עניינן של שתי הבקשות שבפני הינו דחיית תביעות החוב שהגישו ה"ה יצחק, יוסי ושלומי בר דוד, והגב' סימה כהן (להלן: "
המערערים") על ידי המנהל המיוחד לבדיקת תביעות חוב של עובדי חברת ג'וס ריהוט בע"מ (להלן: "
המנהל המיוחד" ו-"
החברה", בהתאמה), וזאת מחמת איחור בהגשתן.
במסגרת בש"א 14061/07 עותרים המערערים כי יוארך המועד להגשת תביעות החוב עד למועד הגשתן בפועל, ובמסגרת בש"א 14118/07 הגישו המערערים ערעור על דחיית תביעות החוב אשר הגישו בשל האיחור שבהגשתן. המערער 1 היה בעל השליטה ומנכ"ל בחברה, המערערים 2-3 הינם מקורביו, ושימשו בחברה בתפקידים בכירים, המערער 2 כמנהל ייצור, המערער 3 כמנהל לוגיסטי ושירות לקוחות, והמערערת 4 כמנהלת חשבונות בחברה.
לאחר שנקלעה לחדלות פירעון, ניתן ביום 6.11.2002 צו פירוק כנגד החברה. על פי הוראות סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל, הרי שהמועד האחרון להגשת תביעות חוב היה ביום 5.5.2003. אין חולק כי תביעות החוב של המערערים הוגשו על ידם למשרדי הכנ"ר ביום 19.6.2005, קרי למעלה משנתיים ימים לאחר המועד האחרון, ובלא שהוגשה לצידן בקשה מתאימה להארכת המועד להגשתן. המנהל המיוחד פנה ביום 18.7.2005, לב"כ המערערים, בבקשה להמצאת מסמכים נוספים התומכים בתביעות החוב אשר הגישו, ביום 20.9.2005 הועברו מסמכים אלו. זאת, תוך שב"כ הקודם של המערערים, אשר היה בעבר רואה החשבון של החברה, מציין במכתב תשובה זה את הנסיבות אשר הביאו לאיחור בהגשת תביעות החוב.
על פי מכתב זה, המערער 1 נפגע בשנת 2000 בתאונת עבודה, בעקבותיה נקבעה לו נכות בשיעור 100%, ובשנת 2002 נפגע בשנית בפיגוע טרור במועדון הסנוקרס בראשון-לציון. למכתב זה צורפו מספר אסמכתאות רפואיות ואחרות לאמור בו. כן מציין ב"כ הקודם של המערערים, כי בשנת 2002 הוכרז המערער 1 כפושט רגל. נימוק נוסף לאיחור שמעלה ב"כ הקודם של המערערים במכתבו הינו טענת המערערים, כי לא צירפו את תביעות החוב לאלו של שאר עובדי החברה מחמת התנגדותה של הסתדרות העובדים בבת ים לכך, וזאת נוכח היות המערערים בעלי השליטה בחברה או מקורבים. כן טוענים המערערים בכתב הערעור, באמצעות בא כוחם הנוכחי, כי המנהל המיוחד עצמו מסר להם כי לאור היותם בעלי שליטה בחברה או מקורבים, הרי שעליהם להמתין בהגשת תביעות החוב עד לאחר שיסתיים הטיפול ביתר עובדי החברה. לטענה זו לא צורפה ולו ראשית ראיה.
ביום 7.3.2006 דחה המנהל המיוחד את תביעות החוב שהגישו המערערים, וזאת מן הטעם שהוגשו באיחור, ובלא שהוגשה בקשה מתאימה להארכת מועד להגשתן. החלטת המנהל המיוחד הדוחה את תביעות החוב מציינת כי למערערים הייתה ידיעה של ממש אודות הליכי פירוק החברה, וזאת נוכח התפקידים הבכירים בהם שימשו, וכן כי בין החברה והמערערים התקיימה התחשבנות כספית סבוכה, אשר לחלקה לא צורפו אסמכתאות מתאימות.
ביום 17.5.2007, דהיינו למעלה מ-14 חודשים לאחר הכרעת המנהל המיוחד בתביעות החוב, פנה בא כוחם הנוכחי של המערערים למנהל המיוחד בבקשה כי ישקול מחדש החלטתו. בפניה זו העלו המערערים טענה חדשה, על פיה תביעת החוב אשר הגישו כלל אינה תביעת חוב של נושה, כי אם תביעה לגמלה מהביטוח הלאומי, וכל אשר היה על המנהל המיוחד לעשות עמה היה להכריע האם אכן התקיימו יחסי עובד-מעביד בין החברה ובין התובעים, ומשהכריע בזאת היה על המנהל המיוחד להעבירה לביטוח הלאומי לשם תשלום הגמלה. אליבא ד'מערערים, הרי שתביעה זו לגמלה כלל אינה מוסדרת על ידי פקודת פשיטת הרגל (ופקודת החברות המחילה הוראות אלו על הליכי פירוק), כי אם על ידי חוק הביטוח הלאומי, ועל כן המדובר על יחסים המתקיימים בין המערערים והביטוח הלאומי, בחזקת יחסי מבטח-מבוטח, אשר המועדים הקבועים להגשת תביעות חוב כלל אינם חלים עליהם. כן חוזר ב"כ הנוכחי של המערערים על נסיבותיו הקשות של המערער 1 ועל מצבו הבריאותי, ומבקש לראות בכך סיבות טובות לאיחור בהגשת התביעות.
המנהל המיוחד טוען בתגובתו כי בדין דחה את תביעות החוב אשר הוגשו על ידי המערערים, שכן אלו הוגשו באיחור ובלא שצורפה להן בקשה מתאימה להארכת מועד. כן מציין המנהל המיוחד כי פניית ב"כ הנוכחי של המערערים אליו לבחינה חוזרת של החלטתו, ואף הערעור דנן, הוגשו באיחור ניכר של למעלה משנה. די בשני אלו, לטענתו, כדי לדחות את הערעור על הסף. אף לגופו של עניין טוען המנהל המיוחד כי דין הערעור להידחות, שכן המערערים היו נושאי משרה בכירים בחברה, והתחשבנותם הכספית עמה לא נתבררה די צורכה על יסוד המסמכים אשר הגישו, וזאת נוכח תמיהות בנוגע לקיזוז של כמיליון ש"ח אשר נעשה לזכות אחד המערערים ערב קריסת החברה.
הכנ"ר בתגובתו מצטרף לאמור בתגובת המנהל המיוחד.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתגובת הכנ"ר, ניתנת החלטתי זו;
1. דין תביעות החוב שהגישו המערערים למנהל המיוחד הינו כדין תביעת חוב של כל נושה אחר של החברה. לא מצאתי דבר וחצי דבר בטענות המערערים כי המדובר בתביעה לתשלום גמלה המוגשת למעשה לביטוח הלאומי, וכי תפקידו של המנהל המיוחד לעניין זה מתמצה בהכרעה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע והחברה, ולאחר מכן עליו להעביר התביעה כמות שהיא לתשלום על ידי המוסד לביטוח לאומי.
ובמה דברים אמורים? ככל שהביטוח הלאומי משלם את הגמלה, הרי שתשלום זה נעשה רק לאחר שבעל התפקיד, אשר מונה במסגרת הליכי הפירוק או פשיטת הרגל, הכריע בתביעת החוב, כאמור בסעיף 189 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (ההדגשה אינה במקור):
189.
(א) הזכאי לגמלה לפי פרק זה יגיש תביעתו למוסד באמצעות
הנאמן בפשיטת רגל, מפרק החברה, האגודה העותמאנית או האגודההשיתופית, או מפרק השותפות, כונס נכסיה או מנהל עסקיה (לכל אחד מאלה ייקרא להלן - המפרק), הכל לפי הענין כאמור בסעיף 182.
(ב)
הגמלה לפי פרק זה תשולם רק לגבי חובות בעד שכר עבודה או פיצויי פיטורים או לקופת גמל שהמפרק קיבל את תביעתם לפי הדין החל עליו...
בהחלטתי בתיק פש"ר (ת"א) 66/98 בש"א 8087/01 איזדורפר נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו) קבעתי באופן חד משמעי כי:
"סעיפים 189 ו-298 של חוק הביטוח הלאומי, ככל שיש להם נפקות כלפי מנהל מיוחד, נדחים מפני הדין הספציפי של פקודת החברות, הקובע את נהלי עבודתו של מנהל מיוחד ואת אופן הערעור על החלטותיו."
אמנם הדברים אשר נאמרו שם נוגעים ליכולתו של המוסד לביטוח לאומי לערער על הכרעות המנהל המיוחד בתביעות חוב של עובדים אשר הוגשו אליו, אך מושכלת היסוד, על פיה נדחה דין כללי מפני דין ספציפי, חלות אף בענייננו.
2. שורת ההיגיון אף היא מחייבת דחייתן של טענות המערערים בעניין זה. משניתן צו פירוק לחברה, הרי שעובדיה, אשר החברה נותרה חייבת להם כספים בגין משכורת ו/או פיצויי פיטורים ו/או גמלות שונות, הינם
נושים של החברה ככל נושה אחר
התובע כספים מהחברה, וחלות עליהם הוראות הדין, אשר בבסיסן ההיגיון של ההליך הקולקטיבי, הבא להיטיב עם נושי החברה כולם. בבואו לדון בתביעות חוב שהגישו עובדים, אין המנהל המיוחד אשר מונה לשם כך כבול אך ורק להכרעה העובדתית האם התקיימו בין התובעים ובין החברה יחסי עובד-מעביד. עליו אף לבחון את נתונים חשבונאיים ואחרים הנוגעים לזכאותם לסעיפי התביעה השונים (משכורת, פיצויי פיטורים או גמלה), והפסיקה אף הכירה בזכותו. בעל התפקיד יכול ולעיתים חייב "להציץ" מאחורי פסקי דין חלוטים אשר ניתנו בבתי הדין לעבודה, ולשנות מקביעותיהם. ההיגיון העומד מאחורי סמכות נרחבת זו של הבעל התפקיד היא ברורה - בעל התפקיד, כמי שבא בנעלי החברה, הינו הגורם אשר לו הנגישות המרבית לנתוני החברה, והיכולת לבחון את מכלול תביעותיהם של העובדים, ולהכריע בהן.
3. נראה, כי המערערים נקלעו לכדי טעות בטענותיהם, שכן בתהליך זה, בו המנהל המיוחד מכריע בתביעות חוב שהגישו עובדים ומעביר הכרעותיו לביטוח הלאומי אשר בתורו משלם הגמלה
על פי ההכרעה
, הופך הביטוח הלאומי לנושה של החברה הבא בנעלי בעובדים, ואף זאת עד לגובה תקרה הקבועה בחוק. במקרה בו סכום התביעה אשר אושר עולה על התקרה הקבועה לגמלה, הרי שהביטוח הלאומי ישלם לעובד את הגמלה המקסימאלית, והעובד נותר נושה רגיל של החברה עבור ההפרש, ואין באפשרותו לתבוע סכום זה מהמוסד לביטוח הלאומי. על פי טענת המערערים, הרי שיהא על המנהל המיוחד לבדוק ולהכריע בתביעות החוב פעמיים - פעם אחת עבור הסכומים אשר אינם מגיעים לתקרת הגמלה, בה יכריע המנהל המיוחד רק בשאלה האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע ובין החברה. פעם נוספת עבור הסכומים העוברים את תקרת הגמלה, בה יכריע המנהל המיוחד כאילו הייתה תביעת חוב רגילה. לא מצאתי כל היגיון בטענה זו, ובחוסר היעילות הנגזר ממנה, כאשר זו אינה מעוגנת כדבעי ובאופן מפורש בהוראות הדינים הרלוונטיים.
4. לאור האמור לעיל, הרי שאני דוחה את טענות המערערים, וקובעת כי תביעת חוב, שהגיש עובד לבעל תפקיד אשר מונה לחברה אשר נקלעה להליכי חדלות פירעון, דינה ככל תביעת חוב רגילה, ככל שהדבר נוגע לסמכות בעל התפקיד לדון בה ולהכריע בה.