ת"א
בית משפט השלום בחיפה
|
1215-12-11
21/04/2013
|
בפני השופט:
רמזי חדיד
|
| - נגד - |
התובע:
מנורה חברה לביטוח בע"מ
|
הנתבע:
ר'
|
| החלטה |
1. להלן החלטתי בבקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור.
2. התובעת היתה מעורבת בתאונת דרכים ביום 25.4.08 ובעקבות זאת היא הגישה תביעה דנן בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975
( להלן: "התאונה").
3. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה ועדות רפואיות מטעמו בדקו את התובעת לצורך קביעת נכותה בעקבות התאונה. ביום 24.2.11 קבעה ועדה לעררים מטעם המל''ל כי לתובעת נותרה נכות רפואית משוקלל בעקבות התאונה בשעור של 31.09%, וזאת בגין כל אלה:
- 10% בגין פגיעה עצבית בפנים/במצח
- 5% בגין צלקת בפנים
- 0.5% בגין הפגיעה בשיניים
- 10% בתחום הנפשי
- 10% בתחום האורתופדי בגין פגיעה ביד שמאל, הגבלה בתנועות שורש כף יד שמאל.
הואיל ובהתאם לסע' 6ב' לחוק הפלת''ד קביעת המל"ל לעיל מחייבת במסגרת הליך זה, הגישה הנתבעת בקשה דנן בה היא עותרת להביא ראיות לסתור בתחום האורתופדי והפסיכיאטרי.
4. לטענת הנתבעת, לתובעת עבר רפואי עשיר בתחום הפסיכיאטרי אותו הסתירה מפני ועדות המל"ל. עבר נפשי זה החל בעקבות תאונת דרכים בה היתה התובעת מעורבת בשנת 1988
(להלן: "התאונה הקודמת") ובעקבותיה היא התלוננה על בעיות נפשיות, הומלץ לה ע"י פסיכיאטר לקבל טיפול תרופתי, היא טופלה במרפאה לבריאות הנפש בבית חולים הכרמל "הישן" ואובחנה כסובלת מדיכאון ופוסט טראומה. זאת ועוד, כחודשיים לפני התאונה נשוא התביעה, התלוננה התובעת על דקירות בחזה, דפיקות לב, בכי, לחץ בראש ועוד על רקע השפלה בעבודה והיא טופלה בתרופות נגד חרדה ודיכאון. על אף זאת, התובעת טענה במל"ל כי מעולם לא סבלה מבעיות נפשיות עובר לתאונה. כן נטען כי התיעוד הרפואי שעמד בפני ועדות המל"ל מתייחס לתקופה שמיום אירוע התאונה.
5. הנתבעת אינה חולקת על שיעור הנכות הרפואית שנקבעה לתובעת בתחום האורתופדי אלא על קביעת הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה והיא מבקשת למנות מומחה נוירולוגי כדי לבחון את העניין. הנתבעת מפנה לכך כי התובעת לא נפגעה בתאונה ביד שמאל ורק ביום 29.9.08 היא נפלה ברחוב ונפגעה באותה יד
(להלן: ''הנפילה''). התובעת טענה במל"ל כי הנפילה היתה בעקבות סחרחורת שמקורה בפגיעה בתאונה והטענה התקבלה מבלי שעמדו בפני המל''ל מסמכים רפואיים ממועד הנפילה. והנה, במסמכים ממועד הנפילה אין זכר לסחרחורת, אדרבא, מהתיעוד הרפואי מיום 22.1.07, יותר משנה לפני אירוע התאונה, עולה כי התובעת סבלה מהתעלפות ונפילה. לפיכך, ככל ואירוע הנפילה לגביו נקבעה נכות אורטופדית היתה בשל סחרחורת, יש לייחס זאת למצב קודם ולא לתאונה נשוא התביעה.
6. התובעת מתנגדת לבקשה והיא מפנה להלכה הפסוקה לפיה רק במקרים חריגים יש להתיר הבאת ראיות לסתור. לטענת התובעת, הנתבעת לא הצביעה על פגיעה בכללי הצדק הטבעי או על ליקוי מהותי בהליך שהתנהל במל"ל ואשר במסגרתו נדון עניינה של התובעת במספר ערכאות. במסגרת המל''ל נקבעה לתובעת נכות זמנית ורק לאחר שהוועדה התרשמה כי מצבה קבוע והיא סובלת ממצב נפשי קשה, היא קבעה את הנכות הצמיתה. אין כל תיעוד ממשי המצביע על נכות נפשית קודמת לתאונה, מה גם ועסקינן באבחון מצב נפשי מלפני כעשרים שנה שאינו זהה לבעיה הנפשית בגינה נקבעה נכות התובעת במל''ל. בפני המל''ל עמד התיק הרפואי המלא של התובעת וחזקה כי הוא התחשבה בו בקביעת הנכות.
7. לעניין הנכות האורתופדית טענה התובעת כי עניינה נדון ונבדק מספר פעמים על ידי ועדות המל''ל, כאשר הוועדה מדרג ראשון שללה קיום קשר סיבתי בין הפגיעה לתאונה אולם ועדת הערר קבעה קיום קשר זה. בתיק הרפואי של התובעת תועדה בעקבות התאונה חבלת ראש, ביקורים אצל נוירולוג ורופא משפחה, תלונות על כאבי ראש ובדיקת CT מוח בה התגלה דימום תת עכבישי בגולגולת.
דיון:
8. סעיף 6 ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 קובע כדקלקמן:
" נקבעה על-פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על-פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".
בפסק הדין שניתן ב-
ר"ע 634/85 עודה נ' רותם ואח', פ"ד לט (4) 505 נקבע כי בית משפט מוסמך לסטות מהכלל הקבוע בסעיף 6ב' רישא לעיל, וזאת בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ומשני טעמים עיקריים, כלהלן:
- טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים, כגון שינוי מהותי אשר חל במצבו של התובע או נכות שהתגלתה לאחר קביעת המל"ל.
- טעמים משפטיים, כגון ההליך בפני המל"ל בו נקבעה נכותו של הנפגע היה נגוע בפגם מהותי, כמו תרמית.