בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (הנשיא ח' פיזם והשופטים ש' ברלינר וא' רזי) מיום 21.10.04, אשר דחה באופן חלקי את ערעורו של המבקש על גזר דינו של בית משפט השלום בחיפה (השופטת ר' למלשטריך-לטר) מיום 2.7.03.
המבקש, עורך-דין במקצועו, הגיש קובלנה פלילית לבית משפט השלום נגד המשיב בגין הפרת סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965. בקובלנה נטען כי המשיב הפיץ כרוז בגנות המבקש במהלך מערכת הבחירות לרשויות המקומיות בקריית חיים (להלן: הכרוז), בה התמודדו המבקש והמשיב בראש רשימות שהתחרו על ראשות "ועד קריית חיים" - אגודה שיתופית המופקדת על משק המים בקריית חיים (להלן: ועד קריית חיים). הכרוז נשא את הכותרת "אזהרה" וייחס למבקש, בין היתר, עבירות רכוש; רישום פלילי בגין תקיפות; הפרה של כללי האתיקה; הונאה בסך של 20,000 ש"ח; חוב של מיסי ארנונה בסך של 52,000 ש"ח; זיהום והשחתת מקרקעין; בנייה לא חוקית בערב יום כיפור וכן שיתוף פעולה עם פעיל ימין קיצוני, המצדיק את רצח רבין. יצוין כי בתקופה הרלוונטית כיהן המבקש כחבר מועצת עיריית חיפה והמשיב כיהן כסגן ראש עיריית חיפה.
בהחלטתו מיום 3.4.03 קבע בית משפט השלום כי המשיב הוא אשר יזם את הכרוז, נתן את הסכמתו לניסוחו וקידם את הפצתו. עוד קבע בית משפט השלום כי הכרוז מהווה לשון הרע, כי הוכחה כוונת המשיב לפגוע במבקש וכי מרבית העובדות המצויינות בכרוז אינן אמת. לפיכך, מצא בית המשפט כי המשיב עבר את העבירה המיוחסת לו.
בגזרו את דינו של המשיב, ביום 2.7.03, עמד בית משפט השלום על כך שהעבירה שביצע המשיב הינה עבירה חמורה במיוחד של הוצאת לשון הרע על ידי איש ציבור. עוד ציין בית המשפט כי הפגיעה במבקש היתה גדולה וכי לא ניתן לשלול את העובדה כי הפצת הכרוז אף פגעה בבחירתו לראשות ועד קריית חיים. כן ציין בית המשפט כי יש ליתן משקל מיוחד לכך שהכרוז הופץ במטרה להשפיע על תוצאות הבחירות. בית המשפט ציין עוד כי המשיב לא לקח אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה בשום שלב של המשפט. יחד עם זאת, מצא בית המשפט לקבוע כי העבירה שביצע המשיב אינה נושאת עמה קלון, נוכח היותו של המשיב איש ציבור בעל ותק של 50 שנה ונוכח התרשמותו של בית המשפט כי המקרה דנן מהווה מעידה חד פעמית. בית המשפט ציין עוד כי יש להתחשב בכך שקביעה כי העבירה שביצע המשיב נושאת עמה קלון הינה בעלת משמעות עונשית קיצונית.
נוכח האמור לעיל, קבע בית משפט השלום כי יש להרשיע את המשיב בעבירה שיוחסה לו ולהשית עליו עונש של 3 שנות מאסר על-תנאי וכן קנס בסך של 26,000 ש"ח. בית המשפט החליט שלא לחייב את המשיב בתשלום פיצויים למבקש, לפי סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), בהעדר ראיות מספיקות להוכחת גובה הנזק ובהתחשב בכך שהמבקש התבטא מספר פעמים כי יש בדעתו להגיש תביעה אזרחית נגד המשיב.
על החלטה זו הגישו שני הצדדים ערעורים לבית המשפט המחוזי. בערעורו של המבקש נטען כי טעה בית משפט השלום כשקבע כי העבירה שביצע המשיב הינה עבירה שאין עמה קלון. כן טען המבקש כי על בית המשפט לחייב את המשיב לפצותו, לפי סעיף 77 לחוק העונשין. מנגד, חלק המשיב בערעורו על הממצאים העובדתיים שנקבעו בבית משפט השלום. לפיכך, טען המשיב כי יש לבטל את הרשעתו.
לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המשיב במלואו וקיבל את ערעורו של המבקש באופן חלקי, באופן זה שחייב את המשיב בתשלום פיצויים למבקש בסך של 50,000 ש"ח, אך לא מצא להתערב בקביעת בית משפט השלום, לפיה העבירה שביצע המשיב אינה נושאת עמה קלון. בהחלטתו עמד בית המשפט המחוזי בהרחבה על השיקולים השונים שעליו לשקול בבואו להכריע אם דבק קלון במעשיו של פלוני. בית המשפט ציין כי העבירה שביצע המשיב נעשתה במודע ובמתוכנן וכן כי השתלחותו במבקש היתה קיצונית וחסרת כל רסן. כן עמד בית המשפט על כך שהיותו של המבקש נבחר ציבור מדגישה את החומרה שבמעשהו. עוד ציין בית המשפט כי תוצאת הקביעה שיש קלון במעשיו של המשיב - מניעה מלכהן בראש ועד קריית חיים לתקופה של 3 שנים - עשויה להיות מידתית בנסיבות העניין. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי אין להתערב בהחלטת הערכאה הראשונה, כיוון שמעשיו של המשיב אינם מבטאים השחתת מידות אישית, כדוגמת הפרת אמונים או שוחד, ובהתחשב כך שאין להתערב בתוצאת הבחירות אלא במקרים קיצוניים. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי אין מדובר ב"שפל מדרגה של ממש", המצדיק הדחת ראש רשות שנבחר באופן דמוקרטי על ידי התושבים.
על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי. יצוין כי בקשת רשות הערעור שהוגשה על ידי המשיב נדחתה על ידי בית משפט זה ברע"פ 11055/04 פישר נ' שרון (לא פורסם). בבקשתו, טוען המבקש כי יש לקבוע שדבק קלון במעשי המשיב. לטענת המבקש, פרסום זדוני מהווה "השחתה אישית", שכן פרסום מעין זה מהווה הפרת אמונים כלפי ציבור הבוחרים. עוד טוען המבקש כי משמעות פסק דינו של המשפט המחוזי היא כי לעולם לא יקבע קיומו של קלון במעשיו של איש ציבור, מכיוון שקביעה כזו מהווה התערבות בהליך הדמוקרטי.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות. מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אין עולה המסקנה כי לעולם אין לקבוע קיומו של קלון במעשיו של איש ציבור נבחר, כפי שטוען המבקש. טענה כאילו קבע בית המשפט שאין לקבוע קלון ביחס לנבחר ציבור היא פרשנות שאינה נכונה לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. אין ספק שהסמכות שניתנה לבית המשפט בתקנות האגודות השיתופיות (רשויות האגודה), תשל"ה-1975, בפקודת העיריות ובדינים אחרים, לקבוע שבעבירה שהורשע בה נאשם יש קלון נועדה כל כולה להכרעה בשאלה אם פסול העבריין לכהונה ציבורית בשל הקלון. עם זאת, אין פגם בכך ששקילת שאלת הקלון תביא בחשבון את טיב ההתנהגות, אופיה ונסיבות העניין. בעניינו של המבקש, הנחה עצמו בית המשפט המחוזי על פי פסיקתו של בית משפט זה. ביסוד פסק דינן של שתי הערכאות הקודמות עמדה, אפוא, התרשמותן כי התנהגותו של המשיב אמנם פסולה מבחינה מוסרית, אך מידת חומרתה בנסיבות העניין ואופיה אינן מצדיקות קביעה כי המשיב ביצע עבירה שיש עמה קלון. נוכח האמור לעיל, אין מתעוררת במקרה דנן כל שאלה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת אשר תצדיק מתן רשות ערעור לערכאה שלישית.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ד בטבת התשס"ה (26.12.2004).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /צש