1. בפני מונחת בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל.
2. בתאריך 29.5.06 ניתן צו כינוס לנכסי החייב והכונס הרשמי מונה לכונס נכסיו. על החייב הושת תשלום חודשי לטובת נושיו בסך של 500 ש"ח.
3. החייב יליד 1942, נשוי ואב ל-6 ילדים בגירים. החייב ואשתו פרודים, אולם לטענתו, מתגוררים יחד, בחדרים נפרדים, בבית במיתר. החייב ואשתו אינם עובדים והם מתקיימים מגמלה מצה"ל בסך של 2,177 ש"ח. לטענת החייב, בתאריך 10.9.03 העביר לאשתו, ללא תמורה את זכויותיו בבית בישוב "מיתר" וזאת כהסדר שהושג ביניהם על חשבון חוב מזונות בסך של כ- 43,000 ש"ח ולאחר, שעל פי דבריו, אשתו איימה עליו כי אם לא יעביר לה את חלקו בנכס תוציא נגדו פקודת מאסר.
4. בבקשתו למתן צו כינוס הצהיר החייב על חובות בסך 87,230 ש"ח ל-3 נושים וכי חובותיו נובעים מתביעה כספית, על סך כ- 3,200 ש"ח, שהוגשה נגדו על ידי חברת "שונית בע"מ" בשל עבודה שביצעה בביתו. החברה נמחקה מרשם החברות, בדצמבר 1992, אולם עו"ד בלפור קיוויתי, ב"כ החברה דאז, המשיך בגביית החוב ופתח כנגד החייב תיק הוצל"פ ולטענתו שילם כסף רב אך החוב אינו קטן.
5. עד כה, הוגשה כנגד החייב תביעת חוב אחת מטעם הנושה עו"ד בלפור קיוויתי בסך של 67,740 ש"ח, הגם שהצהיר על חובות לשלושה נושים בהיקף כולל של כ-80,000 ש"ח.
6. ב"כ כונס הנכסים הרשמי התנגד להכרזת החייב כפושט רגל מהטעמים הבאים:
א. החייב פעל בחוסר תום לב בתקופה שלפני הגשת בקשתו למתן צו כינוס והכרזתו כפושט רגל, בשל כך שהעביר את חלקו בנכס לאשתו ללא תמורה בעת שחלו עליו חובות ונוהלו נגדו הליכי הוצל"פ, ובכך למעשה פעל בכוונה להבריח נכסים מידי נושיו ועל מנת למנוע מהם הטלת עיקולים ומימוש הבית.
ב. החייב אינו עומד בתשלומים החודשיים ואף צבר פיגור של 5,000ש"ח לקופת הנושים.
ג. החייב אינו מגיש דו"חות הכנסות והוצאות מחודש 4/06.
7. בדיון בפני וכן בסיכומי טענותיו טען החייב כי העברת חלקו בנכס לאשתו נעשתה עקב לחצים ואיומים מצד אשתו להפעלתה של פקודת מאסר נגדו וזאת לאחר שנקטה נגדו הליכי הוצל"פ בגין חוב מזונות ולנוכח הליכי הוצל"פ מצד נושים אשר היה בהם כדי למרר את חייהם. טוען החייב כי בביצוע העברת זכויותיו בנכס לאשתו פעל בתום לב ולא מתוך כוונה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, וכי ההעברה בוצעה למעלה משנתיים קודם למועד הגשת הבקשה למתן צו כינוס.
אשר לחובו של החייב לעו"ד בלפור קיוויתי, טען החייב כי אינו חייב כספים לעו"ד קיויתי מאחר ושילם למעלה מ-30,000 ש"ח לחוב שהוא בבסיסו כ-3,200 ש"ח. כמו כן, טען החייב כי לא היו לו בזמנו הכוחות והמשאבים להתמודד מול עו"ד קיוויתי, דבר שהוביל בסופו של דבר לסכסוך בינו לבין אשתו.
דיון והכרעה
8. בבוא בית המשפט לדון בבקשת חייב להכריז עליו כפושט רגל, על בית המשפט ליתן את הדעת להתנהגות החייב ותום ליבו לפני ובמהלך הליכי פשיטת הרגל. בין היתר, ישקול בית המשפט את אופן יצירת החובות והאם החייב נהג בתום לב כלפי נושיו בעת יצירת החובות, האם החובות שנוצרו בדרך של רמייה, או הברחת נכסים, האם הציג החייב מצגי שווא בפני נושיו במטרה להתחמק מחובותיו וכו'. בנוסף, על בית המשפט לשקול את התנהגותו של החייב במהלך הליכי פשיטת הרגל שכן, ניצול לרעה של הליכי פשיטת הרגל, מלמד על חוסר תום ליבו של החייב. [ר' לעניין זה: רע"א 2282/03
גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי
, פ"ד נח(2) 810; ע"א 5178/92
סמיר ואיטה אליהו נ' הכונס הרשמי
, פ"ד מט(1) 435; ע"א 6416/01
בנבנישתי נ' הכונס הרשמי
, פ"ד נז(4) 197, וכן ספרם של ש. לוין ו- א. גרוניס, "
פשיטת רגל" - מהדורה שנייה, עמ' 169) ]
9. בנסיבות דנן, סבורה אני כי דין בקשת החייב להכריז עליו כפושט רגל להידחות. החייב נהג ונוהג בחוסר תום לב. מעיון בדו"ח החייב שהוגש ביחד עם בקשתו למתן צו כינוס הצהיר כי חובותיו הנם ל-3 נושים: ערקי ציפורה- חוב משנת 1995 בסך 7,790 ש"ח, כאשר החוב המקורי עמד על 5,000 ש"ח. עו"ד קיוויתי- חוב משנת 1989 בסך 67,440 ש"ח, כאשר החוב המקורי עמד על 3,187 ש"ח. מנחם ירדנה- חוב משנת 2004 בסך 12,000 ש"ח בגובה החוב המקורי.
כאמור, החייב אינו חולק על כי העביר, ביום 10.9.03 , את זכויותיו בביתם על שם אשתו ללא כל תמורה, כאשר באותה עת כבר עמדו לחובתו חובות לשניים מנושיו העיקריים.
10. טענתו, לפיה ההעברה נעשתה על חשבון חוב המזונות לא נתמכה במסמכים ואין כל ראיה כי אכן קיים חוב מזונות או כי נעשתה ההעברה על חשבון המזונות. כמו כן, בחקירתו הנגדית על תצהירו מסר לעניין העדרו של מסמך כאמור כי "
כתבנו זיכרון דברים, לא שמרתי עותק ממנו" (עמ' 5 לפרוט' מיום 20.2.07).
לפיכך, דינה של טענה זו להידחות, בשל היותה בלתי סבירה ובשל העדרה של כל תמיכה ראיתית לטענה זו.
11. מלמדות הנסיבות כי עייף החייב ממרדף נושיו אחריו וביקש להבריח נכס זה מציפורני נושיו. התנהגות זו הנגועה בחוסר תום לב מצדיקה נעילת השער בפניו- שער הכניסה להליכי פשיטת הרגל.
12. טענת החייב לפיה אינו חייב כל סכום לנושה קיוויתי אינה מענייננו זה. טענות אלו הוכרעו בפני ערכאות קודמות ואם לחייב טענה כי פרע את חובותיו לנושה זה הרי רשאי הוא לחזור ולעורר טענה זו בפני ראש ההוצאה לפועל. אם תתקבל טענתו זו ובהעדר כל חוב לנושה זה, בהכרח לא תהיה עוד כל הצדקה לניהול ההליכים הנדונים לנוכח העובדה כי מדובר בחוב מהותי של החייב. למותר לציין כי אף החייב הצהיר בבקשתו להכריז עליו כפושט רגל, אודות דבר קיומו של חוב זה כלפי עו"ד קויתי.
13. מעבר לכל האמור לעיל, נוהג החייב בחוסר תום לב בכך שאינו עומד בתשלומים החודשיים לקופת הנושים ואינו מגיש דו"חות מזה למעלה משנה. מטעם זה בלבד אך נכון היה לדחות את בקשתו. אולם, מכל הנסיבות לעיל מצאתי לנכון לדחות את בקשתו.