רע"פ
בית המשפט העליון בירושלים
|
9573-05
02/11/2005
|
בפני השופט:
1. אדמונד לוי
2. מרים נאור
3. אשר גרוניס
|
| - נגד - |
התובע:
פיני חן
עו"ד שלומי בלומנפלד
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד יהודה ליבליין
|
| החלטה |
השופט א' א' לוי:
1. בית משפט השלום ראשון-לציון הרשיע את המבקש, על-פי הודאתו, בעבירה של קשירת קשר לבצע עוון, לפי סעיף 499(א)(2) לחוק העונשין, ובעבירה של מכירת טובין או הצעתם למכירה בתור טובין מוברחים או שיבואם אסור, עבירה לפי סעיף 212(א)(13) לפקודת המכס. בעקבות כך נגזרו למבקש 6 חודשי מאסר, 6 חודשי מאסר על-תנאי וקנס בסך 60,000 ש"ח, אותו היה עליו לשלם ב-10 תשלומים חודשיים רצופים, החל מיום 1.4.04. בהחלטה נוספת מיום ל' בניסן תשס"ד (21.4.04), נקבע כי המבקש ישא בעונש המאסר בדרך של עבודות שירות.
בעקבות הגשתו של ערעור כנגד גזר הדין, נעתר בית המשפט המחוזי למבקש והורה על עיכוב ריצוי המאסר עד להכרעה בערעור, תוך שהוא מוסיף "אין עיכוב ביצוע לקנס".
2. ביום שנקבע לשמיעת הערעור, התייצב בפני בית משפט קמא סנגורו של המבקש, עו"ד ר' פלר, בגפו, והודיע כי כל ניסיונותיו לאתר את שולחו עלו בתוהו. בעמוד 2 לפרוטוקול הדיון של בית משפט קמא נרשם מפיו של עו"ד פלר עוד: "אני מבקש לשמוע את הערעור בהיעדר מרשי. אני חושב שממילא נוכחותו לא תתרום הרבה ... אני ניסיתי להודיע למערער על הדיון היום באמצעות הטלפון שנמצא ברשותו והוא מנותק. אני ניסיתי להודיע לו באמצעות גרושתו וגם זה לא צלח".
בנסיבות האמורות החליט בית המשפט המחוזי לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 208 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, והוא דחה את הערעור. עם זאת, הוסיף בית המשפט: "מעבר לנדרש אנו רואים לציין, כי עיינו בהודעת הערעור וגם לגופו של עניין איננו סבורים שיש ממש בערעור".
3. פסק-הדין בערעור ניתן ביום י"א בטבת תשס"ה (23.12.04), אולם בית המשפט המחוזי לא סיים את ההליך שבפניו. עקב הזמן הרב שחלף מאז ניתנה חוות דעתו המקורית של הממונה על עבודות השירות, נדחה הדיון ליום 27.1.05, כדי שעד אז תובא בפני בית המשפט חוות דעת עדכנית. משלא התייצב המבקש גם במועד הנדחה, החליט בית המשפט המחוזי לחייבו לשאת בעונש המאסר במתקן כליאה.
4. בבקשה שבפנינו עותר בא-כוחו המלומד של המבקש, עו"ד ש' בלומנפלד, ליתן לו רשות לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, תוך שהוא מבסס את הבקשה על הטענה כי שולחו לא קיבל כלל את הזימון לבית המשפט המחוזי.
5. אין בידנו להיעתר לבקשה זו. למבקש היה ידוע היטב כי עיכוב העונש ושמיעת הערעור לא יידחו לנצח, ועל כן היה עליו להיות בקשר עם בא-כוחו כדי שזה יוכל להביא לידיעתו את מועד הדיון, כאשר תתקבל ההודעה על כך מבית המשפט. לא כך נהג המבקש, שלמעשה ניתק כל קשר עם בא-כוחו, וגם ניסיונותיו של האחרון לאתרו באמצעות הטלפון, נכשלו מן הטעם הפשוט שהקו נותק.
איננו סבורים כי התנהגות זו היא מקרית, ונראה כי מקורה בהחלטת המבקש לשבש את מהלכי המשפט ולהתחמק בדרך זו מלשאת בעונשו. ואם נדרשה לכך ראיה, היא מצויה בעובדה שהמבקש נמנע מתשלום הקנס. כאמור, בית המשפט נעתר לעיכוב ביצוע המאסר בלבד, ומותר להניח כי המבקש או בא-כוחו עיינו בהחלטה זו, למצער, כדי לברר אם המבקש צריך להמשיך בביצוען של עבודות השירות. ועובדה היא שאף שהקנס היה צריך להיות משולם זה מכבר, לא החל המבקש כלל לשלמו.
6. בנסיבות המתוארות לא נפל פגם בהליכים שהתקיימו בעניינו של המבקש, וממילא לא הוכחה עילה ליתן לו רשות לערער.
אשר על כן, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, א' בתשרי תשס"ו (2.11.2005).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. /שב