החלטה בתיק פשר 1364/04

מונחת בפני בקשתם של מפרקי חברת דטה טק בע"מ, לביצוע הרמת מסך בין החברה בפירוק לבין שתי חברות הקשורות בה, וזאת לפי סעיף 6 לחוק החברות, וכן להרים את מסך ההתאגדות שבין החברה לבין בעלי המניות, ולחייב את כל המשיבים באורח זה בחובות החברה.

המפרקים תומכים את בקשתם בשורה ארוכה של נימוקים עובדתיים ומשפטיים, אשר עניינם טענות קשות לריקון והברחת נכסים מן החברה בדרכים שונות, ערבוב נכסים בין החברה לחברות הקשורות, תוך העמסת הוצאותיהן על החברה, מכירת נכסים בלא פיקוח והערכה ושלשול תוך הברחת התמורה לכיסיהם של בעלי המניות, וטיעונים נוספים עליהם מבקשים המפרקים לסמוך את בקשתם להרמת מסך ההתאגדות.

המשיבים מתנגדים לבקשה, הן לגופה והן בשל טענות סף אשר עניינן אי-התאמת הבקשה למסגרת הליך מקוצר של "בקשה למתן הוראות". לגופו של עניין, מכחישים המשיבים את רוב גרסתם העובדתית של המפרקים, ותולים את האשם בקריסת החברה בהתמוטטות חברה אמריקאית שהיתה שותפתה העסקית המרכזית של החברה בעת פעילותה.

 עיינתי בבקשה, בתגובות לה ובמסמכים המצורפים להן, ולהלן החלטתי.

1.         מעיון בבקשה עולה, כי המפרקים אכן השכילו להציב תשתית ראייתית לכאורית המעלה תמיהות ושאלות קשות בכל האמור ביחס בין החברות השונות, ובעיקר בכל הנוגע בדרך בה נהגו בעלי המניות בנכסי החברה מרגע בו (אף לפי שיטתם) "נחרץ גורלה".

בלא לקבוע מסמרות (בשלב זה) בשאלה האם די בהתנהלות המשיבים כדי להטיל עליהם אחריות (ואם כן - לפי איזה סעיף בדין ובאיזה היקף), הרי שספק גדול אם די בנימוקים שמעלים המשיבים בכדי להפריך את כל החששות והתמיהות שמעלה הבקשה. זאת, באשר גרסתם נראית לא פעם כ"חושפת טפח ומסתירה טפחיים", ובעיקר בכל האמור בהתייחסות להתנהלות הפיננסית, מכר הנכסים ומשיכת סכומים מהחברה. אעיר; אין נפקא מינא האם לחברה מספר נושים, או שמא נושה אחד שהינו גם מבקש הפירוק, ולא היה כל טעם ל"טענות האווירה" שהעלו המשיבים בעניין זה.

אלא מאי? אין די בתמיהות וחשדות לשם קבלת הסעד המתבקש; עניין לנו בהרמת מסך גורפת, שתוצאתה חיוב בכל חובות החברה; סעיף זה, אף שקיים דמיון ניכר בינו לבין סעיף 373 ו-374 לפקודת החברות, הינו רחב וגורף יותר, ו אי לכך, נקבע לא אחת בהלכה הפסוקה כי יש לנקוט זהירות רבה מאד בהפעלתו, ולתחום אותה למקרים מובהקים וקיצוניים ; קל וחומר, שלשם הרמת המסך נחוץ בירור עובדתי מדוקדק אשר יוכיח באופן ברור וברמת הוכחה גבוהה יחסית את התקיימות היסודות העובדתיים - נטל כבד, המוטל כל-כולו על המפרקים.

2.         חרף טענות המשיבים, אעיר בקצירת האומר; בכל האמור בקיומה של סמכות דיון , הרי שהסמכות לדון בבקשה נתונה לבין המשפט של חדלות פרעון, זאת בכפוף למבחנים הרגילים הנהוגים בכל האמור בהגשת בקשות מסוג זה בידי בעל תפקיד, ובעיקר - רמת המורכבות העובדתית של התביעה והקשר בינה לבין תחומים בהם לבית המשפט של חדלות פרעון מומחיות מיוחדת.

די אם אעיר כי טיעוני המשיבים רחוקים מלשקף את ההלכה הנוהגת כיום בעניין בקשות למתן הוראות; המובאות מפסיקתו החדשה של בית המשפט העליון אותן ציטט המפרק מדברות בשם עצמן, ואין טעם להוסיף על אשר נאמר שם בהרחבה. מעבר לדרוש, די אם אעיר כי ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן אותו מביאים המשיבים בטענה כי עסקינן בהלכה הפסוקה התואמת את דעתם, לא זאת בלבד שאינו מסייע להם, אלא שפסק הדין קובע למעשה את ההיפך הגמור מדעתם, ואך מחזק את ההלכה הפסוקה המקנה לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בכל הנוגע להחלטה האם לדון בבקשה בדרך של מתן הוראות, אם לאו .

מאידך גיסא, קיומה העקרוני של סמכות אינו שולל את קיומו של שיקול דעת רחב ומהותי המאפשר לערכאה הדיונית להחליט, במקרים בהם מורכבות התביעה ושיקולי צדק מחייבים זאת, להעביר את הבקשה למסגרת של הליכי תביעה רגילים.

3.         עיינתי בבקשה ומצאתי, כי בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, הרי שנכון וצודק יהיה להעביר את הבקשה להליכים של תביעה רגילה.

יודגש, כי השיקול המכריע בעניין זה אינו גובה הסכום הנתבע (באשר תביעת עתק יכולה, תאורטית, להיות מוגשת במקרים בהם המחלוקת היא משפטית בלבד), אלא השילוב בין:

א.         התפרשות התביעה על-פני מספר גדול של פרשיות שונות ונבדלות זו מזו, שכל אחת מהן עשויה להיות מקור למחלוקת עובדתית נפרדת. כך למשל: מכר הסדנה; ערבוב הנכסים בין החברות והעמסתן לכאורה של הוצאות המשרד והתפעול על החברה; משיכות השכר; הטענות בדבר ריקון והברחת נכסים, הן בקשר לתשלום הלוואת בעלים והן בהקשרים אחרים; אי-תשלום חובות החברות הקשורות לחברה, ועוד.

ב.         ריבויין של מחלוקות עובדתיות בין הצדדים. המשיבים אינם מסתפקים בהכחשות לקוניות, אלא מעלים גרסה עובדתית מפורטת המתנגשת פעם אחר פעם במסכת העובדתית הלכאורית שמעלים המפרקים. חרף התמיהות והתחושה העולה מפעם לפעם, כי הסבר כזה או אחר אינו שלם, או מגלה טפח ומסתיר טפחיים, הרי שלא ניתן לקבוע כי עניין לנו בגרסה שהיא מופרכת על-פניה ברמה שמייתרת בירור פרטני של העובדות בכל פרשיה ופרשיה. אף במקום בו הסבריהם של המשיבים לעניין עצם הפעולות שנעשו נראה לכאורה כבלתי מספיק, עשויים להתעורר קשיים ניכרים לגבי קביעת סכום החיוב.

ג.          מהותה של הבקשה כבקשה לפי סעיף 6 לחוק החברות, להבדיל מסעיפים 373 ו-374 לחוק החברות; הסתמכות על סעיף זה, קל וחומר הנסיון להשתמש בו לחיוב גורף הן של בעלי מניות והן של שתי חברות קשורות (הכל במסגרת בקשה אחת) מעמיק ומחדד את הצורך בבירור עובדתי פרטני.

4.         לאור כל האמור לעיל, וחרף התרשמותי שפורטה בראשית החלטתי זו, מצאתי כי בירורה של התביעה בדרך מקוצרת של "בקשה למתן הוראות" עשוי לפגוע בנסיבות המקרה ביכולת לברר את המסכת העובדתית בדרך ראויה, ואי לכך, לקפח את זכויות המשיבים בדרך שאינה עולה בקנה אחד עם תחושת הצדק.