בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת מפרק חברת דטהסייף מערכות בע"מ (בפירוק) (להלן: "החברה") מיום 14.4.13 במסגרתה דחה את תביעת החוב של המבקשת, עיריית לוד, מיום 27.4.10 בסך של 473,517 ש"ח וזאת בגין חובות הנוגעים להחזקת נכס על ידי החברה ברחוב המלאכה 4 בעיר לוד. הבקשה הוגשה ביום 5.6.13 בחלוף 45 יום לאחר קבלת ההחלטה בידי המבקשת.
1. בבסיס הבקשה טענות ב"כ המבקשת כי קבלה את החלטת המפרק ביום 21.4.13 אך סברה בטעות כי ההחלטה נתקבלה בידי המבקשת ביום 27.4.13 ולכן עמדו לרשותה שישה ימים נוספים להגשת ערעורה. עוד לטענתה, המפרק דחה את תביעת החוב שלה מהטעם שהיא לא נתנה לו הבהרות שדרשן ולא עלה בידה לאתר את הבקשות לאותן הבהרות; כי מנוסח ההכרעה לא ברור האם המפרק החליט לדחות את התביעה כולה, או רק את החוב הנהנה מדין קדימה; וכי המבקשת הינה "מערכת גדולה ובירוקראטית" ולא כל הימים המוקצים להגשת ערעור היו ימי עבודה ונכללו בהם גם סופי שבוע וימי חג.
2. המפרק התנגד לבקשה ובמענה לה טען כי היא לא נתמכה בתצהיר. גם תביעת החוב עצמה הוגשה מבלי שהיא נתמכה בכל המסמכים שנדרשו ומבלי שהובהר למפרק בגין איזו תקופה הוגשה, בגין אלו רכיבים ואיזה מתוך הרכיבים מקנים למבקשת דין קדימה. לאור האמור ולפנים משורת הדין פנה המפרק אל המבקשת לשם הבהרת תביעת החוב, אך פניותיו לא נענו. בנוסף, ב"כ המפרק אף קיים מספר פגישות עם נציגי המבקשת, בהן חזר וביקש לקבל לידיו מסמכים מהותיים לבירור תביעת החוב, אך גם פניות אלו לא נענו. רק משכלו כל הקיצין, הוכרעה תביעת החוב כשמתוך הכרעתו ברור לגמרי מה היו נימוקי הדחייה. עוד הוסיף המפרק כי אין זה נכון שהכרעתו הגיעה לידי המבקשת ביום 21.4.13, אלא ביום 18.4.13 ולראיה על כך אף צירף אישור מסירה מטעם רשות הדואר. בכל מקרה, אין בפי המבקשת "טעם מיוחד" המצדיק את האיחור בהגשת ערעורה. פשיטא גם כי אין בעובדה שהמבקשת "גוף גדול" כדי להוות נימוק לאיחור בהגשת הערעור, שכן אין להפלות בינה ובין מתדיינים אחרים לטובה. גם אין לשעות לטענתה שטעות בא-כוחה או שגגתה מהוות טעם מיוחד להגשת הערעור באיחור, ויש במקרה כגון זה להעדיף את עיקרון סופיות הדיון ולשים לב לנזק שיגרם לקופת הפירוק נוכח העובדה שהכספים בדין קדימה לנושים האחרים כבר חולקו.
3. בתשובת המבקשת לתגובת המפרק היא חזרה על טיעוניה וניסתה לרפא את כל הפגמים עליהם הצביע המפרק בתגובתו. כמו כן היא טענה כי לא היה מקום לבקשת המפרק שתפרט את רכיבי תביעתה ותווסגם לחובות שבדין קדימה ולחובות רגילים, שכן כל החובות שנכללו בתביעת החוב הם חובות מוניציפאליים הנהנים מדין קדימה. היא אכן הודתה כי היו פניות מטעם המפרק כדי לקבל מידיה מסכמים נוספים, אך טענה כי כל דרישותיו נענו כהלכה. לתשובתה היא צרפה תצהיר לאימות הנטען בה.
דין הבקשה להידחות.
4. יש להקפיד על המועדים הקבועים בתקנות פשיטת הרגל, תשמ"ה-1985 (להלן: "התקנות") ובפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980 (להלן: "הפקודה"), החלות גם על פירוק חברות, ובכלל זה על המועד הקבוע בתקנה 96(א) לתקנות להגשת ערעור על החלטת נאמן בקשר לתביעת חוב, היינו, 45 יום מיום קבלת החלטת הנאמן (או במקרה זה, המפרק). קציבת הזמן אינה אך עניין טכני-פורמלי אלא מהותי, שכן היא נועדה כדי לא לפגוע בזכותם של הנושים שהגישו את תביעותיהם במועד, ושמצבת הנשייה בחברה תתברר בתוך פרק זמן סביר וידוע מראש. פריצת לוח הזמנים האמור תגרום לפגיעה באינטרסים ולציפיות של כל הנושים כמו גם של מפרק החברה (השווה בש"א (מחוזי-חי') 8504/06
בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' צירני, 11.02.07; פש"ר (מחוזי-ת"א) בש"א 18584/01
לבידי זהב שיווק לבידים בע"מ נ' שדה, 20.11.01; בש"א (מחוזי-ב"ש 6278/05
בנק החקלאות בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי-דרום, 7.05.07). הגמשת המועדים הקבועים בפקודה תישמר למקרים חריגים בהם קיים טעם מיוחד ואובייקטיבי המצדיק את האיחור, ויש לשקול זאת בזהירות רבה (בש"א (מחוזי-ת"א) 24163/08
השטיח המעופף בע"מ נ' רו"ח ישראל פניני, 9.04.08; בש"א (מחוזי-ת"א) 24587/06
המשביר הישן בע"מ (בפירוק) נ' כונס הנכסים הרשמי, 20.06.07). הלכות אלו נקבעו ברובן לגבי איחור בהגשת תביעות חוב, אך הן נכונות מקל וחומר לגבי איחור בהגשת ערעור על הכרעת בעל תפקיד לפי תקנה 96 לתקנות, שכן הגשת תביעת חוב תלויה בידיעת הנושה על קיומם של ההליכים ומטבעם של דברים ייתכן והידיעה על קיום ההליכים הגיעה אליו באיחור (וראו רע"א 9802/08
הוועדה המקומית לתכנון ובניה עיריית ירושלים נ' א.ר. מלונות רותם בע"מ (בפירוק), 21.8.2012). לעומת זאת, קשה למצוא הצדקה לאיחור בהגשת ערעור על החלטת נאמן בקשר לתביעת חוב, שכן קיומם של ההליכים כבר ידוע ורק ממועד המצאת ההחלטה מתחיל מרוץ הזמן להגשת הערעור. מה גם, שהפגיעה בנושה שתביעת חוב שלו כלל לא נידונה גדולה יותר מאשר הפגיעה האפשרית בנושה שקיבל את יומו ותביעת החוב שהגיש נדונה ונדחתה.
5. אכן, ייתכן ובהצטברות נסיבות שונות יהא כדי להביא למתן ארכה להגשת תביעות החוב כמו גם להגשת ערעור על החלטה לגבי תביעת חוב, אולם לא יכולה להיות מחלוקת כי הטעמים עליהם מצביעה המבקשת במקרה זה, שהם טעות בתאריך קבלת החלטת המפרק כמו גם היותה "מערכת גדולה ובירוקראטית", אין בהם כדי להצדיק את האיחור בהגשת הערעור והם אינם יכולים להוות טעם למתן הארכה המבוקשת. מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי מדובר ברשות מקומית לה מחלקת גבייה מסודרת. במקרה כזה מצופה מנושה גדול, ובעיקר אם הינו גוף כלכלי-מקצועי כרשות מקומית, לו יתרונות בהתנהלות כנגד חייבים, להיזהר ולהשקיע משאבים רבים יותר בבחינת המצב המשפטי-עובדתי, ולהקפיד להגיש את תביעותיו, ערעוריו ובקשותיו במועד (השוו רע"א 6610/97
בנק הפועלים בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, 7.01.98; בש"א (מחוזי-ת"א) 5844/04
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' עו"ד ערן קאופמן, 11.07.04).
7. יתר על כן, בהיות המועד להגשת ערעור על החלטת נאמן בעניין תביעת חוב, מועד הקבוע בחיקוק, יש ללמוד מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, כי על מנת לזכות בהארכת המועד הקבוע, על המבקש להצביע על טעם מיוחד לכך (וראו פר"ק (חי') 851/08
רו"ח חן ברדיצ'ב, נאמן נ' גיה בניה ופיתוח בע"מ, 18.6.13). בדומה אפוא, ועל דרך ההיקש, לבקשה למתן ארכה להגשת ערעור על פסק דין, במסגרת בחינת קיומו של טעם מיוחד בהגשת ערעור על החלטת מפרק באיחור, יש לקחת בחשבון גם את משך הארכה המתבקשת, מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין שכנגד וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד (וראה בש"א (מחוזי-י-ם) 10873/09
בן עמי נ' עיריית ירושלים, 4.03.10; בש"א 5636/06
נשר נ' גפן, 23.08.06). ברם, במקרה זה המבקשת לא גילתה כל טעם מיוחד לאיחור.
8. הינה כי כן. צודק המפרק כי אין לשעות לבקשה ולו מהטעם שלא צורף לה תצהיר לאימות האמור בה. העובדה שהמבקשת צרפה תצהיר לתשובתה מרפא פגם זה, אך במקצת. מטרת מתן אפשרות ליתן תשובה לתגובת המפרק אינה לאפשר למבקש (המקורי) לרפא כל פגם שנפל בבקשה עליו הצביע המשיב. שימוש בזכות התשובה לצורך כך אינו שימוש בתום לב. שנית, לא זו בלבד שלא היה כל מקום לטעות באשר לתאריך המופיע על גבי חותמת ה"נתקבל" של המבקשת ממנה ניתן לראות בבירור כי התאריך המופיע בה הוא יום 21.4.13 ולא יום 27.4.13, כטענת המבקשת, אלא גם אין מקום לספק כי הכרעת המפרק נמסרה בפועל למבקשת ביום 18.4.13 שלושה ימים לפני החתמת המסמך בחותמת "נתקבל", כך שהאיחור בהגשת הבקשה למתן הארכת המועד גדול יותר מזה הנטען.
9. כמו כן, ולגופה של החלטת המפרק, תקנה 93 לתקנות פשיטת הרגל מקנה לבעל התפקיד סמכות לדרוש ראיות נוספות מהנושה שהגיש תביעת חוב לפניו. בעל התפקיד אינו חייב לעשות כן, אך אם עשה כן, על הנושה למלא אחר הדרישה, שאם לא כן, הוא צפוי לכך שתביעת החוב שהגיש תדחה. במקרה זה עיון במסמכים שצורפו לתשובת המבקשת מגלה כי המבקשת לא מילאה אחר דרישת המפרק. כל המסמכים שצורפו ובעיקר המכתב מיום 25.4.10 עליו תומכת המבקשת, בעיקר, את יתדותיה, אינו עוסק בחובות בגינן הוגשה תביעת החוב, אלא בעיקר על החובות שנוצרו בגין הנכס לאחר כניסת החברה להליך חדלות הפירעון. כך גם המכתב מיום 15.8.10 העוסק בחובות שנוצרו בין יום 8.12.09 עד ליום 1.7.10. רוצה לומר כי אף לבקשה ולתשובה לתגובת המפרק טרם ניתנה תשובה הולמת לדרישות המפרק, ולכן גם לגופו של עניין, סיכויים רבים שהערעור יתקבל לא קיימים.
סיכומם של דברים, אני דוחה את הבקשה. המבקשת תשא בהוצאות האישיות של המפרק בסך של 3,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ד תמוז תשע"ג, 02 יולי 2013, בהעדר הצדדים.