1. בפני בקשה למתן פטור מתשלום יתרת אגרת בית המשפט, וזאת לאחר שתביעה לתשלום פיצויים בגין חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ח- 1975, ולחלופין בגין רשלנות הנתבעות, נדחתה.
המבקש חויב, לטענתו, בתשלום אגרה בסך של 5,975 ש"ח.
2. המבקש הצהיר כי אינו מסוגל לשלם את האגרה בשל מצבו הכלכלי, מהטעם שהוכר כנפגע מפעולות איבה וכנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, בשיעור של 57%, ובשל נכותו אינו מסוגל לעבוד, והוא מקיים את משפחתו מקצבת נכות חודשית בסך של 7,354 ש"ח, ולטענתו אין לו מקורות הכנסה נוספים, אין לו נכסים נוספים למעט בית מגוריו, רעייתו הינה עקרת בית ואינה עובדת, והוא זן ומפרנס שני ילדים.
3. היועץ המשפטי לממשלה, באמצעות פרקליטות מחוז דרום, המחלקה האזרחית, נדרש לבקשה וטען כי הבקשה הנדונה הוגשה בחלוף המועד שנקבע בדין להגשתה, וכי הבקשה הנדונה לא נועדה להתמודד עם צרכים סוציאליים של בעלי דין שההליך המשפטי בעניינם הסתיים, ולשם כך הוקמה במרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, וועדה על פי חוק נכסי המדינה התשי"א- 1951, שדנה בבקשות למחילת חובות הנובעים מהליכים משפטיים, ואף מוסמכת לשקול את טענות המבקש לגבי מצבו הכלכלי.
4. המבקש טען, בתשובה מטעמו, כי פסק הדין ניתן ביום 12.6.2013, אלא שנשלח למשרד באת כוחו ביום 19.6.2013, והומצא ביום 3.7.2013, ובשים לב לפגרת בתי המשפט, הרי שהגשת הבקשה ביום 11.8.2013, נעשתה בתוך המועד שנקבע לעניין זה בדין.
5. דבר החקיקה הרלבנטי לעניין בירור הסוגיה שבפני הינו תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007 (להלן: "
תקנות האגרות"), שבמסגרתה נקבע, בין היתר, וככל שהדברים רלבנטיים לענייננו, כדלקמן-
"
14. (א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.
(ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), בעל דין החייב בתשלום אגרה בתביעה לפיצויים בשל נזק גוף, רשאי להגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה, לא יאוחר מחמישה עשר ימים מהמועד שנקבע לתשלום האגרה לפי תקנה 5, ובתביעה נגזרת רשאית החברה שבשמה מוגשת התביעה הנגזרת, להגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה לא יאוחר מחמישה עשר ימים ממועד אישור התביעה כתביעה נגזרת.
(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.
... ".
6. על פי תקנה 14.(ב) לתקנות הנ"ל, בעל דין המבקש פטור מתשלום האגרה בתביעה לפיצויים בשל נזק גוף, רשאי להגיש בקשה לפטור מתשלום אגרה בתוך 15 ימים מהמועד שנקבע לתשלום האגרה לפי תקנה 5 לתקנות. בתקנה 5.(7) לתקנות האגרות, שעניינה תשלום יתרת האגרה בתביעת נזקי גוף, נקבע כי- "
נדחה ההליך או נמחק בפסק דין, ישלם התובע את האגרה החלה בניכוי הסכום ששילם לפי פסקה (1) ובתוספת הפרשי הצמדה למדד". מכאן שהחיוב בתשלום יתרת האגרה בגין הגשת תביעת הפיצויים נולד עם מתן פסק הדין שדחה או מחק את תביעת הפיצויים, וכפועל יוצא מכך מניין הימים לצורך הגשת הבקשה למתן פטור מתשלום חיוב זה יחל ממועד מתן פסק הדין. במקרה הנדון פסק הדין לא ניתן בפני הצדדים לתיק, ולפיכך יש למנות את התקופה מהמועד שבו הומצא למבקש, ודומה שהדבר ברור ומובן מאליו ואינו מצריך הסבר נוסף.
7. באת כוח המבקש טענה כי פסק הדין הומצא ביום 3.7.2013, ומכיוון שהמועד להגשת הבקשה נפל על פגרת הקיץ של בתי המשפט, הרי שלאור קביעת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "
תקנות סדר הדין האזרחי"), הבקשה הוגשה בתוך המועד על פי הדין.
8. ספק בעיני האם תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי יכולה לעמוד למבקש, שכן נקבע בה כי- "
תקופת פגרה של בית המשפט לא תובא במנין הימים שנקבעו בתקנות אלה או שנקבעו בידי בית המשפט או הרשם, אלא אם כן הורה בית המשפט או הרשם, לפי הענין, הוראה אחרת". הינה כי כן, האמור בתקנה זו חל לגבי תקופה שנקבעה בתקנות סדר הדין האזרחי, אלא שתקופת חמישה עשר הימים לצורך הגשת הבקשה הנדונה נקבעה בתקנות האגרות, ולא מצאתי שנקבע כי תקנות סדר הדין האזרחי חלות על תקנות אלה (עם זאת, לעניין הרחבת תחולתה של תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי, על עניינים שבסדרי דין, בדינים אחרים, שעליהם לא הוחלה במפורש, ראו- רע"א 4990/05, ממן יעקב ו-80 עוררים אח' נ' עיריית הרצליה; פורסם במאגרים משפטיים).
9. חרף האמור לעיל, יש לראות את הבקשה כמי שהוגשה בתוך המועד שנקבע בדין, שכן בסעיף 10.(ג) לחוק הפרשנות, התשמ"א- 1981 נקבע כי- "
במנין ימי תקופה יבואו גם ימי מנוחה, פגרה או שבתון שעל פי חיקוק, זולת אם הם הימים האחרונים שבתקופה", ומכיוון שפסק הדין הומצא לב"כ המבקש ביום 3.7.2013, ותום מניין ימי התקופה חל במהלך פגרת הקיץ של בתי המשפט, הרי שעמדה למבקש היכולת להגיש את הבקשה עם תום ימי הפגרה (ראו- ע"פ 4543/90 חברת גדבאו ובניו קבלני נ' מדינת ישראל (08.01.1991); בש"פ 11461/04 יוסף מזרחי נ' מדינת ישראל (28.12.2004); בש"פ 2928/13 חיים דימיטשטיין נ' מדינת ישראל (08.05.2013); רע"א 4990/05 ממן יעקב ו-80 עוררים אח' נ' עיריית הרצליה (07.10.2009); פורסמו במאגרים משפטיים).
10. טענה נוספת שהעלה נציג היועץ המשפטי לממשלה הינה שההסדר החקיקתי לגבי מתן פטור או הקלות לגבי החיוב הנטען הוסדר בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ה- 1995 (להלן: "
חוק המרכז לגבייה").
11. בחינת דבר החקיקה הנ"ל הביא אותי למסקנה שלא ניתן לראותו כמי שהוציא מפניו את האפשרות להגיש בקשה למתן פטור מתשלום האגרה לפי תקנות האגרות.
12. בסעיף 5ב. (א) לחוק הנ"ל נקבע כי- "
מנהל המרכז רשאי, על פי בקשתו של חייב, לפרוס או לדחות את תשלומו של חוב, אם שוכנע כי היו סיבות סבירות לאי תשלום החוב, כולו או חלקו, במועדו, או כי קיימות נסיבות אישיות מיוחדות של החייב המצדיקות פריסה או דחיה של התשלום כאמור". בנוסף נקבע שקיימת אפשרות לפטור את החייב מתשלום תוספת פיגורים שהתווספה על החוב (ראו -סע' 5.ג, 7.(ד), 7א.(ד)(ה), 7ג.(3), 7ד לחוק המרכז לגבייה).
13. עיון בחוק הנ"ל מעלה כי נקבעו בו הסדרים לצורך פריסת החוב, או דחיית תשלומו, וכן לגבי מתן פטור מתשלום תוספת פיגורים, אך לא נקבע בו הסדר לגבי מתן פטור מלא או חלקי מהחיוב בגין אגרת בית המשפט, כפי שנקבע בתקנות האגרות (תקנה 14 על תתי סעיפיה), וכן לא מצאתי בחוק זה התייחסות לגבי תחולת ההסדרים שנקבעו בתקנות האגרות לגבי מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט. יוצא אפוא, כי ההסדרים שנקבעו בחוק המרכז לגבייה לא הוציאו מפניהם את ההסדרים שנקבעו בתקנות האגרות לגבי מתן פטור מתשלום אגרת בית המשפט, והם נועדו להסדיר את אופן אכיפת פירעון החיובים בגין אגרות בית המשפט שטרם נפרעו, ובכלל זה את אותם החיובים בשל אגרות שלא הופטרו על ידי בית המשפט.
14. יש לבחון אפוא האם יש מקום לפטור את המבקש מתשלום יתרת האגרה.