החלטה בתיק ת"א 19171-04-10

1.         בפני בקשה של ב"כ המבקשת לייצג את המבקשת בתביעה שהוגשה נגדה, לאור הודעתו של  במסגרת ישיבת קדם משפט ראשונה לפיה בכוונתו להעיד מטעמה, בהיותו מי שטיפל בענייני המושכר נשוא התביעה.  

            ב"כ המבקשת טוען בבקשה כי העובדות שבתביעה מתייחסות אליו ובהיות המבקשת אשתו והרי "אשתו כגופו", מתבקש בית המשפט ליתן את ההיתר מכוח סמכותו.        

            המשיבים , מתנגדים לבקשה.

2.         כלל 36 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית) תשמ"א - 1986 (להלן-"כללי לשכת עורכי הדין) קובע:

             36 (א) "לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אחד באחד משלבי ההליכים האמורים; נקרא עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שפעל לייצגו- יחדל מן הייצוג.

            (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מסירת עדות כשעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בעניין שהוא טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי".

3.         בע"א 5185/98 היועץ המשפטי לממשלה נ. רינה מרום , פד"י מ"ט (1) 318 נאמר ע"י כב' השופט מ' חשין (בסעיף 20 לפסק הדין) כי יסודה של ההלכה שהביאה להתקנתה של ההוראה היא למנוע התנגשות בין שתי חובות. בין חובתו של עורך דין, לעזור לבית המשפט לעשות משפט כמתחייב בסעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א - 1961 ובין נתינתה של עדות לפני אותו בית משפט מטעם לקוחו. "הוסף על שתי אלו, את חובתו של עורך הדין לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות וידעת כי הנטל על עורך הדין לשאת בכל שלוש החובות, על המתחייב מהן, עלול להיות כבד מנשוא. "אל תביאני לידי ניסיון" (ברכות ס',ב)זו היא תפילת המאמין , כאומר: שאם תביאני לידי ניסיון , ובהכירי את עצמי, יקשה עלי מאוד לעמוד בו, וחששני שמא אכשל".

            בטרם נחקק סעיף 36 לכללי לשכת עורכי הדין מצינו ברע"א 264/61 מיכאל וולגל נ. שמעון קאופמן, פד"י ט"ו, 2157, 2170 :"אין צורך להרבות דברים בכך שערבוב תפקידים זה יש בו טעם לפגם: מי שעומד להופיע כעד במשפט, ולא כל שכן מי שהעיד במשפט, חייב להימנע ולהינזר מלהתייצב ולטעון באותו המשפט כפרקליט".

4.         מעיון בכתבי הטענות עולה כי חליפת המכתבים בין בעלי הדין נעשתה באמצעות ב"כ  המבקשת בהיותו בעלה של המבקשת ומי שטיפל במושכר. לדבריו בבקשתו, הוא הבקי בסכסוך הנוגע לאירועים נשוא התביעה, אשר המבקשת מכחישה את אחריותה לגביהם ולפיכך, הוא יהיה מצהיר מטעמה.

             קיימת אם כן ידיעה, כבר בתחילת הייצוג כי עדותו של ב"כ המבקשת צפוי שתינתן והעדות, קשורה לליבת המחלוקת נשוא התביעה (לעניין ההבחנה בין עניין טכני למהותי ראו: בג"ץ 161/80 מלון סן טרופז בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראל , פד"י ל"ד (4) 709).

5.         בבחינת הבקשה התחשבתי בכך כי עסקינן בשלב מקדמי של הדיון בתביעה באופן שחילופי הייצוג לא יפגעו או יכבידו יתר על המידה על המבקשת ומעל לכל, במרכזיות עדותו של ב"כ המבקשת להוכחת הגנתה ובהיותו נוגע בדבר, בהיות המושכר בבעלותה של אשתו, המבקשת.

             בנסיבות אלו, קיים החשש, מפגיעה בנאמנויות המוטלות על ב"כ המבקשת, אשר למניעתה, כמובא לעיל, נחקקה ההוראה בסעיף 36 לכללי לשכת עורכי הדין ואין להתיר את הייצוג  (על כפל הנאמנויות ראו עוד במאמרו של פרופ' אהרון אנקר, הרצון של הכלל האוסר על עו"ד לייצג צד בהליכים משפטיים ולהעיד למענו באותו עניין, הפרקליט ל', עמ' 10).

6.         אשר על כן, אני דוחה את הבקשה להתיר את הייצוג . 

            בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות, בהיעדר ייצוג למשיבים. 

עותק יישלח לצדדים.

ניתנה היום,  כ"ז שבט תשע"ב, 20 בפברואר 2012, בהעדר הצדדים.