1. התובעת הגישה בקשה להורות על פסילת חלקים מחוות דעתו של פרופ' אריאל הלוי, המומחה שנתמנה על ידי בית המשפט.
לטענתה, המומחה חרג מסמכויותיו, עת התייחס בחוות דעתו לשאלת הרשלנות בטיפול בתובעת, בעוד שהוסמך על ידי בית המשפט, לאור הסכמה מפורשת של הצדדים, לחוות דעתו אך בשאלת נכותה של התובעת.
התובעת עתרה, אפוא, לפסול את כל החלקים בחוות דעתו של המומחה, העוסקים בשאלת הרשלנות.
2. הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, אשר מתנגדת לפסילת חלקים מחוות הדעת. לשיטתה, לא מתקיימים התנאים לפסילת חוות הדעת או חלקה.
דיון והכרעה
3. מומחה הממונה על ידי בית המשפט משמש כמעין זרועו הארוכה של בית המשפט וחלה עליו החובה לפעול בתום לב, ללא משוא פנים ובהתאם לדין. הנחת המוצא היא, כי המומחה אכן פועל באופן הגון שכזה, ולפיכך, לא כל פגם בהתנהלותו או בהתנהלותם של הצדדים מולו יביא לפסילת חוות דעתו. כאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו, חזקה על המומחה כי ינהג באופן מקצועי ויעשה מלאכתו נאמנה ולכן, פסילתו תיעשה רק בנסיבות חריגות ולא בשל כל פגם בהתנהלותו (רע"א 1548/06
עדי אטיאס נגד ד"ר בלכר מריאן (20.4.2006) ורע"א 9027/07
אריה חברה לבטוח בע"מ נגד אשרראת דליה (30.12.2007). מנגד, מאותן סיבות מוטלות על המומחה חובות מיוחדות ובראשן, החובה לנהוג באובייקטיביות, ללא משוא פנים ותוך הקפדה שכל אלה גם ייראו (ראה לענין זה רע"א 600/96
אדרי נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (14.7.1996).
פסילתו של מומחה שמונה על
-ידי בית המשפט נעשית במקרים נדירים מאוד שבהם עלול להיגרם לאחד הצדדים עוות דין, או במקרים שבהם פעל המומחה בחוסר תום לב. (רע"א 337/02
רונית מזרחי נגד כלל חברה לביטוח ואח', פ"ד נו(4) 673). כדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט יש צורך בקיומו של חשש ממשי לכך שזכויותיו של אחד מבעלי הדין תפגענה נוכח העובדות שבבסיס הבקשה לפסילה (רע"א 334/99
טרקלין החשמל בע"מ נגד רוז'ה חלפון (30.5.2009), רע"א 2600/04
בנא ג'וני נגד אררט חברה לביטוח בע"מ (30.8.2004). בית המשפט יבחן במשנה זהירות בקשה מעין זו, בעיקר לאחר שחוות הדעת הוגשה ותוכנה נודע לצדדים (בעניין זה, ראה לדוגמא רע"א 2273/99
ויצמן נגד אליהו חברה לביטוח בע"מ (23.5.99). הרציונל העומד מאחורי הימנעות בית המשפט מהתערבות בממצאי המומחה בדרך של פסילת חוות דעתו, תקף ביתר שאת נוכח יכולתו של בית המשפט לנפות את החלקים החורגים מסמכות בחוות הדעת. לכן, פסילת חוות דעת נחשבת לצעד יוצא דופן, בפרט מקום בו היא נעשית עוד טרם חקירת המומחה, ולפני שניתנה לבית המשפט ההזדמנות להתרשם הימנו, מאופן פועלו ומן הדרך שבה הוא מסביר ומנמק את התהיות שמעלה הצד התוקף את חוות דעתו.
4. מן הכלל אל הפרט. התביעה נשוא תיק זה הוגשה על ידי התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, עקב טיפול רפואי רשלני של המשיבה. הצדדים הגישו חוות דעת מומחים סותרות בנוגע לשאלת הרשלנות, הקשר הסיבתי והנכות. במהלך ישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 22.4.2012, הגיעו הצדדים לידי הסכמה לפיה, ימונה מומחה מטעם בית המשפט, לצורך קביעת נכותה של התובעת. במסגרת החלטתי מאותו יום, ניתנה לתובעת רשות להגיש חוות דעת משלימה מטעמה ונקבע, כי לאחר שתתקבל התייחסות מטעם הנתבעת לאותה חוות דעת והצדדים ישלימו את הגשת חוות הדעת מטעמם, ימונה מומחה מטעם בית המשפט בנוגע לנכותה של התובעת.
5. בהתאם להסכמות הצדדים ולאחר שהושלם שלב הגשת חוות הדעת מטעמם, בהתאם להסכמת הצדדים, הורתי בהחלטתי מום 19.9.2012, על מינויו של פרופ' אריאל הלוי כמומחה מטעם בית המשפט.
במסגרת החלטת המינוי נקבע כי
"המומחה יבדוק את התובעת ויחווה דעתו בנוגע לנכות ממנה סובלת התובעת. למען הסר ספק, בשלב זה, יתייחס המומחה בחוות דעתו למחלוקת בין מומחי הצדדים - פרופ' קראוס מצד התובעת ופרופ' חשמונאי מצד הנתבעת - ככל שזו נוגעת אך לשאלת הנכות של התובעת ושיעורה".
בהמשך, ביום 22.11.2011 פנה המומחה לבית המשפט, בבקשה להעלות את שכר טרחתו, לאור מורכבות התיק. בהחלטתי מאותו יום, שונה שכרו של המומחה בשיעור מתון, תוך שהובהר לו פעם נוספת, כי בשלב זה, הוא אינו נדרש לשאלת ההתרשלות בטיפול.
יתירה מזאת, אני למד מנספחי הבקשה, כי ב"כ שני הצדדים חזרו והבהירו עניין זה למומחה בפניותיהם אליו, עת המציאו לו את החמר הרפואי שבידיהם והתובעת אף חסכה במשלוח כל החומר הרפואי שבידיה, מאחר ולא היתה לכך רלבנטיות לקביעת הנכות.
6. עיון בחוות דעתו של המומחה, אשר הוגשה ביום 20.12.2012, מעלה כי בניגוד להוראות המפורשות בכתב המינוי, כמו גם ההחלטה הנוספת מיום 22.11.2011, וחרף האמור במכתביהם של ב"כ הצדדים אליו, התייחס המומחה בחלק ניכר מחוות דעתו דווקא לשאלת האחריות. אין ספק, אפוא, כי המומחה חרג מן המנדט שניתן לו על ידי בית המשפט.
7. הלכה היא, כי גם אם מתגלים פגמים בחוות הדעת, אין המסקנה צריכה להיות בהכרח פסילת חוות הדעת, אלא שומה על בית המשפט לשקול אם מדובר בפגם היורד לשרשו של עניין, שיש בו כדי לגרום לעיוות דין (רע"א 7098/10
טביבזדה נגד שירותי בריאות כללית (לא פורסם, 31.1.2011)). יש לזכור, כי חוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית המשפט, אינה אלא ראיה במסגרת כלל הראיות המובאות בפני בית המשפט, אשר בית המשפט רשאי להסתמך עליה אך גם לדחותה, כולה או חלקה, כשהוא מוצא זאת לנכון, בהתאם לשיקול דעתו (ראה למשל ע"א 2160/90
שרה רז נגד פרידה לאץ ואח', פ"ד מז(5), 170)).
8. בענייננו, אין ספק כי משחרג המומחה באופן כה ברור מסמכותו וחרף החלטות ברורות בית המשפט, גם אם הדבר נעשה בתום לב ובהיסח הדעת, ואני יוצא מנקודת הנחה שכך הדבר (בפרט כאשר לא נדרשה תגובת המומחה), הרי שיש בכך כדי לפגום במראית פני הצדק. למעשה, לאור חריגה כה משמעותית מכתב המינוי, לו היתה התובעת מבקשת לעשות כן, היה מקום לפסול את חוות הדעת כולה.
9. מאחר והתובעת אינה עותרת לפסול את כל חוות הדעת ומאחר ופרקטית, ניתן לנפות מחוות הדעת את החלקים הבלתי רלבנטיים אשר ניתנו בחריגה מסמכות, על ידי הגשת חוות דעת חדשה, הרי שיש לפסול לפחות את החלקים בחוות הדעת, העוסקים בשאלת האחריות. אני מקבל את טענת התובעת, כי אין להסתפק אך בהתעלמות מהחלקים הנוגעים לשאלת האחריות שאחרת, הצדק יעשה, אולם לא יראה. בתיק בית המשפט אמורה להיות חוות דעת העוסקת אך ורק בשאלת הנכות ובכך יתוקן המעוות.
10. לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה כדלקמן:
א. חוות דעתו של המומחה מיון 15.8.2012 (אשר הוגשה לבית המשפט ביום 20.12.2012) לא תשמש ראיה בתיק זה.
ב. המומחה יגיש לתיק בית המשפט חוות דעת מתוקנת, אשר תתייחס אך לשאלת שיעור נכותה של התובעת, וזאת עד ליום 10.2.2013.