החלטה בתיק רע"א 1011-12

1.            בקשת רשות ערעור על החלטת המפקח על רישום המקרקעין בתל אביב-יפו             (כב' המפקח אורן סילברמן, להלן: " המפקח"), בתיק 325/12, בקשה 59/12 מיום 29.7.2012 (להלן: " ההחלטה"), בה נעתר המפקח לבקשת המשיבה 1 (להלן: " הנציגות") למתן צו מניעה זמני כנגד המבקשת שימנע ממנה להציב שולחנות וכסאות בשטח הקולנדה שבבניין שבו מתגוררים הצדדים.

2.            ואלה העובדות הצריכות לעניין:

המבקשת שכרה מאת המשיב 2 חנות בקומת הקרקע בבניין שברח' לואי מרשל 5-7 בת"א, הידוע כ- חלקה 1276 בגוש 6212 (להלן: " הבניין"). המבקשת פעלה להכשיר את החנות לשימוש של בית קפה או מסעדה, והתקינה סוככים על הקירות החיצוניים של הבניין ומצלמה הפונה לשטח הקולונדה. לצורך בית הקפה ביקשה המבקשת מהעירייה היתר להצבת כסאות ושולחנות מחוץ לחנות בקולונדה של הבניין, אשר לפי תשריט הבית המשותף מהווה רכוש משותף של הבניין. ביום 27.6.2012 נתנה העירייה למבקשת היתר להצבת שולחנות וכיסאות בקולונדה, ללא קבלת הסכמת בעלי הדירות בבניין. ביום 28.6.2012 (לטענת המבקשת מבלי שהנציגות ידעה שיום קודם לכן המבקשת קיבלה היתר מהעירייה להצבת השולחנות והכיסאות בקולונדה) הגישה הנציגות בקשה למפקח למתן צו מניעה זמני כנגד המבקשת שימנע ממנה להציב שולחנות וכסאות בקולונדה, וזאת עד שיתבררו הזכויות בשטח הקולונדה ויינתן צו מניעה קבוע במסגרת התיק העיקרי. לאחר הגשת הבקשה לצו מניעה למפקח, הציבה המבקשת (לטענת הנציגות ביום 3.7.2012) שולחנות כסאות ואדניות בשטח הקולונדה.

דיון

3.            לא מצאתי ליתן למבקשת רשות ערעור.

החלטת המפקח מפורטת ומנומקת. בשלב ביניים זה של הבקשה לסעד זמני,               די בראיות לכאורה לטובת מבקש הסעד. לפיכך די בשלב זה ברישום הקנייני בתשריט הבניין על מנת להוכיח כי הקולונדה מהווה רכוש משותף. על פניו אין לשלול את הטענה כי קיום בית קפה קבוע בשטח המשותף של כל דיירי הבניין הבניין, מהווה מטרד והסגת גבול ברכוש המשותף. שימוש שכזה לא יכול להוות שימוש סביר ברכוש המשותף, מאחר שהוא מונע שימוש כזה מיתר הדיירים באותו החלק של הרכוש המשותף. אין בקביעה לכאורית זו לצורך הסעד הזמני בכדי לקבוע את המעמד הקנייני של הקולונדה, והדבר יתברר לאשורו וביסודיות כדין במסגרת ההליך העיקרי.

לא זו אף זו, המבקשת מודה כי עד ליום הגשת הבקשה בערכאה קמא לצו מניעה זמני לא הוצבו במקום השולחנות, הכיסאות והאדניות. דהיינו אין חולק כי עפ"י המצב ששרר במקום עד לאחרונה, ששטח הקולונדה היה ריק.

4.            לכאורה, אין בטענת המבקשת כי התב"ע החלה על האזור (נספח ז' לבר"ע) מתירה הצבת שולחנות וכסאות כדי להועיל לה. התב"ע מהווה אינדיקציה רק למצב התכנוני במקום, ומסדירה את יחסי פרט-רשות במישור דיני התכנון והבנייה. אין בכך כדי לפטור את המבקשת מחובתה להשיג את הסכמת דיירי הבניין לשימוש הייחודי בקולונדה, שלכאורה מהווה רכוש משותף של כל דיירי הבניין. תקנון הבית המשותף הוא המסדיר את יחסי הדיירים בינם לבין עצמם, ואין בהיתר שנתנה הרשות למבקשת להציב במקום שולחנות וכסאות, כדי לפטור את המבקשת ממילוי חובותיה לפי תקנון הבית המשותף.

5.            לעניין השיהוי - אינני מקבלת את הטענה כי החודשיים בהם ידעה לכאורה הנציגות על כוונתה של המבקשת להציב שולחנות וכסאות במקום, יוצרים שיהוי.                  במהלך חודשיים אלא לא ביצעה המבקשת שינוי בטח אפילו לפי שיטתה. אי לכך בעת הגשת הבקשה לצו מניעה זמני המבקשת לא הוכיחה כי שינתה מצבה לרעה בשל השיהוי באופן שנגרם לה נזק משמעותי. המבקשת גם ידעה במהלך חודשים אלה כי הנציגות מתנגדת להצבת הריהוט במקום בנימוק שהדבר מהווה מטרד.                    לא ניתן איפוא לקבוע שבשל "השיהוי" המבקשת שינתה מצבה לרעה. כמו כן מקובלת עליי קביעתו של המפקח כי השתהותה של הנציגות מוצדקת מאחר שהגישה בזמן זה לעירייה את התנגדותה למתן היתר להצבת ריהוט בקולונדה ע"י המבקשת, והיא המתינה לתשובת הערייה. הימנעות העירייה ממתן היתר למבקשת הייתה מייתרת את הגשת ההליך דנן ע"י הנציגות. אי לכך ההמתנה של הנציגות להחלטת העיריה הייתה סבירה והגיונית בנסיבות העניין.

מקובלת עליי גם קביעת המפקח, כי אף לשיטת המבקשת מותר היה לה להציב במקום ריהוט רק החל מיום 27.6.2012 שבו ניתן ההיתר למבקשת להצבת הריהוט במקום. מכאן הסיק המפקח כי גם אילו הייתה הנציגות מגישה את בקשתה לצו מניעה כחודשיים קודם לכן לא היה מקום להיעתר לבקשתה, מאחר שבאותה העת הצו היה תיאורטי, שכן ממילא טרם היה למבקשת היתר להצבת הריהוט במקום. מסקנה זו נכונה ואין מקום להתערב בה.

6.            אשר לתב"ע - לכאורה אין היא מצביעה בהכרח על כך שמטרת הקולונדה היא הצבת ריהוט לשימוש החנות של המבקשת. כל מה שצויין שם בסעיף 7.ה. הוא כי       "בקומת הקרקע בכל שלושת החזיתות המסחריות תסודר קולנדה ברוחב של 4 מטר לפחות". לא צויין שם שהקולנדה תשמש את החנות להצבת כסאות ושלחנות, או מטרה אחרת. יתירה מכך במהשך בע' 7.ז. צויין: "לא תורשה החזקת סחורות, ארגזים וכלי אריזה שונים מחוץ לשטח החנויות".

עצם העובדה שבתב"ע, בסעיף 8, צויין ברשימת השימושים המותרים בחנויות אלה, גם "מזנונים, מסעדות ובתי קפה", אינה מוכיחה כי מותר להוציא שולחנות וכסאות לשטח הקולונדה, מחוץ לחנות עצמה.

7.            המפקח הגיע למסקנה, כי בשלב לכאורי זה, מאזן הנוחות נוטה לטובת הדיירים ולא מצאתי בנסיבות שתוארו לעיל כי נפל פגם בהחלטתו המצביע על סיכויים גבוהים לקבלת הערעור והמצדיק מתן רשות ערעור על החלטתו זאת, מה גם שבינתיים מתנהל ההליך העיקרי בפני המפקח ויש סיכויים סבירים כי יסתיים בהקדם.

סיכום

8.            לאור כל האמור לעיל, במצטבר,  אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבות יחד ולחוד בסך 15,000 ש"ח, בהתאם לתקנה 512 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.