1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט גריל) אשר דחה בהחלטתו מיום 16.8.04 את בקשת המבקשים לעכב ביצועו של פסק דין שניתן על ידי בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת סלע) ביום 10.6.03, ואשר לפי סעיף 10(ב) שלו חויבו המבקשים להרוס מבנים שנבנו שלא כדין וללא היתר.
2. המבקשים נמנעו מלצרף לבקשתם את מכלול ההחלטות הרלוונטיות לעניינם ולפיכך דנתי בבקשה על בסיס החומר אותו צירפו. העובדות הצריכות לעניין פורטו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ואחזור עליהן בקצרה:
א. המבקשת מס' 3 היא בעלת זכויות חכירה ראשית מאת רשות הפיתוח בחלקות 21, 22 בגוש 11943 (להלן: "השטח"). המבקשת החכירה בחכירת משנה את כל זכויותיה בשטח זה למשיבה. על השטח המוחכר בנויה תחנת הדלק "פז" בעתלית.
ב. ביום 7.11.99 הוגש כתב אישום נגד המבקשים 1,2לבית משפט השלום בחיפה אשר ייחס להם ביצוע עבודות בניה ללא היתר בשטח תחנת הדלק החל מחודש אוקטובר 1998. בסיומו של ההליך זוכה המבקש 1 מחמת הספק באשר למעורבותו בבניה ואילו המבקש 2 הורשע. בגזר דינו, חייב בית משפט השלום בחיפה את המשיב 2, בין השאר, גם בהריסת המבנים שנבנו ללא היתר בשטח עד ליום 31.12.00, אם עד למועד זה לא יהיה בידו היתר כדין לבניה בשטח.
ג. ההליכים האזרחיים בנוגע לבניה הבלתי חוקית בשטח עניינם בטענת המשיבה, כי המבקשים ביצעו עבודות בניה ללא היתר בחלקה 21, תוך פלישה והסגת גבולה של המשיבה. בתובענה שהגישה המשיבה נגד המבקשים (ת.א. 1942/99) היא טענה לחזקה בלעדית בשטח שהוחכר לה ולסילוק ידם של המבקשים על ידי שיינתן נגדם צו מניעה קבוע האוסר עליהם להיכנס לשטח תחנת הדלק, לרבות תפיסת חזקה כלשהי בשטח זה או ביצוע עבודות בניה כלשהן בשטח. כן ביקשה להורות למשיבים להרוס כל מבנה או חלק ממנו שהוקמו בשטח ללא היתר.
בפסק דינו מיום 10.6.03 קבע בית משפט השלום בחדרה (כב' השופטת ד' סלע) כי המשיבה הוכיחה את טענותיה בדבר זכויותיה הקנייניות והחוזיות בשטח תחנת הדלק, במסמכים ובעדים וכי היא הוכיחה כי הבניה נשוא התיק האזרחי שבפניו הינה אותה בניה נשוא גזר הדין בתיק הפלילי וכי המבנים הבלתי חוקיים לגביהם ניתן צו ההריסה הינם אותם מבנים נשואי התיק שבפניו. כן נקבע כי המבקשים 1,2 אחראים שניהם לבניה הבלתי חוקית - המבקש 2 נוכח הרשעתו בתיק הפלילי ואילו המבקש 1 אחראי, בין היתר, נוכח הצהרתו כי המבקש 2 פעל בהסכמתו ובהרשאתו המלאה, והודאתו בזיקה למבנים הבלתי חוקיים לגביהם ניתן צו ההריסה בתיק הפלילי. עוד נקבע, כי המבקשים לא ביססו את זכויותיהם להחזיק במבנים שנבנו שלא כדין , למעט טענתם כי החזיקו בהם בעבר והמשיבה לא התנגדה לכך וכי גרסתם של המבקשים 1,2 "אינה משכנעת, רצופת סתירות, ועומדת בניגוד לראיות חיצוניות".
לאור האמור התקבלה תביעת המשיבה וניתן ביום 10.6.03 צו מניעה קבוע נגד המבקשים האוסר עליהם להיכנס לשטח תחנת הדלק או לתפוס בו חזקה או לבצע כל שימוש או פעולות בניה. בנוסף חויבו המבקשים להרוס את המבנים שנבנו ללא היתר ושלא כדין, בהתאם לקבוע בפסק הדין הפלילי.
ד. על פסק הדין לא הוגש ערעור. ביום 12.5.04 הגישו המבקשים בקשה לבית משפט השלום בחדרה לעיכוב ביצוע פסק הדין, בה נטען, בין היתר, כי הוכן ערעור על פסק הדין, אולם מחמת טעות טכנית במשרד ב"כ המבקשים לא הוגש הערעור לבית המשפט. ב"כ המבקשים התחייב בבקשה להגיש את הערעור ועמו בקשה להארכת מועד להגשת הערעור למחרת היום, דהיינו עד ליום 13.5.04. בית משפט השלום בחדרה (כב' השופט ח' שרעבי), הורה על עיכוב ביצוע סעיף 10(ב) של פסק הדין בכל האמור להריסת המבנים, עד למתן החלטה אחרת.
בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בחדרה ביום 21.6.04 הודיע ב"כ המבקשים כי הערעור טרם הוגש נוכח מצבו הבריאותי והתחייב שנית להגיש הערעור והבקשה הנלווית בתוך 48 שעות. ב"כ המבקשים העיד בפני בית המשפט באשר לנסיבות הטעות שהביאה לטענתו לכך שלא הוגש הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה במועד. עיקרם של טעמים אלה - התקף לב ממנו סבל בחודש ספטמבר 2003 ושביתה בבתי המשפט בין התאריכים 19.10.03 - 5.1.04. לדבריו, הערעור היה מוכן בתיק אך לא הוגש כל זמן זה מחמת הטעות.
ביום 21.6.04 דחה בית משפט השלום בחדרה את הבקשה לעיכוב ביצוע תוך שהוא מנמק כי סיכויי הערעור קלושים, בין היתר נוכח פסק הדין בהליך הפלילי, לגביו הונח כי הוא חלוט, לאחר שהמבקשים לא טענו כי הוגש ערעור. נוכח סיכוייו הקלושים של הערעור, קבע בית משפט השלום כי אין מקום להורות על עיכוב הביצוע אף אם מתקיים התנאי של קושי בהשבת המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. בית המשפט פרש בהחלטתו את נימוקיו מדוע לא היתה סיבה מוצדקת לאי הגשת הערעור במועד וקבע, בתמצית, כי במהלך השביתה ניתן היה להגיש בקשות דחופות וכי מצבו הבריאותי של ב"כ המשיבים אינו יכול לשמש טעם ראוי לאי הגשת הערעור מאחר שהיה באפשרותו להגיש הערעור במהלך הפגרה עוד בטרם לקה בהתקף לב וכי עורכת דין שכירה שהועסקה במשרדו יכולה היתה להגיש הערעור גם לאחר שחלה. בנוסף, מאחר שהערעור כבר היה מוכן אין מחלת ב"כ המבקשים יכולה להסביר העיכוב בהגשה.
ה. נוכח החלטת בית משפט השלום הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בחיפה ביום 11.8.04 בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, לאחר שקיבלו הודעה כי המשיבה מתכוונת לבצע את הריסת המבנים עד ליום 12.8.04. רק במועד זה הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת הערעור. בית המשפט המחוזי הורה על עיכוב הביצוע עד למתן החלטה בבקשה ולאחר קיים דיון בנושא ועיון במכלול החומר הרלוונטי הורה על דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע לאחר שקבע כי "סיכויי הערעור...אין בהם, לכאורה לפחות, כדי להבטיח הצלחה". בית המשפט ביסס את מסקנתו זו על פסק דינה של השופטת סלע ועל גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה בהליך הפלילי. נימוקיו של בית משפט השלום בחדרה שדחה את הבקשה לעיכוב ביצוע היו אף הם מקובלים עליו. בית המשפט המחוזי ציין בפסק דינו כי המסקנה כי סיכויי הערעור אינם מבטיחים מתבססת על כך שהכרעת הערכאות הנמוכות מתבססת על ממצאי מהימנות שאין ערכאת הערעור מתערבת בהם כעניין שבשגרה. כן קיבל את נימוקי בית משפט השלום כי היה ניתן להגיש את הערעור חרף השביתה והנימוקים הרפואיים.
3. מכאן הבקשה שבפניי בה חוזרים המבקשים על נימוקי בקשתם בבית המשפט המחוזי שעיקרם בטענה כי הריסת המבנים נשואי הבקשה - המשמשים עסק פעיל - לא תהא ניתנת לתיקון אם יתקבל ערעורם של המבקשים.
כידוע, הכלל הינו כי הגשת ערעור או בקשת רשות ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984), אולם בהתאם לתקנות 467-468 רשאי בית המשפט אשר נתן את פסק הדין, או בית המשפט שלערעור, להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן החלטה בערעור או בבקשת הרשות לערער או לתקופה קצרה מזו. כי מי שזכה בדין זכאי לממש את זכייתו, ועל המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין הנטל לשכנע כי קיים נימוק שיצדיק להיעתר לבקשתו (ב"ש 646/82 כהן נ' הלחמי ואח' פ"ד לו(4) 15, 18).
הלכה היא כי בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ישקול בית המשפט שני שיקולים: סיכויי הערעור להתקבל והאם יהא זה מן הנמנע - או קשה מאוד - להשיב את המצב לקדמותו אם יזכה המערער בערעור לאחר שבוצע פסק הדין. כמו כן יישקלו מאזן הנזקים והנוחות, התוצאות שתיגרמנה לכל אחד מן הצדדים אם תתקבל הבקשה או תדחה, מהות הנזקים שיגרמו והאפשרות לתקנם (בש"א 3518/91 שמואל פלאטו שרון ואח' נ' קומפני פריזיין דה פרטיסיפסיון ואח' פ"ד מה (5) 499, 504).
4. דין הבקשה להידחות. סוגיית עיכוב ביצוע פסק הדין נשקלה כדבעי על ידי הערכאות הקודמות, ששיקוליהן והנמקותיהן מקובלים עליי ואינם חורגים מהעקרונות המקובלים עלינו בכגון דא באופן המצדיק התערבות הערכאה השלישית.
במקרה דנן שוכנעו בתי המשפט, בדבר אחריותם של המבקשים לבניה הבלתי חוקית בשטח. כפי שציין בית המשפט המחוזי, קביעותיו של בית משפט השלום מתבססות בין היתר על ממצאי מהימנות והתרשמות מעדים שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים. לאלה מתווסף פסק הדין בהליך הפלילי שאכן נקודת המוצא לגביו היא כי הוא פסק דין חלוט אשר על פיו יש להרוס המבנים שנבנו שלא כדין וללא היתר. נימוקיהן של הערכאות הנמוכות באשר לסיכויי הערעור להתקבל מקובלים עלי.
אשר לנימוקי המבקשים ביחס לאיחור בהגשת הערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, הרי שגם אם אקח בחשבון את התקף הלב בו לקה ב"כ המבקשים בחודש ספטמבר 2003, הרי שניתן היה להגיש הערעור במהלך הפגרה קודם לכך, או מאוחר יותר, באמצעות עורכת הדין השכירה שעבדה במשרדו, כפי שציין בית המשפט קמא. בדומה, גם אם אקח בחשבון את השביתה בבתי המשפט, הרי שאכן ניתן היה להגיש בקשות דחופות לבתי המשפט. דא עקא, הבקשה המחודשת הוגשה קרוב לשנה לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט השלום בחדרה, רק לאחר שנשלחה למבקשים הודעה על ביצוע ההריסה בהתאם לפסק הדין. ערעור לא הוגש עד אז ואף לא במשך תקופה של קרוב לחודשיים ימים מאז נשלחה ההודעה. התנהלות שכזו יש בה טעם לפגם ומכל מקום אין היא מצדיקה עיכוב ביצוע ההחלטה.
אשר על כן אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע. המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, א' באלול תשס"ד (18.8.04).