1. בתיק זה הוגשה בקשת רשות לערער על החלטת בית משפט השלום בחיפה (השופטת מירב קלמפנר- נבון) מיום 28.11.12, אשר דחתה בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 06.06.12, לפיה לא יינתן צו להעברת הבעלות בנכס, שנטען שהוא הנכס נשוא כינוס הנכסים - דירת מגורים ברחוב אוסישקין 61/8 הידועה כחלקה 68/8 בגוש 16657 (להלן: "
הנכס") בתיק ההוצאה לפועל. המשיבים 1 ו-2 הם החייבים בתיק ההוצאה-לפועל, שרכשו את הנכס מהמשיבים 4 ו-5 לפני כ-15 שנים (ראו נספח ב' לבר"ע). מבקש 1 הינו כונס הנכסים אשר מונה מטעם המבקש 2, שהוא הבנק הזוכה בתיק. המשיבה 3 היא הקונה בהליכי כינוס הנכסים.
2. למשיבים 1 ו-2 ניתנה הלוואה על ידי המבקש 2 לצורך רכישת הנכס, אבל רישום הבעלות על שמם ואיתו רישום המשכנתא לטובת המבקש 2 לא הושלם (ראו נספחים ג' ו-ד' לבר"ע), אלא נרשמה הערת אזהרה לטובתו וכן נרשם שעבוד זכויות בספר רשם המשכונות. תיק ההוצאה-לפועל נפתח לשם מימוש מישכון הזכויות של המשיבים 1 ו-2 כלפי המשיבים 4-5 לטובת המבקש 2. כאמור, תיק ההוצאה לפועל לא נפתח למימוש משכנתא על זכויות הבעלות, אלא לצורך מימוש הזכויות החוזיות של החייבים כלפי הבעלים הרשומים, המשיבים 4-5. במסגרת הליכי ההוצאה-לפועל, מצא המבקש 1 קונה, היא המשיבה 3. ראש ההוצאה-לפועל נתן החלטה המאשרת מכירת זכויות המשיבים 1 ו-2 למשיבה 3 (ראו נספח ח' לבר"ע), והחזקה בנכס הועברה למשיבה 3, לאחר ששילמה את מלוא התמורה עבורו (ראו נספח ט' לבר"ע). המבקשים עתרו בהמשך לקבל צו המאפשר העברת זכויות הקנין בנכס מהבעלים הרשום, למשיבה 3, אך בקשתם זו נדחתה על-ידי רשמת ההוצאה-לפועל. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט השלום, וכאמור - נדחתה, ועל החלטה זו הוגשה הבקשה שבפני. יש לציין, כי המשיבים 4 ו-5 אישרו שקיבלו בזמנו את מלוא התמורה עבור הנכס, ואין להם שום קשר אליו. משיבה 3 לא הביעה כל עמדה בנוגע לבקשה.
3. המבקשים טוענים כי הם עומדים בתנאי תקנה 69 לתקנות ההוצאה-לפועל, תש"ם-1979, ועל כן זכאים לקבלת צו להעברת הבעלות בנכס. כמתואר, במסגרת הליכי מימוש המשכון של המשיבים החייבים, רשמת ההוצאה-לפועל נתנה צו המאשר את מכירת זכויות החייבים לרוכש - המשיב 3. בית המשפט קמא קבע כי בכך מתמצה סמכותה של רשמת ההוצאה-לפועל, וכי היא אינה יכולה להורות על העברת זכויות קנייניות של הבעלים הרשומים, שכלל אינם צד להליך. כן קבעה השופטת קמא כי הדבר מתיישב עם סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984, הקובע שאין לבית משפט השלום סמכות לקבוע זכויות בעלות במקרקעין.
4. המבקשים טוענים שהפרקטיקה הנהוגה בכל בתי המשפט היא שחובה לתת לקונה אשר סיים את התשלום עבור הנכס החלטה לרישום הדירה עלשמו. הם הפנו לה"פ 928/08
אילת אליהו ואח' נ' מדינת ישראל ממ"י ואח', 19.9.2012, שם נאמר כי לפי תקנה 69, אין לרשם ההוצאה-לפועל שיקול-דעת במתן האישור. ואולם, בפסק-דין זה מדובר בקונה שרכש במסגרת הליכי מימוש משכנתא את זכויות החייבים, שהיו הבעלים הרשומים של הנכס. אין זה המצב בענייננו. במקרה זה, מדובר ברכישה של זכויות החייבים כלפי הבעלים הרשומים. זכויותיהם שניתן לרשום במסגרת מימוש המשכון הן זכויות חוזיות כלפי הבעלים הרשומים, ואין זה בסמכות רשמת ההוצאה-לפועל ליתן במסגרת מימוש הזכויות צו להעברת הקנין ממי שאינם הממשכנים, לקונה.
5. נהלי רישום הסדר מקרקעין, שאליהם הפנו המבקשים, אינם יכולים לסייע להם. נהלים אלה אינם משנים את הדין.
6. המישכון שאותו מימש המבקש 2 במסגרת תיק ההוצאה לפועל היה מישכון זכויות הקונים, הם החייבים המשיבים 1-2, כלפי הבעלים, הם המשיבים 4-5. המישכון אותו מימש לא היה משכנתא על זכויות הבעלות של המשיבים 4-5, אלא מישכון הזכויות החוזיות של החייבים. אמנם, כפי שנקבע ברע"א 8792/00
שטיינמץ נ' בנק משכן, בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נו(5) 593, זכאי הנושה לרישום הבעלות, אך זאת לא במסגרת מימוש מישכון בהוצאה לפועל, אלא בהגשת תביעה אזרחית נפרדת נגד הבעלים הרשום. כפי שנקבע באותו פסק דין, לפי סעיף 20 לחוק המשכון, "מושכנה זכות שיש לחייב כלפי אדם אחר, רשאי הנושה לממשה כשם שהחייב היה יכול לממשה". כפי שהחייב היה רשאי להגיש תביעה נגד הבעלים הרשום לרישום זכויותיו הקניניות, רשאי אף הנושה לעשות כן. כפי שנקבע באותו פסק דין, אם הבעלים אינו ממשכן את זכויותיו לטובת הנושה, אין הנושה זכאי לרישום זכויות הבעלות על שם הקונה בהליכי כינוס במסגרת הליכי מימוש המשכון.
7. אני דוחה את טענת המבקשים, כאילו הלכת שטיינמץ רוככה. הלכה זו לא רוככה על ידי בית המשפט העליון, וראה: רע"א 2550/01
בירס נ' משכן (ניתן 20.11.02); ע"א 8537/06
סויסה נ' בנק לאומי למשכנתאות (ניתן 3.2.09); רע"א 203/08
פראג' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (ניתן 17.9.08); רע"א 9182/00
עיזבון דייפני רומיה נ' בנק טפחות לישראל בע"מ, פ"ד נט(4) 1. לעומת זאת, רע"א 7537/04
טואטי נ' בנק דיסקונט למשכנתאות (ניתן 22.8.04) עסק במקרה שבו משיכנו המוכרים את זכויותיהם, כך שמימוש המשכון נעשה אף כלפי המוכרים. גם רע"א 3880/06
בירס נ' בנק הפועלים שלכאורה סטה מהלכת שטיינמץ ובירס, אינו עוסק אלא בשאלה האם יש להורות על פינוי המוכרים שאינם מתגוררים בנכס, ושאלת אישור המכירה כאשר המוכרים לא שעבדו את זכותם כלל לא נדונה.
8. אני דוחה את טענת המבקשים, כאילו אם יאלצו לממש את זכויות המבקש 2, כך שבסופו של דבר תירשם הזכות הקנינית על שם הקונה בהליכי כינוס על ידי תביעה אזרחית, תיפגע זכותו הקניינית של הבנק לגבות את חובו, ותינעל דלתו בפני לווים אחרים. המבקש 2 הוא נושה מיומן, היודע לפעול בדרך המשפטית הראויה, ואינו זקוק לקיצורי דרך שאינם מתיישבים מבחינה משפטית על מנת לממש זכויותיו כדין. אם אכן צודקים המבקשים שאין מחלוקת בינם לבין המוכרים, ותוך איזון האינטרסים השונים, אין מניעה שהליך התביעה יהיה קצר ופשוט.
9. בית המשפט קמא ציין כדין, כי הפסיקה אינה מאפשרת מימוש משכון זכויות על מקרקעין רשומים בהליכי הוצאה-לפועל, כך שיסתיים ברישום הזכויות הקניניות שלא מושכנו, וכי גם פסיקה עדכנית מחזקת את הלכת שטיינמץ. המבקשים מלינים על כך שבית המשפט ראה לנכון שלא לתת צו למרות שהצדדים שבפניו, שלא היו הבעלים הרשומים, העשויים להפגע ממתן צו כזה, הסכימו למתן הצו. אין ספק שהמבקשים אינם רשאים לקבל צו הפוגע בזכויות הבעלים הרשומים מבלי לשתפם בהליך. בהליך שבפני סוף סוף הסכים המבקש 1 לצרף את הבעלים הרשומים, ואף הוגשה הסכמת המוכרים לרישום הזכויות. על כך יש לומר, ראשית, שאין ההסכמה הזו מצדיקה קבלת ערעור על החלטת בית המשפט קמא שבפניו לא עמדה הסכמה זו. שנית, וזה עיקר, שלמרות הסכמה זו, אין לאפשר מצב שבו ינהלו המבקשים הליך מעוות, וישיגו עקב הסכמת המוכרים אישור זכויות שאין הם זכאים לו במסגרת מימוש זכויות חוזיות. מימוש זכויות חוזיות בהוצאה לפועל יניב בסופו אך ורק זכויות חוזיות, ואין לאפשר הנחות ופרצדורות מעוותות, שהיום נתקלות בהסכמה ומחר בהיעדר תגובה ומחרתיים בחזקה על הסכמה. אם אכן מסכימים המוכרים להעברת הזכויות לקונה בהוצאה לפועל, יכין המבקש 1 שטר מכר אותו יחתמו מול הקונה, ובא לציון גואל. לא צריך בשביל זה לאפשר הליכים שאינם נכונים.
10. אני דוחה את טענת המבקשים, כאילו ניתן האישור למכר הנכס, ובהעדר קנוניה או תרמית, לא ניתן לבטלו, ועל כן סירוב לאשר רישום בפנקסי המקרקעין, פוגע בעקרון סופיות ההליך. אכן, ניתן אישור למכר הזכויות, שהן אלו שמושכנו. לא ניתן אישור למכר הבעלות, ואין המבקשים זכאים לאישור העברת הבעלות, החורג ממימוש מישכון הזכויות. מי שעשוי לפגוע בסופיות ההליך, הם המבקשים, הרוצים לקבל בהליך זה יותר מכפי שהם זכאים לו. סוף ההליך הוא העברת הזכויות החוזיות של החייבים לקונה המשיבה 3. מעבר לכך, זהו כבר הליך אחר.
11. על פי כל האמור, אני דוחה את הערעור. המבקשים ילשמו לאוצר המדינה הוצאות בסך 1,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ג שבט תשע"ג, 03 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.