1. התובעת מס'2 (להלן: התובעת), ילידת 1939, נפגעה בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14/1/2007.
2. ביום 30/9/2009, ניתנה החלטתו של בית המשפט שבגדרה נעתר לבקשת התובעת למינוי מומחים מטעם בית המשפט. בהחלטה זו נקבע בזו הלשון: "
הנני מוצאת לנכון למנות מומחה רפואי בתחום הרפואה הכירורגיה הכללית. המומחה אשר יתמנה יחווה דעתו האם יכול להעריך את נכותה של התובעת ובכלל זה בתחום הרפואה הפלסטית התובעת וכן יחווה דעתו בדבר הצורך למנות מומחה בתחום הרפואה הכירורגית".
3. בו ביום נשלח לצדדים כתב מינוי שבמסגרתו נקבעה זהותו של המומחה, הלוא הוא פרופ' אורצקי (להלן: המומחה). הצדדים פנו למומחה, הציגו לעיונו את כל התיעוד הרפואי, כן התובעת נבדקה על ידו. ביום 8/3/10 המומחה שיגר לצדדים ולבית המשפט מכתב בו ציין בזו הלשון: "
לאחר שבדקתי את החולה לביא מרים מסתבר שרק חלק קטן מהבעיות הרפואיות הם בתחום מומחיותי בניתוחי לב חזה, והחלק העיקרי מתייחס לפגיעה בטחול ובכבד, אשר הם בתחום מומחיות של כירורג כללי. הייתי ממליץ על מינויו של פרופ' איתן שילוני מנהל מחלקה כירורגית ב' בבית חולים כרמל...".
4. בעקבות מכתבו של המומחה ופניית התובעת, מונה פרופ' שילוני זאת בהחלטה שניתנה ביום 31/3/10, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הכירורגיה הכללית. פרופ' שילוני הגיש את חוות דעתו ביום 27/6/10 בה מצא לקבוע לתובעת נכות רפואית בשיעור של 10% בשל מצב לאחר כריתת הטחול, לא קבע נכות בגין הצלקות או בגין הפגיעה בלבלב. נוסף לקביעת הנכות, מומחה זה התייחס בחוות דעתו גם לעניין הקרדיולוגי בזו הלשון: "
אינני יכול גם להתייחס כמובן למצב הלבבי. גברת לביא היא חולת לב שעברה מספר צינטורים וניתוח מעקפים לפני תאונת הדרכים שהתרחשה ב 14/1/2007. כשנתיים לאחר התאונה עברה צינטור חוזר עם הכנסת תומכן. היא סובלת מתפקוד לבבי ירוד ונמצאת במעקב קרדיולוגי מתמשך והדוק. אין זה בתחום סמכותי והתמחותי להתייחס לקשר, אם היה, בין תאונת הדרכים ובין המצב הנוכחי של מחלת הלב של גברת לביא".
5. בעקבות חוות דעת זו, התובעת הגישה ביום 3/8/10 בקשה למינוי מומחה בתחום הקרדיולוגי. החלטתו של בית המשפט ניתנה ביום 28/2/11 , בין היתר צויין בהחלטה זו כדלקמן: "
בעבר נמצא כי מתקיימים התנאים הנדרשים לצורך מינוי מומחה רפואי בתחום הרפואה הקרדיולוגית... לפיכך הנני מורה על מינויו מחדש של פרופ' אורצקי."
6. כחודש לאחר מתן החלטה זו, ליתר דיוק ביום 20/3/11, הוגשה על ידי התובעת בקשה לשינוי זהותו של המומחה. בבקשה זו ציינה התובעת כי נכון יהא בנסיבות לשנות את זהותו של המומחה ולמנות מומחה בתחום הקרדיולוגי, זאת משום שנבצר מהמומחה מלמלא אחר המינוי שעה שלא ערך ולא הגיש חוות דעת אלא שלח לצדדים מכתב. גם נטען, כי הנכון הוא למנות מומחה בתחום הקרדיולוגי, ואילו תחום התמחותו של המומחה שמונה, הינו כירורגית לב וחזה. התובעת גם הוסיפה וטענה, כי הינה מתגוררת בחיפה, מצבה הרפואי הוא קשה ביותר , דבר שיקשה עליה לנסוע עד למרפאתו של המומחה באזור המרכז. תגובתה של הנתבעת לבקשה זו הוגשה ביום 3/4/11, ובה הביעה הנתבעת התנגדות נחרצת לבקשת התובעת. הנתבעת טענה כי הבקשה לא מגלה אף עילה שמצדיקה את קבלתה, זאת ביחוד לנוכח הפסיקה הקובעת כי פסילתו של מומחה תיעשה אך ורק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן.
7. ביום 20/5/11 ניתנה החלטתו של בית המשפט בה נקבע בהאי לישנא: "
לא מצאתי כי קמה כל עילה להחלפת זהותו של המומחה בתחום הרפואה הקרדיולוגית. הערות של פרופ' אורצקי משקפת אולי תחילתה של התרשמות כי עיקר הבעיה של התובעת אינה בתחום התמחותו ואין בכך כדי לסתור את מומחיותו ואת האפשרות כי יבדוק את התובעת".
8. חלפו להם חודשים, הצדדים לא הוציאו מינוי זה לפועל וביום 7/11/11 הוגשה בקשה על ידי התובעת שבמסגרתה התבקש בית המשפט לקבוע דיון. דיון זה התקיים ביום 30/1/12, כאשר במסגרתו התובעת באמצעות בתה חזרה והדגישה כדלקמן:
"היא ישובה על כיסא גלגלים, היא אשר מתקשה מאד בכל נסיעה. הנסיעה האחרונה גרמה לה לאשפוז ולאוטם של הלב. הלב שלה עובד על 14%. היא אישה חולה מאד, אין לי משהו אישי נגד פרופ' אורצקי, רק בגלל המרחק אם היה בחיפה הייתי מוכנה שתיבדק. אין לאף אחד משהו אישי נגדו. אין בעיה שכל רופא בסביבה ולא חסרים רופאים".
בסופו של דיון זה, בית המשפט דחה למתן החלטה.
9. תיק זה הועבר להמשך דיון בפניי, משום שהמותב הקודם החליט לפסול את עצמו מהמשך הטיפול בתיק זה זאת בהחלטה שניתנה ביום 28.11.12. בהחלטתי מיום 30/11/12, הצדדים הוזמנו לקדם משפט שהתקיים בפני ביום 8.1.13. בדיון זה הצדדים השלימו טיעוניהם לעניין החלפת המומחה כאשר התובעת חזרה וחידדה כי מקור התנגדותה לבדיקה בפני המומחה נובע בעיקר ממצבה הרפואי הקשה, ואילו הנתבעת חזרה על התנגדותה, כן הפנתה לתגובתה שהוגשה בעניין זה.
10. עוד ראוי לציין, כי בבואי לתת החלטתי זו ולאחר שעיינתי בכל המסמכים שהוגשו, נוכחתי לדעת כי לא קיים בתיק תיעוד רפואי עדכני שיכול ללמד אודות מצבה הרפואי של התובעת, שכנטען, מונע ממנה מלהגיע למרפאתו של המומחה באזור המרכז. לנוכח העובדה שהמדובר הוא בטענה המרכזית העומדת ביסוד עמדתה ובקשתה של התובעת, אזי בהחלטתי מיום 14.1.13 ניתנה הזדמנות לתובעת להגיש תיעוד רפואי עדכני, שהוגש לאחרונה.
11. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים הרפואיים, בחוות הדעת שהוגשה עד כה, בבקשה, תגובה, תשובה והחלטות שניתנו, אני בדעה כי נכון בנסיבות להיעתר לבקשת התובעת. הנני אף סבור כי טוב הייתה עושה הנתבעת לו גילתה גמישות ונכונות לשינוי זהותו של המומחה במיוחד שאין בדבר, כפי שהשתכנעתי, כדי לפגוע בזכויותיה המהותיות של הנתבעת, ולא כל שכן הדיוניות. להלן אבאר את מסקנתי זו.
12. לפני שאכנס לעובי הקורה ראיתי להדגיש, שאני ער לעובדה כי איני יושב כערכאת ערעור על החלטות שניתנו בעבר ע"י מותב אחר. עם זאת, המותב שדן מקודם בתיק השאיר פתח בהחלטתו מיום 30.1.12, לבחינת החלטות קודמות שעה שציין כי החלטה תינתן ותשלח לצדדים. החלטה זו שלא ניתנה עד כה, מן הסתם, יועדה להכריע בעניין שהועלה בפני בית המשפט באותו הדיון. משום שהחלטה זו לא ניתנה ואנוכי נכנסתי בנעלי המותב הקודם, הרי לא רק שאני רשאי ומוסמך, אלא הנני אף חייב להשלים מלאכה זו באמצעות מתן החלטה.
13. ועוד, כלל ידוע, כי בית המשפט ייעתר לשינוי בהחלטות ביניים באם נוצרו או התגלו נסיבות מיוחדות שמצדיקות שינוי זה, כגון שינוי בנסיבות שעמדו ביסוד ההחלטות, או כאלו שמצדיקות בחינת החלטות אלו מחדש,(ע"א 3604/02
אילן אוקו נ' יחיאל שמי, פ"ד נו (4),505).סמכות זו הנתונה למותב שנתן את ההחלטות מושא הבחינה, עוברת אף למחליפו. אם נומר אחרת, בכך סכלנו את התכלית העומדת מאחורי הלכה זו כן הגבלנו את זכויותיהם הדיוניות של הצדדים לפנות בבקשה כגון דא.
14. לאחר שהקדמתי את דברי שלעיל, אביא להלן את נימוקיי :
א. המרחקים בין חיפה למרכז הינם קצרים, וסביר לקבוע כי נסיעה שכזו ברגיל אינה מכבידה במיוחד גם לא במידה שתצדיק את קבלת הבקשה. אף שכך סביר להניח, הרי מצבה הרפואי המיוחד והקשה של התובעת, שעל חומרתו ניתן לעמוד מעיון בתיעוד הרפואי, מצדיק היעתרות לבקשתה . מתיעוד זה עולה כי התובעת, נוסף להפרעות הלבביות הקשות, סובלת מוורטיגו, מאירועים מוחיים חוזרים, מאי יציבות קשה בעמידה, הליכה וסיבוב, מרותקת לכסא גלגלים, אינה שולטת במתן שתן, סובלת מדיכאון, מהפרעה קוגניטיבית, ועוד בעיות רפואיות שקיבלו ביטוי באישור המומחה לגריאטריה מטעם קופ"ח מיום 16.11.11, כן תיעוד רפואי נוסף ועדכני. מסמכים אלה לא עמדו בפני בית המשפט שעה שניתנה ההחלטה בעניין מינויו של המומחה בשנית, כאשר מסמכים אלה מעידים על שינוי ונסיבות חדשות שמטות את הכף לקבלת בקשת התובעת. לנוכח מצבה הרפואי הקשה והמורכב של התובעת, הרי נכון לגלות התחשבות והבנה ואף בענייננו מינוי מומחה לדבר מאזור מגוריה, דבר שיקל על סבלה ואין בו כדי לסכל זכויות הנתבעת,(בהיקש מההסדר הקבוע בתקנות סד"א, ראו בר"ע 305/80
רפאל
שילה
נ
'
שלמה
רצקובסקי, פ''ד לה (3), 449, 462).
ב. באם לא די באמור לעיל אוסיף, לאחר שהמומחה בדק את התובעת ועיין בכל התיעוד הרפואי, הוא לא ערך חוות דעת והסתפק במשלוח מכתב לצדדים, כמפורט לעיל. מעניין זה סביר לקבוע כי המומחה לא מילא אחר כתב המינוי ולא השלים את מלאכתו באמצעות שיגור חוות דעתו לבית המשפט ולצדדים, דבר, שבפני עצמו, מצדיק את קבלת הבקשה בהתאם לתקנה 17 לתקנות המומחים ( אליעזר ריבלין,
תאונות דרכים, מהדורה רביעית (2011) עמ' 681).
ג. לאחר קבלת חוות דעתו של פרופ' שילוני, התובעת חזרה ובקשה למנות מומחה בתחום הקרדיולוגי, לבקשה זו נעתר בית המשפט ומינה בשנית את המומחה, אלא שהסתבר כי מומחיותו של מומחה זה אינה בתחום הקרדיולוגי אלא דווקא כירורגית לב וחזה. ההפרעות הרפואיות, כפי שנקבע ע"י בית המשפט בהחלטות קודמות, הטעונות בדיקה הינן לבביות ועקב כך גם נכתב כי נכון למנות מומחה לקרדיולוגיה. על-כן, אני בדעה כי נכון למנות מומחה מאזור מגוריה של התובעת, כפי שהקדמתי, ששטח מומחיותו הינו קרדיולוגיה, ( ריבלין, עמ' 619).
ד. ועוד, אין מחלוקת כי עובר לאירוע התאונה התובעת סבלה מבעית לב , ובין היתר עברה צנתורים וגם ניתוח לב פתוח. בנסיבות אלה היה מצופה כי גם הנתבעת תעמוד על מינוי מומחה קרדיולוג לשם בחינת נכותה של התובעת, עובר לתאונה, והשלכת נכות זו על תפקודה ותוחלת חייה. מכאן, החשיבות במינוי מוחה קרדיולוג הינה רבה גם לשם עמידה על מצבה הרפואי של התובעת בתחום זה גם עובר לאירוע התאונה, דבר שישרת את מלאכת עשיית הצדק ויעזור בקביעת התוצאה הנכונה.