בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגנית הנשיא ד' ברלינר והשופטים ז' המר וי' שיצר) אשר דחה את ערעורו של המבקש כנגד העונש שהוטל עליו בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו (השופטת ז' הדסי-הרמן).
כנגד המבקש הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של זיוף ומרמה. על פי המתואר בכתב האישום רכש המבקש כלי רכב משומשים ושינה את מד הדרך שלהם כך שיציגו מספר קילומטרים נמוך ממה שנסעו כלי הרכב בפועל. לאחר מכן מכר המבקש את כלי הרכב תוך שהציג בפני הקונים את מדי הדרך המזויפים. כתב האישום כלל חמישה אישומים נפרדים בעלי אופי דומה אך במהלך בירור המשפט נמחקו שני אישומים והמבקש הודה בשלושת האישומים הנותרים והורשע על יסוד הודאתו.
בעת הטיעון לעונש טען המבקש בבית משפט השלום כי העבירות בוצעו על רקע התמכרותו לסמים ועל מנת להשיג כסף במהירות לצורך קנית הסם. המבקש טען כי נגמל מסמים לפני שלוש שנים וכי הוא מנהל כיום אורח חיים נורמטיבי. לפיכך, טען המבקש, שליחתו אל מאחורי סורג ובריח עתה, שש שנים לאחר ביצוע העבירות, תפגע אנושות בשיקומו ובחזרתו למוטב. המבקש ביקש, איפוא, כי לא ייגזר עליו עונש של מאסר בפועל. כמו כן, לנוכח העובדה כי כנגד המבקש היה תלוי עונש מאסר על תנאי של 12 חודשים, בגין הרשעה קודמת בעבירה זהה, ביקש הוא כי בית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 85 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - החוק) ויאריך את תקופת התנאי פעם נוספת. בענין זה ציין המבקש כי, כאמור, הוא עבר טיפול לגמילה מסמים ועל כן הפעלת עונש המאסר בעניינו עלולה לפגוע קשות בסיכויי שיקומו.
לאחר שבחן את טענות המבקש החליט בית משפט השלום לדחותן. בית המשפט עמד על כך שהעבירות בהן הורשע המבקש הן עבירות מרמה חמורות אשר נועדו לרמות את הזולת. כמו כן, בית המשפט סבר כי יש לראות חומרה יתרה בכך שהעבירות בוצעו זמן קצר ביותר לאחר שנגזר דינו של המבקש בתיק קודם שכלל עבירה זהה. בית המשפט ציין כי בתיק הקודם הוטל על המבקש עונש קל יחסית וזאת לאחר שבית המשפט באותו תיק התחשב בחרטה שהביע המבקש בפניו אך, חרף ההתחשבות שזכה לה, שב המבקש לסורו וביצע שוב את אותן עבירות זיוף ומרמה בהן הורשע כבר. בית המשפט סבר כי בהתנהגות זו יש כדי להעיד על אדם שעונש קל אינו מרתיעו ועל כן בית המשפט מצווה להכביד עליו את ידו. באשר להפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 85 לחוק קבע בית המשפט כי המבקש אינו עומד בתנאים המפורטים בסעיף ועל כן אין מקום להאריך את תקופת התנאי שנקבעה למבקש ויש להפעיל את עונש המאסר המותנה בן 12 החודשים שהיה תלוי נגדו. עם זאת, בית המשפט החליט שלא למצות את הדין עם המבקש וגזר עליו 15 חודשי מאסר אשר מתוכם 12 חודשים ירוצו בחופף לעונש המאסר על תנאי שהופעל ו-3 חודשים ירוצו במצטבר. כן הטיל בית המשפט על המבקש עונש מאסר על תנאי וחייב אותו בתשלום פיצוי כספי לכל מתלונן.
על גזר דינו של בית משפט השלום הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. בערעורו טען המבקש כי בית משפט השלום החמיר עימו יתר על המידה וכי לנוכח נסיבותיו האישיות לא היה מקום לשלחו למאסר בפועל. המבקש טען כי נסיבותיו האישיות - גילו הצעיר בעת ביצוע העבירות, השימוש בסמים, ובמיוחד תהליך הגמילה שעבר - מצדיקות התחשבות בעת גזירת העונש. כן ציין המבקש כי לנוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ונכונותו להודות בעבירות ללא ניהול משפט כסימן לחרטתו הכנה מוצדק יהיה שלא להטיל עליו עונש מאסר בפועל. בערעורו שב המבקש גם על טענותיו בענין הפעלת הסמכות הקבועה בסעיף 85 לחוק ולגישתו, עניינו נכנס בגדר המקרים בהם מטפל סעיף 85.
בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של המבקש. גם בית המשפט המחוזי עמד על חומרת העבירות בהן הורשע המבקש ועל כך שהעבירות נשוא ההרשעה הנוכחית בוצעו זמן קצר ביותר - שבוע אחד בלבד - לאחר שנגזר דינו של המבקש בתיק קודם, שעניינו היה עבירות זהות, וזאת חרף הצהרתו של המבקש בתיק הקודם כי הוא מתחרט על מעשיו ולא ישוב לעבור עבירות אלו. באשר לטענות ביחס לסעיף 85 הרי שבית המשפט המחוזי לא ראה לנכון להפעיל את סמכותו מכוח סעיף זה שכן התרשם כי המבקש אינו עומד בתנאים המפורטים בסעיף. ראשית, בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית ראויה ביחס לנושא התמכרותו לסמים ותהליך הגמילה והחזרה למוטב שעבר. שנית, בית המשפט המחוזי ציין כי אחד מהתנאים הקבועים בסעיף 85 לחוק הוא כי בית המשפט סבור שאין סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי ובנסיבות המקרה דנן אין בית המשפט סבור שכך המצב שכן גם לאחר תהליך הגמילה, שהמבקש עבר לטענתו, נפתחו נגדו תיקים פליליים חדשים בעבירות דומות לאלו שבתיק הנוכחי. לפיכך, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורו של המבקש ומכאן בקשת רשות הערעור.
בבקשת רשות הערעור שבפניי שב המבקש וטען כנגד חומרת העונש שנגזר עליו. המבקש טען כי לנוכח נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות לא היה מקום לגזור עליו עונש מאסר בפועל וכן חזר על טענותיו ביחס לסעיף 85 לחוק. בענין אחרון זה הציג המבקש שאלה עקרונית, לכאורה, בדבר הדרך הראויה להפעלת הסמכות הנתונה בסעיף 85 לחוק העוסק בהארכת תקופת התנאי למי שנמצא בעיצומו או עבר תהליך של גמילה מסמים. יחד עם בקשת רשות הערעור הגיש המבקש גם בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין שכן תחילת ריצוי עונש המאסר נקבעה ליום 6.6.04.
לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות שכן השאלה העקרונית, כביכול, שהעלה המבקש - בדבר התנאים להארכת תקופת התנאי - אינה מתעוררת בעניינו ובקשתו כולה מופנית, למעשה, כנגד חומרת העונש. הכלל ביחס לנאשמים אשר מורשעים בעבירה נוספת - בעת שתלוי כנגדם עונש מאסר על תנאי - קבוע בסעיף 55 לחוק. סעיף 55(א) לחוק קובע כי נאשם שנידון למאסר על תנאי ולאחר מכן הורשע בשל עבירה נוספת, יופעל נגדו עונש המאסר על תנאי. החריג לכלל מצוי בסעיף 56(א) לחוק אשר קובע כי בית משפט שהרשיע נאשם בעבירה נוספת, אך לא הטיל עליו בשל אותה עבירה עונש מאסר, רשאי להאריך את תקופת התנאי שהיתה תלויה כנגד הנאשם, אם שוכנע שלא יהא זה צודק בנסיבות הענין להפעיל את המאסר על תנאי. ויודגש, סמכותו של בית המשפט להאריך את תקופת התנאי לפי סעיף 56(א) קמה רק כאשר בית המשפט החליט שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בשל העבירה הנוספת בה הורשע הנאשם. כמו כן, סעיף 56(ב) קובע כי בית משפט לא ישתמש בסמכות להאריך תקופת תנאי אלא לגבי ההרשעה הראשונה של הנאשם בעבירה נוספת. חרף ההגבלה האמורה בסעיף 56(ב) הרי שעל פי התנאים הנקובים בסעיף 85 לחוק, רשאי בית המשפט להאריך את תקופת התנאי לפי סעיף 56(א) יותר מפעם אחת. סעיף 85 עוסק במקרה המיוחד של נאשם אשר עובר טיפול לגמילה מסמים, או סיים טיפול כאמור, ובית המשפט שוכנע כי לא יהא זה צודק להפעיל את המאסר על תנאי משום שיש סיכוי לשיקומו של הנאשם וכי הפעלת המאסר תסב לנאשם נזק חמור. כמו כן צריך בית המשפט להשתכנע כי אין סיכון לשלום הציבור בשל הארכת התנאי. ברי כי הפעלת הסמכות להארכת התנאי לפי סעיף 85 אף היא תלויה בכך שבית המשפט יבחר שלא להטיל על הנאשם עונש מאסר בגין העבירות הנוספות, כאמור בסעיף 56(א).
בענייננו, בית משפט השלום גזר על המבקש 15 חודשי מאסר בגין העבירות נשוא כתב האישום הנוכחי, שהן "עבירות נוספות" לענין התנאי. משכך, על מנת להיכנס לד' אמותיו של סעיף 85 על המבקש לעבור את המשוכה הראשונה והיא ביטול עונש המאסר שהוטל עליו בבית משפט השלום בגין העבירות הנוספות שכן אחרת, הארכת תקופת התנאי, כאמור בסעיף 85 לחוק, ממילא אינה אפשרית. משימה זו לא צלחה בידי המבקש. בית המשפט המחוזי, שבחן כערכאת ערעור את עניינו של המבקש, החליט להותיר את עונש המאסר על כנו וטעמיו לכך מבוססים. אם אכן היתה הצדקה להטיל על המבקש מאסר בפועל, ממילא אין מתעוררת השאלה העקרונית, כביכול, שהעלה המבקש ביחס לתנאי סעיף 85 לחוק.
במצב דברים זה, כל שנותר הוא טענותיו של המבקש כנגד חומרת העונש שהוטל עליו והמרתו בהארכת תקופת התנאי. הלכה פסוקה היא שרשות ערעור לא תינתן בבקשה שכל עניינה הוא חומרת העונש, אלא בנסיבות חריגות ביותר. לאחר שבחנתי את הנסיבות הקיימות במקרה זה לא מצאתי הצדקה להביא את עניינו של המבקש בפני ערכאת ערעור נוספת. בית משפט השלום איזן כראוי בין שיקולי הענישה השונים, הצורך בהרתעה ונסיבותיו האישיות של המבקש, ובית המשפט המחוזי לא ראה להתערב באיזון זה. כאמור, לחובת המבקש הרשעה קודמת בעבירה זהה לעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי וכפי שעולה מפסק הדין של בית המשפט המחוזי, גם לאחר הגשת כתב האישום הנוכחי נפתחו כנגד המבקש תיקים פליליים חדשים המעידים, לכאורה, על ביצוע עבירות חדשות, דומות. בנסיבות אלו נראה כי צדק בית המשפט המחוזי כשלא ראה להתערב ולהקל בעונשו של המבקש וזאת, במיוחד לנוכח העובדה כי למבקש ניתנה הקלה בגזר דינו בכך שנקבע כי ירצה את עונש המאסר על תנאי באופן החופף את העונש שהוטל עליו בעניין הנוכחי. מכל הטעמים הללו, יש לדחות את הבקשה לרשות ערעור.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. בנסיבות אלו נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין ואולם, על מנת שיהיה סיפק בידי המבקש להיערך למאסרו, ניתנת לו ארכה והמבקש יתייצב לתחילת ריצוי עונש מאסרו ביום 13.6.04 בשעה 09.00 במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל-אביב. תנאי שחרורו בערובה יעמדו בתוקפם.
ניתנה היום, י"ד בסיון התשס"ד (3.6.2004).
ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. עס