1. בפני שתי בקשות שהגישה הנתבעת להתיר לה הבאת ראיות לאחר שלב הסיכומים.
2. ביום 21.12.11 הסתיימה שמיעת ההוכחות בתובענה זו וניתן לצדדים צו לסיכומים בכתב. התובעת הגישה את סיכומיה ביום 12.02.12. הנתבעת הגישה את סיכומיה, באיחור רב, ביום 24.07.12.
3. ביום 06.08.12 הגישה הנתבעת בקשה להתיר לה הגשת שתי חוות דעת אקטואריות. האחת, להיוון תיאורטי של קצבת נכות מעבודה והשנייה, להיוון פנסיית נכות ממבטחים. הנתבעת טענה כי חוות הדעת לעניין היוון קצבת נכות מעבודה נערכה על בסיס נתונים שצרפה התובעת ואשר הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי. הנתבעת טענה עוד כי התובעת מקבלת תקבולים ממבטחים תוצאת התאונה וכי התובעת נקבה בעדותה בסכום המשולם לה על ידי מבטחים. לטענת הנתבעת, חוות הדעת המתייחסת להיוון פנסיית נכות ממבטחים נערכה על סמך נתוני התובעת. הנתבעת טוענת כי בשתי חוות הדעת יש כימות חשבונאי של הנתונים שסיפקה התובעת וההכרעה בעניין הניכויים היא שאלה משפטית הנתונה להכרעת בית המשפט.
4. ביום 28.08.12 הגישה הנתבעת בקשה לצירוף ראיה נוספת, תיקה של התובעת מהמוסד לביטוח לאומי נפגעי עבודה ובכלל זה דו"ח ועדה רפואית אחרונה מיום 13.03.12 אשר קבעה נכות צמיתה בשיעור 6.25% החל מ- 02.01.00 ופירוט תשלומים. הנתבעת טענה כי לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות, התובעת הגישה למוסד לביטוח לאומי תביעה לקביעת נכות בעבודה בגין פגיעה מ- 01.01.00. (בהבדל מתביעה בגין אירוע משנת 1998). המוסד לביטוח לאומי אישר ביום 11.06.12 את התביעה לתשלום דמי פגיעה. ביום 13.03.12 התובעת עמדה בפני וועדה רפואית אשר העריכה את הנכות בגין הפגיעה מיום 01.01.00 בשיעור 5% (מתוך 10%) בגין ליקוי של כתף ימין ותוספת רבע לפי תקנה 15. הנתבעת טענה כי ראיה זו נוצרה בתום שמיעת הראיות והתובעת לא התייחסה בעדותה בבית המשפט להליך התלוי במוסד לביטוח לאומי הגם שהיה בידיעתה. לטענת הנתבעת, הראיה רלבנטית וייגרם לה נזק באם לא תוגש.
5. התובעת התנגדה לבקשות הנתבעת. ביחס לחוות הדעת האקטואריות, התובעת טענה כי הנתבעת מבקשת לצרף לתיק בית המשפט חוות דעת לאחר שהסתיים הליך הראיות, לאחר שנחקרו כל העדים והוגשו הסיכומים בכתב. התובעת הפנתה להחלטה מיום 08.12.10, בה נקבע כי הנתבעת לא תהא רשאית להביא תצהירי עדות ראשית וראיות נוספות מטעמה, מעבר לאלה אשר הוגשו על ידה לבית המשפט עד ליום 02.12.10. התובעת טענה כי ההחלטה הנ"ל באה לאחר ועל רקע שורה של מחדלים, התעלמות, הפרה בוטה וזלזול מטעם הנתבעת בעשרות החלטות של בית המשפט שחלקן התייחסו להגשת ראיות מטעם הנתבעת במועדים שקבע בית המשפט. לטענת התובעת, הנתבעת מנועה מלהגיש כל ראיה מטעמה נוכח ההחלטה מיום 08.12.10. עוד לטענתה, צירוף הראיות לבקשה היא התנהלות פסולה שמטרתה להטות את שיקול דעתו של בית המשפט ויש בה עשיית דין עצמית. ביחס לניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי, התובעת טענה כי לא שולמה לה בעבר ואף לא תשולם לה בעתיד קצבת נכות מעבודה מאחר והיא אלמנה וככזו משולמת לה קצבת שארים ולכן, אין לנכות מהפיצוי לו היא זכאית סכומים תיאורטיים. התובעת טענה עוד כי המוסד לביטוח לאומי אינו יכול להגיש כיום כנגד הנתבעת תביעת שיבוב. התובעת טענה עוד כי הנתבעת מנועה מלצרף חוות דעת אקטואריות כאשר נמנעת מהתובעת זכות החקירה הנגדית וכי חוות הדעת מבוססות על השערות והנחות בלתי מבוססות. כן טענה כי העתרות לבקשת הנתבעת תהא בבחינת פרס להתנהלותה הרשלנית והמזלזלת ותפגע קשות בזכויותיה של התובעת.
6. ביחס לבקשה להגשת תיק המוסד לביטוח לאומי נפגעי עבודה, התובעת טענה כי את התביעה להכרה בפגיעה בעבודה מחמת תנאי העסקתה אצל הנתבעת (בשונה מפגיעה בגבה בתאונה משנת 1998), הגישה התובעת לפני שנים רבות. התביעה התנהלה בבית הדין האזורי לעבודה בתיק ב"ל 4087/03, בו ניתן פסק דין באוקטובר 2011. התובעת טענה כי לא הסתירה את העובדה כי בבית הדין לעבודה מתנהל הליך לשם הכרה בפגיעתה בעבודה מחמת מיקרו-טראומה בגין תנאי עבודתה אצל הנתבעת. התובעת טענה כי עובדה זו הייתה ידועה לנתבעת מזה שנים, וראיה לכך, בחקירה הנגדית של התובעת היא הופנתה לתצהיר תשובות לשאלון משנת 2006, בו השיבה התובעת כי תביעת המיקרו-טראומה עודנה מצויה בבירור משפטי. התובעת טענה כי הוועדה הרפואית, אשר בדקה את התובעת ואשר קבעה את נכותה בגין המיקרו-טראומה עקב תנאי העבודה אצל הנתבעת, התקיימה בתאריך 13.03.12. כלומר, אחרי מועד הגשת תצהיר עדותה הראשית של התובעת ואף אחרי הגשת הסיכומים מטעמה. התובעת טענה עוד כי מסקנות הוועדות הרפואיות במוסד לביטוח לאומי אינן מחייבות בהליך זה וכי חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית המשפט היא הרלוונטית לתביעה.
דיון
7. הנתבעת מבקשת להתיר לה הגשת שתי חוות דעת אקטואריות. האחת, עניינה תשלומי המוסד לביטוח לאומי. חוות דעת זאת מתייחסת לדמי פגיעה אשר שולמו לתובעת ולחישוב, שערוך והיוון קצבאות נכות מעבודה, אותן, לטענת הנתבעת, התובעת הייתה זכאית לקבל מיום 04.05.08 לכל החיים. החישוב כולל היוון תשלומים בעתיד ושערוך תשלומים בעבר. חוות הדעת השנייה, עניינה חישוב, שערוך והיוון פנסיית הנכות, אותה מקבלת התובעת מקרן מבטחים. בחישוב נכללים היוון תשלומי פנסיית הנכות בעתיד ושערוך תשלומי פנסיית הנכות מן העבר.
8. חוות דעת אקטואריות משמשות כלי עזר לחישוב תשלומים שאותם יש לנכות מהפיצויים הנפסקים לנפגע. על אף השיהוי הבלתי סביר והלא מוצדק בהגשת הראיות, ראיתי להיעתר לבקשה. זאת מהטעם שאם בית המשפט היה מגיע למסקנה כי יש מקום לניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי או מבטחים מהפיצויים המגיעים לתובעת, היה בית המשפט ממנה ביוזמתו אקטואר להגשת חוות דעת ולחישוב סכומי תגמולים שקיבלה התובעת והסכומים שתקבל בעתיד. בהחלטתי זו ניתן משקל לעובדה שמדובר בראיות אשר מתייחסת אך לפן החישובי קרי: כימות גמלאות ששולמו ו/או ישולמו לתובעת וכן להיעדר מחלוקת בין הצדדים בדבר היותן של התאונות נשוא התביעה תאונות עבודה.
9. יצוין כי טענות הנתבעת לפיהן יש לנכות מהפיצויים, אם כאלה ייפסקו לתובעת, את גמלאות המוסד לביטוח לאומי וכן את תשלומי פנסיית הנכות, מצויות במחלוקת בין הצדדים ואין בהיתר להגשת חוות הדעת כדי לפגוע בטענות התובעת לפיהן אין לנכות את גמלאות המוסד לביטוח לאומי ותשלומי פנסיית הנכות, מהפיצויים הנתבעים על ידה. מחלוקות אלה תוכרענה בפסק הדין. בנוסף לאמור, אין בהחלטה זו כדי למעט מזכויות התובעת להגיש חוות דעת נגדיות ו/או לחקור בחקירה נגדית את עורכי חוות הדעת.
10. בבקשתה השנייה הנתבעת עתרה להתיר לה הגשת תיק התובעת במוסד לביטוח לאומי בגין תאונת עבודה מיום 01.01.00 ובכלל זה הודעה על פגיעה בעבודה מיום 09.03.03, תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות מעבודה אשר הוגשה למוסד לביטוח לאומי ביום 21.12.11, דו"ח ועדה רפואית מיום 13.03.12, אישורים מיום 08.08.12 על תשלומים בגמלת נכות מעבודה ועל תשלומים בגמלת נכות מעבודה מתחילת הזכאות ומכתב פקיד תביעות נפגעי עבודה מיום 11.06.12.
11. המסמכים כאמור מתייחסים לתאונה מיום 01.01.00, אותה כללה התובעת בתביעתה דכאן. משמועד דו"ח הועדה רפואית, כמו גם מועד תשלום גמלת הנכות מעבודה הינם מהחודשים מרץ ומאי 2012 ובהתחשב ברלבנטיות הלכאורית של המסמכים, ראיתי להיעתר לבקשה. מובהר כי אין במסמכים כאמור כדי להוכיח נכות רפואית.
12. מועד הגשת ראיות הנתבעת היה קבוע לספטמבר 2008. במועד זה היה על הנתבעת להגיש את חוות הדעת האקטואריות ולא הייתה לה כל מניעה להגישן במועד האמור. הנתבעת לא הגישה את ראיותיה לרבות חוות הדעת האקטואריות במועד. למעשה הנתבעת לא הגישה כל ראיות מטעמה. משהנתבעת לא הגישה ראיותיה, בהחלטה מיום 16.03.10 הורה בית המשפט (כבוד השופט ד' שוהם), כי תצהירי העדות הראשית מטעם הנתבעת יוגשו תוך 60 יום. הנתבעת עתרה לפחות פעמיים בבקשות להארכת מועד להגשת תצהיריה. בית המשפט נעתר לבקשות אך גם לאחר זאת הנתבעת לא הגישה ראיותיה. בהחלטה נוספת מיום 28.06.10 הורה בית המשפט לנתבעת להגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 02.08.10. גם לאחר זאת לא הגישה הנתבעת את ראיותיה.
13. במחדלים כאמור לעיל לא התמצו מחדלי הנתבעת. בהחלטתי מיום 03.12.10 פורטה אי עמידתה של הנתבעת במועדים שנקבעו לה בתובענה זו כמעט בכל דבר ועניין לרבות אחרי מתן אורכות, ובכלל זה מועדי הגשת כתב ההגנה, חוות דעת רפואית נגדית, תחשיב הנזק, מענה להצעת הפשרה של בית המשפט, אי עמידה בהחלטות בית המשפט לעניין ביקור מומחה הבטיחות מטעם התובעת במפעל הנתבעת, אי תשלום שכר המומחה בתחום רפואה תעסוקתית, אי הפקדת שכר המומחה מטעם בית המשפט בתחום הבטיחות ואי התייצבות לדיון הוכחות. (ר' סעיפים 1-13 להחלטה מיום 03.12.10). באשר למועד הגשת הסיכומים, הגם שהיה על הנתבעת להגיש את סיכומיה תוך 45 ימים ממועד קבלת סיכומי התובעת, בפועל הגישה אותם רק אחרי חלוף כחמישה חודשים. את בקשותיה להגשת ראיות באיחור הגישה אחרי שהגישה את סיכומיה.
14. התנהלותה המתוארת של הנתבעת הכבידה ומוסיפה להכביד, ללא הצדקה, על סיום בירור התובענה. הגשת חוות הדעת האקטואריות באיחור רב האריכה את הדיון שלא לצורך. על כן, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות הדיון בבקשות בסך 3,500ש"ח. (סעיף 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).
15. ב"כ התובעת יודיעו תוך 15 יום אם בכוונת התובעת להגיש חוות דעת אקטואריות נגדיות ו/או לחקור את עורכי חוות הדעת מטעם הנתבעת. בהתאם להודעת ב"כ התובעת יינתנו הוראות להמשך הבירור.
המזכירות תמציא
החלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, כ"ה חשון תשע"ג, 10 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.