א. זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת מיכל רובינשטיין) בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר דחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת רות רונן) שלא להורות על עיכוב הביצוע בתיק דנן.
המבקשת היא חברה אשר ניהלה והפעילה החל משנת 2003 בית אבות הנמצא בקרית איתרי בירושלים. בית האבות, ושמו פנינת האבות, היה עד ליום 25.1.2004 בבעלות חברת פנינת האבות בע"מ (להלן פנינת האבות).
המשיב, לטענתו, הלווה לפנינת האבות סך של 250,000 ש"ח על-פי הסכם מיום 1.5.2003. לשם הבטחת ההתחייבויות הועברו אליו מניות בפנינת האבות והומחו לו בדרך שעבוד זכויותיה לקבל תשלומים ממשרד הבריאות ומהקרן לטיפול בחסויים.
כן נמסרו למשיב שטרי העברת מניות חתומים להעברת 88 מתוך 120 מניות פנינת האבות. עם זאת, המשיב לא נרשם כבעל מניות.
ב. בנוסף נרשם ברשם החברות שיעבוד על זכות פנינת האבות לקבל כספים ממשרד הבריאות. באיגרת החוב, התחייבה פנינת האבות שלא לבצע עסקאות ברכוש המשועבד - לא להעבירו, למכרו או להמחותו לצד ג' - בלא קבלת הסכמת המבקש מראש ובכתב.
ג. ביום 25.1.2004 נחתם הסכם בין פנינת האבות למבקשת, פנינת שלושת האבות בע"מ, לפיו מכרה פנינת האבות למבקשת את זכויותיה בבית האבות, ובכלל זה הומחו למבקשת כל זכויות פנינת האבות, ובין היתר זכויות פנינת האבות כלפי צד ג'.
ד. בית משפט השלום קבע, כי השעבוד לזכות המבקש מכוח איגרת החוב, יחול על זכויות פנינת שלושת האבות לקבל כספים ממשרד הבריאות ומקרן החסויים. כן סבר בית משפט השלום, כי המבקש הוכיח את גרסתו, שלפיה הלווה לחברה סך של 250,000 ש"ח, וכיון שאין מחלוקת כי לא שולם לו סכום זה, ממילא לא כל סכום ההלוואה הושב לו.
ה. המבקשת הגישה לבית המשפט המחוזי ערעור על פסק הדין, וכן בקשה להבהרת פסק הדין ובקשת עיכוב ביצוע. ביום 27.6.2004 הגיש משרד הבריאות בקשה בטען ביניים כי יורו לו כיצד לפעול בכספים המצויים בידו.
ו. בית משפט השלום החליט ביום 1.7.2004 כי אין לפסק דינו משמעות כספית ולפיכך אין לעכב את ביצועו. כאמור הותיר בית המשפט המחוזי את ההחלטה בעינה.
ז. (1) טוענת המבקשת, כי לבית משפט השלום לא היתה סמכות לעסוק בתוקף השעבוד, המצוי בסמכותו הבלעדית של בית המשפט המחוזי. כן נטען כי בית משפט השלום נתן בפסק דינו סעד שלא נתבקש לתיתו, וכי קיים חשש שכיוון שהחברה בבעלות המשיב נקלעה לקשיים כלכליים, הנה אם לא ינתן עיכוב ביצוע לא ניתן יהיה להשיב את הכספים שיועברו למשיב.
(2) טיעון אחרון זה דוחה המשיב מכל וכל, וכן טוען הוא כי אין ממש בטענה שבית משפט השלום הטיל שעבוד על נכסי המבקשת, וכי כל שקבע בית המשפט הוא כי המבקשת נכנסה מכוח הסכם העברה לנעליה של פנינת האבות, וכי המבקשת קיבלה את הזכויות בפנינת האבות בכפוף לזכויות צד ג' כולל שעבוד.
(3) משכך, טוען המשיב כי בית המשפט נתן סעד הנובע באופן ישיר מן הסעד שהתבקש.
ח (1) מטבעה היסודי, אין בקשה זו עומדת בקריטריונים שבהם ניתנת רשות ערעור בגלגול שלישי. אין היא מעוררת, אף בפירוש רחב, שאלה החורגת מן המחלוקת שבין הצדדים; ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה), פ"ד לו(3) 123.
(2) ברגיל לא היה איפוא מקום לבקשת תשובה, אך חרגתי מכך וביקשתיה, כדי שלא ייגרם עוול, ושמא יועברו לידי המשיב כספים שלא יהיה מנין לפרעם בהמשך, וכן כדי להבהיר את התמונה. זאת - נוכח תוצאתו הלא סופית של פסק הדין של בית משפט השלום, והמצב ה"לא שלם" שנוצר בנסיבות (כשלא הובהר גובה החוב של המבקשת כלפי המשיב), וכן נוכח החלטתו הקצרה של בית המשפט המחוזי, שלא פורטו נימוקיה, אף שמטבע הדברים שקל בית המשפט, כפי שציין, את הנסיבות כולן.
(3) אכן, בית משפט השלום הצהיר בפסק דינו בהמרצת הפתיחה הצהרה שונה מזו שנתבקשה. הוא לא ביטל את ההסכם בין המבקשת דהאידנא לבין פנינת האבות, אלא קבע כי השיעבוד שעמד לזכות המשיב מכוח אגרת החוב כלפי פנינת האבות יחול על זכויות המבקשת לקבל כספים ממשרד הבריאות. ואולם, גובה הסכום בו מדובר, שהוא עיקרה ומהותה של המחלוקת, לא הוכרע.
(4) כידוע, השיקולים הכלליים בעיכוב ביצוע פסק דין בתקופת הערעור שניים הם: ראשית, סיכויי ההצלחה בערעור, ושנית, האם ככל שיזכה המערער לאחר שביצע פסק הדין תימנע או תקשה השבת המצב לקדמותו. כשהמדובר בחיוב כספי, אין מעכבים אותו אם ניתן להבטיח השבה (ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 7, עמ' 529-527, והאסמכתאות המובאות שם לענין עיכוב ביצוע; ע"א 1819/03 ש.ר.ב. נ' אברהם; ע"א 2075/04 דיור ופיתוח נ' אשתר; ע"א 4234/04 דולב נ' נאמן; ע"א 9236/03 מקל נ' צח השקעות (טרם פורסמו)).
(5) ענין סיכויי הערעור אינו פשוט להערכה כאן, ואף באשר לטענת הסמכות בענין השעבוד, שכנטען מסורה היא לבית המשפט המחוזי על פי דיני החברות, שאלה היא אם במסגרת דנן הצהרה כי החברה החדשה היא חליפתה של קודמתה מוציאה את הדברים מסמכות בית משפט השלום; מסופקני, ובתי משפט השלום נדרשים לנושאי שעבוד בהקשרים רלבנטיים (ראו למשל א' חביב-סגל, דיני חברות לאור חוק החברות החדש, כרך ב' ע"מ 125 הע' 12 ועמ' 129 הע' 17). אך אין צורך להידרש לשאלה זו במסגרת בקשה לעיכוב ביצועו של חוב כספי. הוא הדין לטענה בדבר תוקף השעבוד בהקשר ספציפי זה, שאין מקומה בהליך הנוכחי. מכל מקום, שאלה אחרת היא, האם בסופו של יום נעשתה פתיחת החברה החדשה וצורף לשמה מספרם של אבותינו עליהם השלום כך שפנינת האבות היתה לפנינת שלושת האבות, בתום לב - או כדי להימלט מחובות קודמתה; והרבה תלוי בתשובה לשאלה זאת.
(6) בסופו של יום שאלתי את עצמי בתיק זה האם הונחה הדעת כי עלול להיווצר מצב שבו המשיב יקבל כספים ממשרד הבריאות בהתאם לשעבוד ולא יוכל להחזירם אם תזכה המבקשת בערעור. סבורני לאחר העיון כי תשתית זו לא הונחה דיה; יתר על כן, גם אם מקנן חשש כזה בלב המבקשת, לנגד עינינו מצויות שתי החלטות בית משפט השלום, זו מיום 22.6.2004 (שבה נקבע כי "בית המשפט לא הכריע בשאלה מהו החוב הבלתי נפרע, ולכן בשלב זה על הצדדים לפעול כבכל מקרה בו קיים נושה שזכויות של החייב הועברו אליו") וזו מיום 1.7.2004 (". . . אין עדין קביעה לגבי המשמעות הנוספת של פסק הדין ולכן אינני רואה טעם לעכב את ביצועו"). החלטות אלה היו לפני בית המשפט המחוזי שעה שדחה את הבקשה לעיכוב ביצוע ב-27.7.2004. בנוסף, מצוי על הפרק הליך טען הביניים שהגיש משרד הבריאות ביום 27.6.2004. עינינו הרואות איפוא, ראשית, כי טרם נקבע גובה החיוב הכספי, מכל מקום באורח קונקרטי ונקוב ככל משפטו וחוקתו, והמשמעות האופרטיבית של פסק הדין בהמרצת הפתיחה אינה ברורה ומסוימת. שנית, כי החייב אינו אץ לשלמו בטרם תוכרע שיפוטית בטען הביניים הכתובת לתשלום, ושלישית, כי במכלול פתוחות בפני בעלי הדין דרכים לקביעת החוב והדעת נותנות כי יידרשו אליהן, כך שאי השלמות, ואולי אי הנוחות שנוצרה, פועלות לשני הכיוונים. ראו גם החלטת בית משפט זה בבש"א 7875/96 ע.ר.מ. רעננה לבניה ולהשכרה, פ"ד נב (3) 285, 288-287 (השופט חשין) באשר לביצועו של פסק דין המחייב בתשלום כספים (וכאמור, בענייננו טרם נקבע גובהו של חיוב) והתנאים דהתם באשר לעיכוב, שעל פני הדברים אינם ישימים לענייננו, בלא שנקבע כמובן מסמרות באשר לתוצאות בהמשך ההליכים.
ט. נוכח כל האמור, אין בידי להיעתר לבקשה. הוצאות הליך זה בסך 5,000 ש"ח לחובת המבקשת.