1. עם פתיחת המשפט העלה ב"כ הנאשם שתי טענות מקדמיות, שיש בהן, לטענתו, כדי להביא למחיקת כתב האישום.
האחת, שלא מולאה חובת היידוע, על פי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן: "החסד"פ), אף שאחת העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום - החזקת סכין למטרה לא כשרה, עפ"י סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 - הינה עבירה מסוג פשע.
השניה, מכח סעיף 149(3) לחסד"פ - פגם או פסול בכתב האישום - שעניינה הגשת כתב האישום, לאחר שהוחלט על סגירת התיק, מהטעם שנסיבות העניין אינן מצדיקות את המשך החקירה, מבלי שניתנה החלטת הרשויות המוסמכות, לפתיחתו, כאמור בסעיף 64(א)(1) לחסד"פ, הקובע מי הם הגורמים המוסמכים לדון בערר על סגירת תיק.
לחיזוק טענתו הגיש ב"כ הנאשם 3 החלטות שניתנו על ידי שלושה מותבים שונים בבתי משפט השלום.
2. בתגובה הודיעה המאשימה שאין לה התנגנדות למחיקת העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה מכתב האישום, אך ביקשה לדחות את הטענה ולפיה נפל פגם או פסול בהגשת כתב האישום, בהסתמכה על החלטת בית המשפט העליון בבג"צ 844/86 - איתי דותן נ' היועץ המשפטי לממשלה.
3. בתגובתה פירטה המאשימה את הנסיבות שהביאו לסגירתו של התיק ולפתיחתו מחדש.
על פי המתואר בתגובה, נגנז התיק ביום 7.6.06, בהיעדר פרטי החשוד ובטרם חקירתו. בעקבות סגירת התיק הגיש המתלונן תלונה למשטרת ישראל, שהועברה לבדיקת הממונה על לשכת החקירות, שלאחר עיון בתיק החליט כי החלטת הסגירה בטרם חקירת החשוד הייתה מוטעית והורה על איתור החשוד וחקירתו, וכך נעשה. לאחר שהתיק נבדק מחדש ונערכו השלמות חקירה נמצא שיש עניין לציבור בהגשת כתב אישום וכתוצאה מכך הוגש בתאריך 20.11.07 כתב האישום נגד הנאשם.
4. לבקשת המאשימה, ונוכח השלב המקדמי של ההליך, אני מורה על מחיקת העבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, מכתב האישום.
5. סעיף 64(א)(1) לחסד"פ, עליו מבסס ב"כ הנאשם את טענתו לפיה כתב האישום הוגש על ידי המאשימה בהעדר סמכות, קובע כדלקמן:
"(א) על החלטה שלא לחקור או שלא להעמיד לדין, משום שאין בחקירה או במשפט ענין לציבור, שלא נמצאו ראיות מספיקות או שנקבע שאין אשמה,
רשאי המתלונן
לערור כלהלן:
(1) על החלטה שניתנה על ידי גוף חוקר או תובע... לפני פרקליט מחוז, פרקליט מפרקליטות המדינה שמונה למנהל תחום עררים או פרקליט מפרקליטות המדינה, בדרגה שאינה פחותה מסגן בכיר א' לפרקליט המדינה, שפרקליט המדינה הסמיכו לכך"
6. מלשון הוראת החוק עולה כי תכלית החקיקה היא להבטיח את זכותו של המתלונן, אשר תלונתו נגנזה, שעניינו ייבחן, פעם נוספת, גם על ידי גורם בכיר מזה שנתן את החלטת הסגירה.
אין בהוראת החוק כדי לשלול את זכותו של בעל הסמכות לחקור או להעמיד לדין, לבחון מחדש את עמדתו, וודאי כשיש בה כדי להטיב עם עמדת המתלונן, "הכל ברוח האמור בסעיף 15 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981", כדברי כב' הנשיא שמגר בבג"צ 844/86.
וודאי שאין הוראת חוק זו באה להבטיח לחשוד חסינות מפני בחינה מחודשת של העניין על ידי הגוף החוקר, או הגוף המוסמך להעמיד לדין, אם מכח פנייה ישירה של המתלונן לאותם גופים או משנתגלו ראיות חדשות, או מכל סיבה אחרת, כפי שנקבע בבג"צ 844/86:
"אין חולק, כי בחוק הנ"ל אין הוראה מפורשת כלשהי, לפיה מותנית החלטתו של תובע בעניין הגשת כתב האישום,
בעקבות החלטה קודמת על סגירת התיק, בכך שהוגש ערר או בתוצאותיו. סמכותו של מי שמטפל בחומר החקירה היא פועל יוצא ממעמדו כתובע, המחוקק קבע אימתי התובע רשאי להחליט על סגירת תיק, והחלטה זו - משמע השלילה של ההליכים - פותחת בפני אדם מוגדר, היינו המתלונן, את הדרך להשיג על ההחלטה ולהביאה לדיון חוזר...סיכומו של דבר,
הטיפול והדיון של התובע בתיק חקירה שנסגר בעבר, אינם מותנים על פי הוראותיו של החוק בכך שהוגש ערר, וגם אם לא הוגש ערר...מסורות בידי התובע כל הסמכויות שהוקנו לו בחוק לגבי הגשת אישומים...
הערר אינו תנאי לבדיקתו מחדש של תיק חקירה...
זכות הערר נוצרה כדי לתת למתלונן אפשרות להעלות טענות נגד סגירת ההליכים, אשר בהם היה הוא הגורם הפותח. אין לה זיקה לזכותו ולסמכותו של התובע לעיין מחדש בהחלטה שלו או של תובע הכפוף לו ולהורות, בניגוד להחלטה קודמת בדבר סגירה, על הגשת כתב אישום. זוהי סמכותו של היועץ המשפטי לממשלה לגבי תיק שנסגר על ידי תובע אחר, זוהי גם סמכותו של דרג תביעתי ממונה אחר לגבי החלטת דרג תביעתי הכפוף לו
וזוהי גם סמכותו של מי שהחליט בעניין מעיקרו...כפי שאין למי שחשוד בביצוע עבירה זכות מוקנית לכך שהתיק לא ייפתח מחדש, אם יתגלו עובדות חדשות...כך
גם אין לו זכות מוקנית לכך שתיקו לא ייבדק מחדש מבחינת האינטרס הציבורי, ובלבד הדבר ייעשה על ידי הגורם המוסמך לכך,
בין זה שעשה כן מעיקרו ובין דרג ממונה..."
7. במקרה זה בחר המתלונן שלא להגיש ערר על החלטת הסגירה, אלא לפנות לגורמי החקירה לשקול מחדש עמדתם ואת התוצאה אליה הגיעו, ובקשתו נענתה בחיוב על ידי הגורמים המוסמכים במשטרה לטפל בתיק.
הייתה בקשתו נדחית, ע"י גורמי החקירה, עדיין הייתה פתוחה בפניו הדרך לערור על החלטת הסגירה, עפ"י סעיף 64(א)(1) לחסד"פ.
8. בהינתן כל אלה, אני קובעת שלא נפל כל פגם או פסול בהגשת כתב האישום ובקשת הנאשם למחיקת כתב האישום נגדו, נדחית.
9. בשולי הדברים אציין שלא נעלמו מעיניי שלושת ההחלטות שיצאו מלפני בתי משפט השלום, ושקבעו שהסמכות הבלעדית לשנות החלטה על סגירת תיק נתונה לגורמים המנויים בסעיף 64(א)(1) לחסד"פ.