בקשת רשות ערעור על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בע"פ 8711/04 מדינת ישראל נ' אברהם אסייג שניתן ביום 26.10.04.
2. המבקש הורשע בבית-משפט השלום בירושלים, על יסוד הודאתו, בעבירה של סחר בסם מסוכן. נסיבות המקרה היו אלו, שהמבקש מכר לשוטר סמוי - שתי פעמים - כמות כוללת של כחמישה ק"ג וחצי קנאביס תמורת 6,400 ש"ח. בגזר-הדין ציין השופט לחומרה את העובדה כי מדובר בכמויות סם גדולות, כי למבקש חמש הרשעות קודמות בעבירות נגד הרכוש, ובעבירות איומים ואלימות, וכי העבירות שלעניין בוצעו כשלושה חודשים לאחר שהחל המבקש עומד במיבחן על-פי פסק-דין קודם של בית-המשפט המחוזי בירושלים. חרף כל אלה קבע בית-משפט השלום, כי המדובר הוא בסמים "קלים" אשר-על-כן אין להחמיר בענישה כמקובל בעבירות של סחר בסמים "קשים". על נימוק זה הוסיף השופט לקולה את הודאתו המיידית של המבקש, את חרטתו ואת נסיבותיו האישיות, בהן מצבו הכלכלי הקשה והעובדה כי בעת מתן גזר-הדין היה המבקש אב לתאומים שאך זה באו לעולם לאחר שבע שנות ניסיונות להביא ילד לעולם. בית-המשפט גזר על המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל, ארבעה חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 6,500 ש"ח. הואיל ובעת שנגזר דינו, שהה כבר חודשים מספר במעצר, סיים למעשה המבקש לרצות את עונש המאסר בפועל חודשיים לאחר מתן גזר-הדין.
3. המדינה עירערה לפני בית-המשפט המחוזי בירושלים על קולת העונש. לטענת המדינה, לא נתן בית-משפט השלום מישקל מספיק לחומרת העבירות ולעברו הפלילי של המבקש, וכי סיווג הסם כ"קל" אינו מצדיק ענישה מקלה בשים לב לכך שהקנאביס נקבע בחוק כסם אסור. עוד טען בא-כוח המדינה כי בעבירות סמים ראוי שהאינטרס האישי ייסוג בפני האינטרס הציבורי, אשר-על-כן יש להטיל על המבקש עונש מרתיע ומוחשי. אשר לכך שלעת שמיעת הטיעון בבית-המשפט המחוזי סיים המבקש לרצות את העונש שהוטל עליו בבית-משפט השלום, טען בא-כוח המדינה כי במקום שהעונש מופרז לקולה, קיימת הצדקה להחמיר בענישה גם אם משמעות הדבר היא השבת המבקש לכלא לאחר שכבר שוחרר.
4. בתגובה לטענות המדינה טען בא-כוח המבקש כי העונש שנגזר על מרשו אינו סוטה באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בעבירות כגון אלו, ולנוכח נסיבותיו האישיות של המבקש והעובדה כי ריצה כבר את העונש שנגזר עליו, אין להחזירו לבית-האסורים. בא-כוח המבקש הוסיף וציין כי המבקש נמצא בעיצומו של הליך שיקום, וכראיה לכך צורפה לכתב-הערעור המלצה מטעם הרשות לשיקום האסיר המעידה על מאמציו הניכרים של המבקש להשתקם ועל השתלבותו בעבודה מסודרת.
5. בית-המשפט המחוזי החליט להחמיר עם המבקש ולהטיל עליו 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי התקופה שהמבקש ישב במעצר ובמאסר. בין הנימוקים להחמרת העונש ציינו השופטים כי הגיעו למסקנה שהעונש שהטיל בית-משפט השלום היה מופרז לקולה ונעדר יסוד הרתעתי. וכך ציינו השופטים:
אכן, נסיבותיו האישיות של המשיב אינן קלות, אולם, אין בהן להצדיק הנכונות לסחור ולספק סמים מסוכנים, אשר אילולא היו נמכרים לשוטר סמוי, מרבית הסיכויים כי היו מגיעים, בסופו של יום, לקהל הצרכנים, אשר חלק לא מבוטל ממנו מורכב מבני נוער.
בהתייחסם לעובדה כי המבקש שוחרר זה מכבר מריצוי העונש שנגזר עליו בבית-משפט השלום ציינו השופטים כך:
עם זאת, אין להתעלם מהעובדה, כי המשיב שוחרר ממאסר עוד טרם נדון ערעור זה ואף החל לעבוד ולהשתקם. הכלל הינו כי לא על נקלה ימהר בית המשפט להשיב לבית הכלא ולהושיב מאחורי סורג ובריח אדם שכבר ריצה העונש שנגזר עליו בערכאה הראשונה. אולם, מקום שהעונש שהוטל מחטיא לחלוטין את מטרת הענישה לא ימנע בית-המשפט מלהורות כן (ראה ע"פ 652/88 מדינת ישראל נ' סעדיה, פ"ד מב(2), 523, 524).
אשר לטענת בא-כוח המבקש כי במקרים דומים נגזרו על נאשמים אחרים עונשים קלים יותר, ציינו השופטים כך:
בחינת הפסיקה בעבירות כגון אלה מעלה קשת רחבה של עונשים: החל מחודשי מאסר בודדים לריצוי בפועל ועד למאסר של שלוש ואף ארבע שנים. בהתייחס לנסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן ... נראה כי המגמה הכללית בפסיקה הנה הטלת עונשים חמורים במידה ניכרת מהעונשים שהוטלו על המשיב, כדי כפל ושילוש.
6. על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הבקשה שלפניי. דין הבקשה דחייה שכן אין היא מעלה שאלה משפטית או אחרת בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בערכאה שלישית (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123). יתר-על-כן, בקשה זו מסיבה עצמה על חומרת העונש שנגזר על המבקש, והלכה פסוקה היא כי טענה כנגד גזר-הדין תקים עילה לקיום דיון בגלגול שלישי אך במקרים נדירים ומיוחדים (רע"פ 3655/04 ציון עזרא נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים.
7. אשר לטענה בדבר הפרתו של עקרון אחידות הענישה: גם בטענה זו לא הצביע בא-כוח המבקש על שאלה משפטית עקרונית וחשובה החורגת מעניינו הספציפי של המבקש. (ראו: רע"פ 1543/03 זוהר נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לגופו של עניין אוסיף כי אין בגזר-הדין שהושת על הנאשם חריגה לחומרה ממידת הענישה הראויה.
7. אשר לטענת המבקש כי לפנינו הכרעה משפטית נדירה וחשובה בשל העובדה כי החמרה בעונש משמעה החזרת המבקש למאסר לאחר שסיים לרצות את העונש שנגזר עליו בערכאה קמא: טענה זו אינה מקובלת עליי. גם אם הסיטואציה אינה רגילה לא נמצא לי כי החלטת בית-המשפט המחוזי חורגת מאשר נפסק בנושא שלפנינו בעבר. (ראו: רע"פ 5588/04 יוסי צורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).
8. הבקשה לרשות ערעור נדחית. המבקש יתייצב לריצוי עונשו במזכירות בית-המשפט המחוזי בירושלים ביום 1.12.04, עד השעה 12:00.
היום, י' בכסלו תשס"ה (23.11.04).
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.