1. בפני בקשת המבקשים להורות למשיבה לתרגם את המסמכים שצרפו לכתב התביעה לשפה העברית, ולאמתם כנדרש בפקודת הראיות, וכן בקשה להאריך את המועד להגיש כתב הגנה, עד אשר תעשה כן המשיבה.
לטענת המבקשים, לכתב התביעה צורפו מסמכים הכתובים ככל הנראה בשפה הספרדית, אשר איננה שפה רשמית במדינת ישראל. משכך, חובה על המשיבה לצרף למסמכים תרגום נוטריוני. כמו כן, מאחר ומדובר במסמכים שנערכו, על פי טענת המשיבה, בספרד, עליה לאמתם באמצעות נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, בהתאם לפקודת הראיות, בכל הנוגע למסמכים שנערכו בחו"ל.
2. המשיבה טוענת בתגובתה, כי בהתאם לתקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984, אין חובה לצרף תרגום למסמכים המצורפים לכתב התביעה, מה גם שרוב המסמכים אינם מצריכים תרגום, מאחר ועצם קיומם מצביע על העובדה שהתנהל משא ומתן בין התובעת לבין החברה הספרדית, תוך שתנאי המשא ומתן, הינם בעלי חשיבות פחותה, והעיקר טמון בכך שהתקיים משא ומתן שכזה. חיוב המשיבה בצירוף תרגום נוטריוני או קונסולרי יכביר בהוצאות ויסרבל את ההליך. המסמכים שצורפו לכתב התביעה הינם בעיקר תכתובות מייל והצעות מחיר, ובשלב זה אין צורך לעמוד על תוכנם, ודי בעצם קיומם כדי להוכיח את ניהולו של המשא ומתן מטעם המשיבה.
לטענת המשיבה, לכל היותר בעת ניהול ההוכחות, ככל ויתעורר הצורך, ניתן יהיה להורות על צירוף תרגום של המסמכים.
אשר לטענה כי יש מקום לאמת את המסמכים מאחר ונערכו מחוץ לגבולות המדינה הרי שהמשיבה טוענת כי תקנה 75 לתקנות סד"א היא מאוחרת וספציפית, ועל כן גוברת על דרישת תקנה 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971. כמו כן, תכתובת הדואר האלקטרוני הינה תכתובת שנערכה על ידי המשיבה בעצמה, ועל כן אין המדובר במסמכים שנערכו בחו"ל.
3.
תרגום המסמכים
-
סימן 82 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922-1947, קובע כי השפות הרשמיות במדינת ישראל הן עברית וערבית. ספרדית איננה שפה רשמית במדינת ישראל, ועל כן כל מסמך המצורף לכתב טענות, אשר בעל דין מבקש להסתמך עליו, חייב להיות מתורגם לשפה הרשמית. עמד על כך בית המשפט העליון ברע"א 9048/07,
הרשות הפלשתינית, המועצה הפלשתינית נ' ליאורה גולדמן (פורסם במאגרים):
"חובת התרגום אינה עניין פורמלי גרידא. היא נועדה לאפשר לבעל דין להבין את ההליכים בעניינו ומשפיעים עליו, וליטול בהם חלק פעיל. היא מונעת יתרון שרירותי לבעל דין הדובר את שפתו של בית המשפט ומבטיחה שהצדק לא רק ייעשה אלא גם ייראה על ידי כל אחד מבעלי הדין. פעמים רבות, משמעותה המעשית של קיומה או העדרה של חובת תרגום הינה כספית, ועניינה זהות הצד שיממן את תרגום המסמך. הותרת מלאכת התרגום בידי מגיש המסמך מגדילה את הסיכוי כי הצדדים יימנעו מתעבורה מוגברת של מסמכים, ללא כל צורך, שכן הם יאלצו לשאת במצב זה בהשלכות הכספיות של תרגומם".
עינינו הרואות, כי בהתאם להלכה הפסוקה, צירוף מסמכים בשפה זרה, שאיננה אחת מן השפות הרשמיות במדינת ישראל, מחייב צירוף תרגום, וזאת על מנת שלא להעניק לבעל דין יתרון שרירותי, ולאפשר לצד שכנגד להבין את תוכנו המלא של ההליך המתנהל בעניינו וליטול בו חלק פעיל. בהעדר תרגום, תימנע מבעל דין היכולת להתמודד עם טענות שונות, אשר מגובות במסמכים הערוכים בשפה שהוא איננו דובר (השווה: תא (ת"א) 27878/08,
לנגראן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים), תא"מ (ראשל"צ) 1622-12-10,
קליינרט נ' פרנס (פורסם במאגרים), תא (ת"א) 10821-02-13,
רפאל ואח' נ' קוטלר ואח', (פורסם במאגרים)).
טענת המשיבה, כי אין חשיבות לתוכן המסמכים אלא לעצם קיומם, הינה טענה לגופו של עניין, ואין בה כדי לקעקע את הצורך לצרף את המסמכים בשפה המובנת לצד שכנגד. הכיצד יוכל בעל דין להתמודד עם הטענה כי חשיבות המסמך בעצם קיומו, ולאו דוקא בתוכנו, מבלי שיוכל לעמוד על תוכנו של המסמך?
כמו כן, הטענה כי די בעצם צירופם של המסמכים על מנת להצביע על קיומו של משא ומתן, ובכך חשיבותם, היא טענה עובדתית, המצריכה בירור והכרעה. למרות זאת, לא צורף תצהיר מטעם המשיבה, לתמיכה בטענה. יתר על כן, יתכן מצב שבו על אף קיומה של תכתובת, ניתן יהיה לבסס מסקנה אחרת ביחס לקיומו של משא ומתן כזה או אחר, אולם ללא ספק, על מנת לבסס מסקנה כלשהיא ביחס למסמכים ולמשמעות קיומם, יש צורך להבין את תוכנם. משכך, ככל ועומדת המשיבה על צירוף המסמכים לכתב תביעתה, וככל וברצונה להסתמך עליהן במסגרת ההליך המשפטי, עליה לצרף תרגום של המסמכים.
5.
אימות המסמכים לפי פקודת הראיות
-
סעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, עוסק בהוכחת תעודת חוץ. על פי הוראותיו, רשאי בית המשפט לקבל כראיה, יפוי כוח או כל מסמך אחר בכתב, שנערך או שהוצא בחו"ל, שחל עליו משפט מדינת ישראל, וזאת באופן הקבוע בסעיף, ובין היתר, אימות בפני נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי או נוטריון ציבורי. סעיף זה איננו עוסק בחובת
תרגום מסמכים אלא
באימותם.
על פניו נראה, כי לכתב התביעה צורפו מסמכים מסוג תכתובת מייל והצעות מחיר. בשלב מוקדם זה, אין בידי לקבוע כי עסקינן במסמכים שנערכו בחו"ל, שכן תכתובת מייל מטעם המשיבה, שמקום מושבה בישראל, אינה בבחינת מסמכים שנערכו בחו"ל.
יתר על כן, תכתובת פנימית בין צדדים, אינה בהכרח מסמך הדורש אימות קונסולרי בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודת הראיות. האימות הקונסולרי על פי סעיף 30 לפקודת הראיות נדרש ביחס למסמך המהווה
בעצמו את הפעולה המשפטית, כגון, יפוי כוח, המוזכר בסעיף מפורשות (ראה: י' קדמי,
על הראיות, מהדורת תש"ע - 2009, כרך שני בעמ' 665, וכן ה"פ (חי') 737/93
שטסל נ' מנהל המכס, תק-מח 96(1) 423).
טיבה של תכתובת מעין זו שצורפה לכתב התביעה, אינו בעל פועל משפטי לכשעצמו, וחשיבות התכתובת נוגעת
לתוכנם של דברים שהוחלפו בין הצדדים במסגרת משא ומתן. חובת האימות הקבועה בסעיף 30 לפקודת הראיות, איננה באה כתחליף לעדות בבית משפט, אלא מתייחסת כאמור, למסמכים בעלי אופי משפטי, כאשר הדגש אינו על תוכנם של המסמכים והעובדות העולות מהם, אלא על מעמדם כמסמכים היוצרים פעולה משפטית בעצם עריכתם באופן מסויים.
נראה כי חלופת מיילים בין צדדים, במסגרת ניהול משא ומתן, איננה בגדר מסמכים המצריכים אימות בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות, שכן אין המדובר במסמכים שיש להם פועל משפטי (כגון: יפוי כח, צוואה או הסכם), אלא במסמכים הנדרשים למשיבה לשם הוכחת עובדות הנטענות על ידה, וכחיזוק לטענותיה, אותן מבקשת המשיבה לטעון במהלך המשפט, ולשם כך צירפה את המסמכים. במצב דברים זה, אין צורך באימותם בהתאם להוראות סעיף 30 לפקודת הראיות.
6. סוף דבר, דין הבקשה להתקבל בחלקה:
המשיבה תצרף תרגום למסמכים שצורפו לכתב התביעה ואינם ערוכים בשפה העברית, וזאת עד ליום 15.12.13.