1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן על ידי ביום 31.10.2012, לפיו קיבלתי את התביעה וחייבתי את המבקש לסלק את ידו מחלקות 9, 13 ו-8 בגוש 15608. במסגרת אותו פסק דין חויב המבקש אף בתשלום דמי שימוש ראויים, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
2. דין הבקשה להידחות.
3. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר תוגש תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין למבקש. מדובר במועד אשר נקבע בחיקוק, ולפיכך רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים שיירשמו. אם הבקשה מוגשת לאחר שחלפו שלושים הימים ממועד מתן פסק הדין, על המבקש לציין בבקשתו את המועד בו הוא קיבל את פסק הדין, או נודע לו עליו. אם בעל הדין אינו מפרט בבקשתו את המועד בו הוא קיבל את פסק הדין או את המועד בו נודע לו עליו, מניחים כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה (ראה פסקה 32 לפסק דינה של כב' השופטת עדנה ארבל ברע"א 8467/06
לובנה אבו עקסה נגד בית הברזל טנוס בע"מ ואח' (טרם פורסם)).
בענייננו, פסק הדין ניתן ביום 31.10.2011 ואילו הבקשה לביטולו הוגשה ביום 16.5.2012, דהיינו חצי שנה לאחר שחלף המועד להגשתה. המבקש אינו מציין בבקשתו ובתצהיר התומך בה את המועד המדויק בו נמסר לו עותק מפסק הדין או את המועד בו נודע לו עליו, ומסתפק בטענה כללית וסתמית, כי נודע לו על פסק הדין רק לאחר שקיבל הודעות מהבנק בדבר הטלת עיקולים על חשבונו, מבלי שפירט את המועד בו קיבל את ההודעות מהבנק. יתרה מכך, מעיון באישור המסירה שצורף לתגובת המשיבה עולה כי פסק הדין הומצא למבקש ביום 16.11.2011, כחצי שנה לפני הגשת הבקשה, כך שאין בסיס לטענת המבקש כי נודע לו על פסק הדין רק לאחר קבלת ההודעה בדבר הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו. מכל האמור עולה, כי המבקש לא הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין במועד. משחלף המועד להגשת בקשה לביטול פסק הדין ומשלא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה, דין הבקשה להימחק על הסף.
4. מעבר לנדרש אציין, כי גם לגופו של עניין, דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות. מאחר שפסק הדין ניתן כדין, ביטולו נתון לשיקול דעת בית המשפט. לצורך הכרעה בעניין זה על המבקש להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: הראשון- המבקש חייב להצביע על סיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק דין בהעדר; השני, על המבקש להראות, כי יש לו סיכוי לזכות בהגנתו.
5. כאמור, פסק הדין ניתן לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה במועד. בבקשתו טען המבקש, כי הוא מסר את הייצוג בתביעה דנן לעו"ד נימר, אשר ייצג אותו בדיון שנערך בפניי בסעד הזמני ביום 3.10.2011, ומאז דיון זה לא ידע המבקש כלום, תוך שהוא סבור וסמוך כי עו"ד נימר הגיש כתב הגנה מטעמו.
מערכת היחסים בין בעל דין לבא כוחו אינה מעניינו של בית המשפט ומחדלי עורך הדין, ככל שהיו, נזקפים לרעת בעל הדין עצמו, כאילו הוא ביצע אותם (ראה בעניין זה בש"א 3217/94
ראטב מוסטפא אבו עיד נ' חברת מורשת בנימין למסחר ובניה ; בש"א 9228/10
גד אביטן, נכה צה"ל נ' מינהל מקרקעי ישראל ; ע"א (נצרת) 1014/05
דיבן אחמד נ' הייב עווד דיבן והאסמכתאות שהובאו שם ועוד).
לבית המשפט אין את היכולת והאפשרות להיכנס, במסגרת הדיון הבקשה לביטול פסק הדין, למערכת היחסים הזו ואין באפשרותו לקבוע אם המחדלים הם של עורך הדין או שמא של הלקוח שאולי לא שיתף איתו פעולה. בדיקה זו של מערכת היחסים בין הלקוח לבין עורך הדין אף אינה ראויה ואינה רצויה במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הדין, שכן לרוב, במקרים אלה עורך הדין, כבמקרה דנן, אינו מייצג עוד את המבקש, הוא אינו צד להליך וגרסתו אינה מובאת בפני בית המשפט. יתרה מכך, ההחלטה בבקשה לביטול פסק הדין מוכרעת לרוב על סמך הבקשה, התגובה לבקשה והתשובה לתגובה, מבלי לקיים דיון בבקשה ומבלי לאפשר חקירות נגדיות. על כן, אין זה ראוי שבית המשפט יקבע, במסגרת בקשה לביטול פסק דין, קביעות שעלולות לפגוע בעורך הדין, מבלי לאפשר לו להגיב לבקשה ומבלי לאפשר לו לחקור בחקירה נגדית את המבקש.
6. גם התנאי השני שעניינו סיכויי ההגנה אינו מתקיים. המבקש טען במסגרת תצהירו, כי בפיו טענות הגנה כבדות משקל, אך נמנע מלפרט את אותן טענות הגנה שכביכול יש לו נגד התביעה. העלאת טענה סתמית וכללית שלמבקש יש טענות הגנה מפני התביעה מבלי לפרט ולו טענת הגנה אחת אין די כדי להצדיק ביטול פסק דין שניתן כדין.
7. סיכומם של דברים- המבקש לא הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין במועד, לא הצביע על טעם כלשהו המצדיק את הארכת המועד, ולא הוכיח קיומה של עילה לביטול פסק הדין.
8. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.
ההחלטה מיום
16.5.2012, המורה על עיכוב ביצוע פסק הדין והליכי ההוצל"פ, מבוטלת.
9. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.
ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ב, 16 יולי 2012, בהעדר הצדדים.