החלטה בתיק רע"ב 489/04

           בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעע"א 2908/03 מיום 14.1.2004, בה נדחתה עתירת המבקש להורות למשיב להחזיר את המבקש לתאו וכן לבטל את החלטתו להעביר את המבקש לכלא אוהלי קידר.

1.        המבקש מרצה משנת 1996 מאסר עולם בגין הרשעתו בעבירת רצח, ושוהה כיום בכלא איילון.  במהלך חודש נובמבר בשנת 2003 הותקף המבקש באופן חמור על-ידי קבוצת אסירים ב"אגף המתקדמים" בו היה כלוא, ולפיכך הורה המשיב על העברתו ל"תא המתנה" - תא מפוקח המיועד לאסירים הממתינים לקבלת החלטה בעניינם. על רקע האירועים הללו, הגיש המבקש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו עתירת אסיר להורות למשיב על החזרתו לתאו ב"אגף המתקדמים". המבקש טען  כי הושם בתא נפרד ב"אגף המתקדמים", לכתחילה, בשל בעיות רפואיות מהן הוא סובל, ואילו ב"תא ההמתנה" שוררים תנאים קשים ביותר שיש בהם כדי לפגוע בבריאותו. בתגובתו לעתירה, טען המשיב כי בידיו מידע מודיעיני מהימן, שנתקבל ממספר מקורות, לפיו נשקפת סכנה לביטחונו של המבקש מצד אסירים בכלא איילון, ובעקבותיו הוגדר המבקש כאסיר "טעון הגנה". כמו כן, הוגשה לועדת העברות ארצית בקשה להעביר את המבקש לכלא אחר, והוחלט להעבירו לכלא אוהלי קידר. עם היוודע כוונת המשיב להעביר את המבקש לכלא אוהלי קידר, פנה המבקש לבית-המשפט המחוזי בבקשה למתן צו המורה למשיב להימנע מהעברתו לכלא אחר עד לדיון בעתירה. בית-המשפט המחוזי נעתר לבקשה.

           הדיון בעתירה התקיים ביום 14.1.2004. במהלכו, שב בא-כוח המבקש והדגיש כי מרשו מעדיף להישאר בכלא איילון בתא הראשון שהוקצה לו ומוכן להשתתף ב"סולחה" עם האסירים המעורבים באירוע, הגם שאותם אסירים אינם שוהים עוד בכלא איילון. עוד נטען, כי העברת המבקש לכלא הדרומי, אוהלי קידר, תגרום אי-נוחות לבני משפחתו, המתגוררים בחיפה. מנגד, חזר המשיב על עמדתו כי בשלב זה, בו נשקפת סכנה לביטחון המבקש מצד אסירים אחרים, לא ניתן להשאירו בכלא איילון. יחד עם זאת, התחייב המשיב להציב את המבקש בתא ללא מעשנים, שיהלום את מצבו הרפואי. בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' טל) עיין בחומר המודיעיני עליו נסמך המשיב בהחלטתו נשוא העתירה, וקבע כי תוכנו אכן מחייב את העברתו של המבקש מכלא איילון, על אף שהדבר יקשה על ביקורי המשפחה. בית-המשפט דחה, אפוא, את העתירה, בכפוף להתחייבות המשיב כאמור.

2.        בבקשת רשות הערעור שבפני, טוען המבקש כי הותקף באופן חד-פעמי, בגלל  התנאים הטובים להם זכה בכלא, וכי תקיפה אחת אינה מצדיקה את מעמדו כאסיר "טעון הגנה". המבקש מוסיף וטוען כי תוקפיו ביקשו להרחיקו מכלא איילון ואין לסייע בידם להשיג את מטרתם, וממילא, הועברו האסירים הנוגעים בדבר מן הכלא. לבסוף מציין המבקש את הפגיעה הקשה בו ובבני משפחתו הכרוכה במעבר לכלא אוהלי קידר, בשל המרחק הרב בין הכלא ובין מקום מגוריה של המשפחה ועוד הוא טוען כי הפגיעה חמורה במיוחד בהתחשב בכך שהוא מרצה מאסר עולם.

           המשיב מתנגד לבקשה, הן משום שאינה מגלה עילה מתאימה למתן רשות ערעור והן משום שהחלטתו הייתה, לדעתו, סבירה ומתחייבת מנסיבות העניין, נוכח המידע אודות הסכנה האורבת למבקש בכלא איילון. המשיב מטעים בתגובתו, כי נבחנה האפשרות להעביר את המבקש לבתי כלא אחרים באזור המרכז, בשל הרצון לשמור על הקרבה הגיאוגרפית בינו לבין משפחתו. אולם, בהתחשב במכלול נתוניו וצרכיו של המבקש, ובראשם הסיכון לביטחונו האישי ומגבלותיו הרפואיות, לא היה מנוס מהעברתו לכלא אוהלי קידר. ראשית, המבקש הוכרז כבעל סיכון גבוה לבריחה, וכלא זה הינו בעל רמת ביטחון מירבית; שנית, מצויים בו תאים בהם ניתן להפריד את המבקש מאסירים מעשנים - כנדרש ממצבו הבריאותי; ושלישית, הוא נעדר אסירים "יריבים".

3.        דין הבקשה להידחות.

           ככלל, רשות ערעור על החלטת  בית-המשפט המחוזי בעתירת אסיר ניתנת רק במקרים בהם עולה שאלה בעלת חשיבות משפטית או כללית (ראו: רע"ב 7/86 חיים לואיס וייל נ' מדינת ישראל ו-7 אח' (לא פורסם)). שאלה כגון זו אינה עולה במקרה הנדון. למעלה מן הדרוש, אוסיף ואומר כי לאחר שעיינתי בחומר המודיעיני שצורף באשר לסכנה הצפויה לביטחונו של המבקש בכלא איילון, וכן בהחלטתה המפורטת של הועדה בעניין העברתו לכלא אוהלי קידר, הגעתי אף אני למסקנה כי ההחלטה  מבוססת, שקולה וסבירה, ואין מקום להתערב בה. שלטונות בתי-הסוהר הם המופקדים על הבטחת שלומם של האסירים, ומחובתם לנקוט בצעדים הדרושים כדי להגן על כל מי שטעון הגנה בעיניהם, זאת גם אם האסיר עצמו סבור כי הוא אינו טעון הגנה או מודיע כי אינו חפץ בהגנה (ראו: בג"צ 324/86 מחמד מוסא מחמד חמאד נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון ואח', פ"ד מ(3) 361).

           הבקשה נדחית, אפוא, והמשיב רשאי להעביר את המבקש לכלא אוהלי קידר בהתאם להחלטת הועדה. 

           ניתנה היום, ט' בשבט, התשס"ד (1.2.04).

ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.