לפניי התנגדות להתראת פשיטת רגל.
עיקר העובדות הדרושות לעניין
המבקשת הגישה נגד החייב וחברתBid 123 בע"מ (להלן:
"החברה") תביעה כספית לבית משפט השלום בתל אביב יפו, ת.א. 23510-10-10. התביעה מושתתת על שני הסכמים שבין הצדדים מיום 8.3.09: הראשון, הסכם שלפיו רוכש המשיב מהמבקשת את כל אחזקותיה בחברה תמורת הסך 750,000 ש"ח, אשר אותו עליו לשלם לה בתשלומים (להלן:
"הסכם המניות"); השני, הסכם הלוואה בין המבקשת לבין החברה (להלן:
"הסכם ההלוואה"), שלפיו הלוותה המבקשת לחברה סך של 150,000 ש"ח, שמועד פירעונו עד ליום 10.4.09, כאשר המשיב ערב להתחייבויות החברה לפירעון ההלוואה. אין חולק, כי ההלוואה לא נפרעה במלואה.
המשיב לא הגיש כתב הגנה, ומשכך ניתן נגדו ביום 23.12.10 פסק דין בהעדר הגנה (להלן:
"פסק הדין"). ביום 27.12.10 נחתמה פסיקתה.
המשיב הגיש בקשה לביטול פסק הדין, מחמת שלטענתו הוא לא קיבל את כתב התביעה. לגופם של דברים טען המשיב, בין היתר, שההתקשרויות שבין הצדדים נחתמו למראית עין, תוך לחץ וכפיה; כי ההסכמים סותרים זה את זה, וכי הצדדים לא היו אמורים לפעול לביצוע ההסכמים. בית משפט השלום בהחלטתו מיום 28.5.12 קיבל את הבקשה לביטול פסק הדין ביחס לחיוב על יסוד ההסכם הראשון, אך הותיר על כנו את פסק הדין ביחס לחיוב המשיב על יסוד הסכם ההלוואה (להלן:
"ההחלטה לביטול פסק הדין"). לאחר ההחלטה, נחתמה על-ידי בית משפט השלום ביום 26.6.12 פסיקתה המשקפת את תוצאת ההכרעה בבקשה האמורה.
כנגד המשיב תלויים שני תיקי הוצאה לפועל על יסוד ההליך האמור, וכמפורט להלן: הראשון, תיק הוצל"פ 16-05841-11-7, שנפתח בעקבות הפסיקתה הראשונה. תיק זה עודכן בעקבות ההחלטה לביטול פסק הדין, ויתרת החוב לפיו ליום 7.3.13 הינה
85,221.92ש"ח. השני, תיק הוצל"פ 16-26742-12-7, שנפתח בגין רכיב ההוצאות ושכר טרחה שנפסקו לטובת המבקשת, וכמפורט בפסיקתה השנייה. יתרת החוב בתיק זה עומדת על סך
18,599.93ש"ח ליום 7.3.13. סך כל החוב בתיקי ההוצאה לפועל של המבקשת כנגד המשיב הינו
103,821.85ש"ח (להלן:
"החוב"). על יסוד החוב, הגישה המבקשת בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל, ובית המשפט נעתר לבקשה והורה על המצאת ההתראה.
החייב הגיש התנגדות מפורטת. במסגרת התנגדותו, טען החייב, בין היתר, כי: החוב אינו זה הנקוב בתדפיסי תיקי ההוצאה לפועל; יש לברר את תביעת המבקשת כנגדו על יסוד ההסכם הראשון, ושכאמור לגביה בוטל פסק הדין, ובהקשר זה נטען, שהמבקשת נקטה בהליך התראת פשיטת הרגל כצעד טקטי פסול, על מנת להתישו ושלא לאפשר לו לעמוד על זכויותיו ולברר את המחלוקת במסגרת ההליך המשפטי; הליכי ההוצאה לפועל יפגעו בשמו הטוב ובמשלח ידו כיזם, ותימנע הימנו האפשרות לשלם את חובותיו. להערכת המשיב, תביעת המבקשת כנגדו תדחה תוך חיוב המבקשת בהוצאות ניכרות, שיהיה בהן כדי לצמצם את החוב אל מתחת הסכום הנדרש להתראת פשיטת רגל.
המבקשת הגישה תגובה להתראה, ובדיון חזר כל אחד מב"כ הצדדים על טענותיו.
דיון והכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ויישמתי את ההלכה הפסוקה, לא ראיתי מקום לקבל את ההתנגדות, ואנמק:
השלב שלפניי הינו שלב מקדמי בהליכי פשיטת רגל, קרי האם עשה המשיב את אחד המעשים המהווים מעשה פשיטת רגל, ולענייננו לא מילא אחר דרישות פשיטת הרגל, וכקבוע בסעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל, התש"ם-1980 (להלן:
"פקודת פשיטת הרגל"), הקובע, כי טעמי התנגדות להתראת פשיטת רגל הם אם הניח החייב את דעתו של בית המשפט:
"כי יש לו תביעה שכנגד או קיזוז או דרישה של כנגד שאינם פחותים מסך החוב הפסוק ושלא היה בידו לעוררם בתובענה שניתן בה פסק דין".
המשיב שלפניי לא עמד בתנאי סעיף 5(6) לפקודת פשיטת הרגל, ומרבית טעמיו מושתתים על נימוקים שאין בהם כדי להוות מסד לקבלת התנגדותו (ראה: שלמה לוין ואשר גרוניס בספרם
"פשיטת רגל", מהדורה שלישית, עמ' 76-81). עיקר טענות אלה, מקומן הוא בשלב של בירור הבקשה, ככל שתוגש, לצו לכינוס נכסים ופשיטת רגל, וכקבוע בסעיפים 11-16 לפקודת פשיטת הרגל. אפנה במיוחד לסעיף 14 לפקודת פשיטת הרגל, המעניק לבית המשפט שיקול דעת נרחב לדחות בקשה להכרזת חייב כפושט רגל, כגון אם נראה שאין טעם בהליך. בהקשר זה אפנה לע"א 149/90
קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי
, פ"ד מ"ה(3) 61, בעמ' 64:
"כאשר מוגשת בקשת כינוס נכסים בפשיטת רגל על ידי נושה, מטרת הפנייה היא פירעון חובותיו של החייב והשיקול העיקרי של בית המשפט הוא מידת הסיכוי שהליכי פשיטת הרגל אכן ישיגו מטרה זו, וכן שהדבר יוכל להתבצע באופן כזה שחלוקת הפירעון בין הנושים היא צודקת".
מן הכלל אל הפרט
טענת המשיב שלפיה החוב אינו זה הנקוב בתיקי הוצאה לפועל, לא הוכחה על ידו. המבקשת המציאה לבית המשפט תדפיסים מעודכנים של יתרת החוב שבכל אחד מהתיקים, והיא זו שציינתי לעיל. הבהרתי למשיב עוד בטרם הדיון, כי ככל שהוא סבור שהיתרות בתדפיסי ההוצאה לפועל אינן משקפות נכונה את החוב, שומה עליו לפנות בהליך מתאים לפני הערכאה המוסמכת על מנת להעמיד את החוב בתיקי ההוצאה לפועל על מכונם, וכאמור בהחלטות מיום 10.5.13 ומיום 1.7.13. לבית משפט זה אין את הכלים כדי לברר את ההתחשבנות הפרטנית בכל תיק הוצאה לפועל, לרבות חישוב הריבית והפרשי ההצמדה, התיקונים והזיכויים שיש לבצע בעקבות החלטות שניתנו בהליך כמפורט לעיל. המשיב בחר שלא לנקוט בכל הליך לשם תיקון או עדכון יתרות החוב בתיקי ההוצאה לפועל, ומשכך לפני בית משפט זה מחייבות היתרות כמות שצורפו לבקשה להתראת פשיטת הרגל, ולפיהן סכום החוב עולה על המינימום הנדרש לשם התראת פשיטת הרגל.
באשר לטענת המשיב שלפיה אם ינקטו נגדו הליכי פשיטת רגל יפגע משלח ידו כיזם, אזי מקומה הוא במסגרת בירור הבקשה לפשיטת הרגל, ככל שתוגש כזו, וכאמור בהלכה הפסוקה. מעבר לדרוש, המשיב לא הוכיח, כי לא יוכל לעסוק בכל משלח יד אחר נוכח מגבלות המוטלות על חייבים במסגרת הליכי פשיטת רגל, ומכל מקום לא הוכיח, כי יחסמו לפניו אפשרויות להשתכר כשכיר.
לא התעלמתי מהאמור בסעיף 35ה' להתנגדות, כי המשיב מאמין שיכולתו היא רק ביצירת רעיונות חדשים כיזם, וכי אם יתנהלו נגדו הליכי פשיטת רגל, יפגעו באורח אנוש סיכוייו להשלים את הפרויקט שבו הוא עוסק, כמו גם לתור אחר המשקיעים הנכונים. הטענה נטענה בעלמא, מבלי שגובתה בכל אסמכתאות כמתחייב, ואין בה בלבד כדי להוות משקל מספק כדי לקבל את ההתנגדות מטעם זה. הטענה, כי עבודתו ויצירתו של המשיב מבוססים על תחום של רעיונות חדשים, וכי אלה יתמוטטו אם תדחה ההתנגדות, הינה בלתי מבוססת ומשכך אין בידי לקבלה. מכל מקום, שמורה הזכות למשיב לעורר את הטענה ולתמוך אותה באסמכתאות כנדרש, במסגרת הבקשה לפשיטת רגל, ככל שתוגש נגדו, ואין בהחלטה זו כדי לקבוע ממצאים מוחלטים בסוגיה האמורה.
נתתי דעתי גם לטענת המשיב שלפיה יש לאפשר לו למצות את הגנתו כנגד תביעת המבקשת על יסוד ההסכם הראשון, ומשכך, לעמדתו, אין לנקוט נגדו בהליכי פשיטת רגל, אך לא ראיתי לקבלה. אציין, כי עסקינן בתביעה של המבקשת כנגד המשיב, ולא בתביעה של המשיב כנגד המבקשת, ואין מניעה להמשיך לברר את התביעה גם אם ההתנגדות תדחה. אכן, אם המבקשת תנקוט בהליכי פשיטת רגל, יהיה מקום לשקול האם להמשיך ולברר את התביעה האמורה, ודבר זה יובא לדיון בעת הרלבנטית, ככל שיידרש. לצרכי החלטה זו, אבהיר, כי לכל היותר גם אם תדחה התביעה, עדיין יוותר החוב נשוא הליך זה, כך שאין בעצם ההכרעה בתביעה האמורה כדי לאיין את התראת פשיטת הרגל שלפני. לא ראיתי מקום להידרש לטענת החייב באשר לסיכויי הצלחת דחיית התביעה, וחיוב המבקשת בהוצאות ככל שכך יקרה. עניין זה נתון לפני הערכאה המבררת את ההליך ואין מקום שיקבעו על ידי ממצאים בהקשר לסיכויי ההצלחה של התביעה האמורה. בשולי סעיף זה, ולאור דברי ב"כ המשיב בדיון אבהיר, שאין מקום לעכב את בירור התביעה האמורה עד לאחר קידום הליכי פשיטת הרגל וכל עוד לא יינתן צו כינוס נכסים למשיב, קל וחומר שלא הוגשה בקשה לכך.