיונות חוזרים ונשנים של בית המשפט למנות לו עורך דין. גם לאחר שנתרצה והוזמן סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית, דחה את עזרתו, מכיוון שהסניגור הסביר לו כי יאלץ לבקש דחייה לשם לימוד החומר.
העורר סירב לעיין בתיק החקירה, אך השמיע את גרסתו ביחס לאישומים, בפני בית משפט קמא.
בית המשפט קמא בחן את חומר הראיות ושוכנע כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בכל האשמות המיוחסות לו, כמו כן, קבע כי קיימת עילה למעצרו של העורר וכי אין חלופה ראויה, שתבטיח את שלום הציבור מפניו.
ב"כ העורר טוען כי אין ראיות לכאורה לביסוס האישומים, לא בעניין השכרות, ולא בעניין תקיפת או הכשלת שוטרים. לעניין השכרות, טוען ב"כ העורר כי העורר הסכים לבצע את הבדיקה, אלא שהתברר שלא נשף מספיק לתוך המכשיר, העורר ביצע בדיקת דם (לאחר החלטה של כב' השופט סמסון להאריך את מעצרו) והבדיקה היתה תקינה. העורר לא התנגד לבצע בדיקת דם עת שעוכב. עוד לטענתו, אי ביצוע הבדיקה מקים עבירה עצמאית נפרדת ולא עבירת שכרות, ובכל מקרה איננה הכשלת שוטר, שכן לעורר יש זכות לסרב לבצע את הבדיקה.
באשר לתקיפת השוטרים נטען כי העורר היה מעוכב בניגוד לדין במשך שעות וללא הצדקה, והתנגדותו לעיכוב בנסיבות אלה איננה עבירה. מעבר לכך, העורר הוא שהוכה על ידי השוטרים, ואף שביקש להזמין חוקר מח"ש, בקשתו לא נענתה.
ב"כ העורר טוען כי העורר היה כבול באזיקים מרגע הגעתו לתחנה ולאורך כל הזמן שבו נטען כי תקף את השוטרים, למרות שלא היה עצור.
בדוח תקציר התיק, שעל פניו, איננו חלק מחומר הראיות, נרשם כי תחילת האירוע היה ב - 01.30. לעומת זאת, מדוחות הפעולה הזכד"ים, מטופס בדיקת מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות ומשעת גבית ההודעה הראשונה, עולה כי האירוע התרחש סמוך לשעה 04.00.
במהלך החקירה, אישר העורר כי שתה שתי כוסות יין לפני שנהג. בבדיקת מאפייני שכרות שנערכה לו ציין הבודק כי פיו של העורר הדיף אלכוהול, בשתי בדיקות של הבאת אצבע יד ימין ושמאל לאף בעיניים עצומות, הוא החטיא, התנהגותו היתה עליזה, תגובותיו לא לעניין, ואינו מסוגל להבין הוראות.
העורר הסכים להחזיק את מכשיר הנשיפה, אך מזכ"ד השוטר חליבה עולה כי לא נשף לתוכו, למרות שהשוטר הנחה אותו כיצד לפעול. התנהגות זו היתה עשויה להתפרש כסירוב להבדק, יותר מאשר הכשלת שוטר, כפי שייחסה לו המאשימה. על כל פנים, ישנן ראיות לכאורה בעלות פוטנציאל, במידה מספקת, להרשעת העורר בעבירה של נהיגה בשכרות, לאור מאפייני התנהגותו בבדיקהשנערכה לו, התנהגותו במשטרה ובתגובה לדרישה שיבצע בדיקת נשיפה ובדיקת דם.
יש לציין כי תגובותיו של העורר לשאלות שהוצגו בפניו בחקירה, מעידות על פני הדברים, כי אכן לא הגיב בצורה עניינית, הרבה לגדף את החוקרים ולהתבטא כנגדם בביטויים מעליבים. העורר גם אישר בדבריו בטופס השימוע ובהזדמנויות מאוחרות יותר, כי קילל את השוטרים.
בחומר הראיות קיימת גם תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעורר תקף שוטרים, בעת שהיה מעוכב לצורך חקירה, וזאת לפני שנכבל באזיקים.
על פי מזכרו של רס"ר איל פלה, הוא הבחין בעורר מתווכח עם השוטר אנטון, אשר הודיע לו כי הוא עצור, והושיבו על הספה. העורר ניסה לעזוב, ודחף את אנטון בעת שזה ניסה לעצור בעדו. העורר דחף את אנטון בחזהו, כשלא היה כבול.
תיאור מפורט של האירועים שהביאו לכבילתו של העורר ניתן למצוא בדוח הפעולה של השוטר אנטון טרביריאנסקי, אותו תקף העורר, בעת שזה ניסה למנוע ממנו לעזוב את חדר החקירות על דעת עצמו, קילל אותו, איים עליו, וניסה לבצע בפניו מעשה מגונה.
על פי דוח הפעולה, לאחר שתקף את השוטר, הודיע לו אנטון כי הוא עצור, בגין תקיפת שוטר, ובזמן שהעורר המשיך להשתולל ולצעוק כבלו אותו השוטרים. גם לאחר מכן, המשיך לצעוק, לקלל ולאיים עליהם.
להתנהגותו הפרועה של העורר, לאורך חקירתו, היו עדים לא מעטים, שעדותם מתועדת בחומר החקירה.