החלטה בתיק ת"א 20093-01-12

כללי :

לפני בקשה לחיוב התובעות בהפקדת ערובה להוצאות.

עניינה של התביעה אשר הגישו המשיבות ביום 10/01/12, על סך 337,600 ש"ח, הינה עסקאת מקרקעין לה היו שותפים כל הצדדים, ואשר לא יצאה אל הפועל בסופו של יום.

המבקש, העניק ליווי משפטי לעסקה זו, ולטענת המשיבות, לא עמד בהתחייבות להשיג עבור המשיבות אשראי למימון עסקת המקרקעין.

המבקש הגיש הבקשה דנן, בה עתר לחייב כל אחת מן המשיבות בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיו הריאליות.

טענות המבקש: 

המבקש מכחיש טענות המשיבות בדבר התחייבותו להשגת המימון לפרויקט.

המבקש מצטט סעיפים מכתב התביעה המעידים, לטענתו, על יכולתם הכלכלית הרעועה של המשיבות.

כן מצרף המבקש עותק מרשם החברות המלמד כי למשיבה 1 שמונה שעבודים ללא הגבלה.

המבקש מציין בנוגע למשיב 2,  כי מדובר בחברה אשר הקומה לצורך המיזם, ולמיטב ידיעתו, אין לה זכויות , נכסים או מקורות כספיים כלשהם.

המבקש מפנה להוראות סעיף 353א לחוק החברות תשנ"ט - 1999 הקובע כי תנאי הכרחי יחיד לחיובה של חברה במתן ערובה הוא חוסר יכולתה הכלכלית לשלם את ההוצאות אם הנתבע יזכה בדין.

לטענת המבקש, הפסיקה קבעה כי המחוקק לא רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה שבה  התובעת הינה חסרת כל יכולת כספית ומסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות, ולכן נקבע כי כאשר התובעת הינה תאגיד, קיימת חזקה כי יש לחייבו במתן ערובה, אלא אם מוכיח התאגיד כי אין צורך בכך, אלא אם מוכיח התאגיד שאין צורך בכך.

טענות המשיבות:

המשיבות מכחישות טענות המבקש.

לטענת המשיבות, הן סיכמו עם המבקש ויתר הנתבעים, כי הן תממנה  את שני חלקי הפרויקט העוסקים בייזום וניהול וכן בבניית המבנה, בסכום שולל של כ- 3,000,000 ש"ח, אך לא את החלק הראשון- העוסק ברכישת הזכויות של הקרקע. משמע, למשיבות היתה היכולת לממן חלק ניכר מעלות המיזם.  

עוד טוענות המשיבות כי המשיבה 1 הינה חברה ותיקה ביותר המפעילה עסק של שיווק ומכירה של חלקי חילוף מזה למעלה מ- 40 שנים, ואין כל קושי כספי ועסקיה מתנהלים היטב.

המשיבות מדגישות כי המשיבה 1 הינה חברה גדולה, מבוססת עם ציוד רב, מלאי גדול, עובדים רבים ואיתנות.

המשיבות מאשרות כי המשיבה 2 הינה חברה אשר הוקמה בהוראות המבקש ואשר בפועל לא החלה את פעילותה.