אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> החלטה בתיק ת"א 35845/04

החלטה בתיק ת"א 35845/04

תאריך פרסום : 25/03/2010 | גרסת הדפסה

ת"א
בית משפט השלום תל אביב-יפו
35845-04
09/05/2005
בפני השופט:
מאיר יפרח

- נגד -
התובע:
T.D.Y שירותי שילוח בינ"ל בע"מ
הנתבע:
טרבייה לינדה
החלטה

1.                               המשיבה הגישה תביעה נגד המבקשת (ונגד "קונטיננטל" חברה לביטוח בע"מ) בה עתרה לחייבם בתשלום של 410,000 ש"ח. בכתב התביעה נטען כי המשיבה התקשרה עם המבקשת בחוזה "DOOR TO DOOR" (להלן: "החוזה") להעברת מטלטלי המשיבה מישראל ליוסטון- ארה"ב תמורת סכום של 7300$. ב-15.01.01 נודע למשיבה כי המשלוח הגיע לארה"ב, אולם לאחר בדיקה נתגלה לה כי במהלך ההפלגה נגרמו למשלוח נזקים חמורים. שמאי אשר בדק את המשלוח ב-27.11.01 העריך את הנזקים שנגרמו למשלוח במהלך ההפלגה בסכום של 50,000$. עוד נטען כי על מנת לקבל את מסמכי הביטוח והמשלוח מידי המבקשת, נאלצה המשיבה לשלם סכום נוסף של 30,000$, אשר לא הוסכם עליו בחוזה.

2.                               המבקשת עותרת לדחיית התובענה על הסף מחמת התיישנות; אי- מתן הודעה במועד על הנזק הנטען והיותה פטורה מכל חבות החורגת מעל סכום התקרה שנקבע בחוזה.

 

3.                               על פי הנטען בבקשה, ב- 28.12.00 הודיעה המבקשת לנציגי המשיבה בארץ, "טוייס אר אס", שהמטען הגיע ליעדו (ראו נספח ד' לבקשה) ומאוחר יותר ב-15.01.01 או בסמוך לכך, נודע למשיבה כי המשלוח הגיע לארה"ב (המשיבה עצמה הודתה בעובדה זו, בסעיף 7 לכתב התביעה). התביעה עצמה הוגשה ב-  25.08.03.

          המבקשת מעלה מספר טעמים חלופיים להתיישנות התביעה: ראשית, על פי סעיף 6   (5) לשטרי המטען היה על המשיבה להגיש תובענה תוך תשעה חודשים מהיום בו נמסר המטען לידי נציג המשיבה ביוסטון. שנית, על פי שטרי המטען הנהוגים ו/או על פי הנהוג בכללי BIFA האנגלים, תקופת ההתיישנות הנהוגה בהובלה ימית הינה בת שמונה ולחילופין תשעה חודשים. שלישית, על פי סעיף III 6 לאמנת האג המצוייה בתוספת לפקודת הובלת טובין בים (להלן: "הפקודה"), התיישנה התביעה תוך שנה מהמועד בו נמסר המטען לידי נציג המשיבה ביוסטון. משלא הוגשה התביעה בתוך תקופת ההתיישנות דינה להידחות מחמת פקיעת זכות התביעה.

4.                               בנוסף טוענת המבקשת כי הן לפי סעיף  III 6 לפקודה והן לפי סעיף 6(4) לשטרי המטען, היה על המשיבה ליתן הודעה על הנזק, שלטענתה נגרם לה, תוך שלושה ימים מהמועד בו הועברו הטובין לנציגי המשיבה בנמל היעד. זאת ועוד, בפסקה 16 לחוזה   (נספח א' לבקשה) הסכימו ביניהם הצדדים כי כל תביעה בנוגע לנזק נטען תוגש תוך שלושים יום ממועד הגעת הסחורה ליעדה, ובכל מקרה לפני הכנסת המטען לאחסנה. לטענת המבקשת, הודעה שכזו לא ניתנה. דבר קרות הנזק הנטען נודע לה לראשונה עם קבלת כתב התביעה. אי-מתן הודעה במועד, פוטר את המבקשת מכל חבות למשיבה.

5.                               המבקשת מוספיה כי לאור פסקה 15 לחוזה, פטורה היא בכל מקרה מכל אחריות לנזק מעבר לסכום התקרה שהוסכם, אשר (לפי חישוביה) הינו לכל היותר 1165$ לכל המטען.

6.                               לטענת המשיבה המדובר הוא בהסכם הובלה מסוג "DOOR TO DOOR ". כלומר, ההסכם כלל הובלה יבשתית הן מביתה בישראל לנמל בארץ והן מנמל היעד עד לביתה בארה"ב. מכאן, שאין להחיל על המקרה דנן הוראות הנוגעות להתיישנות התביעה בהובלה ימית, כי אם יש להחיל את הוראות הדין הישראלי לרבות חוק ההתיישנות, שלפיו טרם חלפה תקופת התיישנות. המשיבה מוצאת חיזוק לטענה זו בפסקה 21 לחוזה (ראו נספח א' לבקשה).

עוד טוענת המשיבה כי בהסכם הובלה מסוג זה, נמשכת אחריותה של המבקשת עד למסירת הטובין לביתה של המשיבה. לכן, כל עוד לא נמסר המטען לביתה של המשיבה בארה"ב, לא סיימה המבקשת את תפקידה ומרוץ ההתיישנות טרם החל. הודעתה של המבקשת לחב' "טוייס אר אס" אינה מסיימת את תפקידה ביחס למטען כיוון שחב' "טוייס אר אס" לא מונתה כנציגתה של המשיבה וכל תפקידה התמצה בכך שהעבירה מטעם המשיבה למבקשת סכום של 30,000$.

7.               לטענת המשיבה, כולל כתב התביעה שתי עילות: העילה הראשונה עניינה הנזקים שנגרמו למטען; העילה השנייה עוסקת בסכום הנוסף (30,000$), אשר נגבה ממנה בניגוד להוראות ההסכם. עילה זו האחרונה מבוססת על הוראות הדין הישראלי הכללי ועל הוראות ההסכם עליו חתמו הצדדים ואין כל קשר בינה לבין אחריותה (הנטענת) של המבקשת כמוביל ימי.

לצד טענות אלו מוסיפה המשיבה כי טענות המבקשת בדבר אי מתן הודעה במועד כמו גם בדבר סכום הפיצוי המירבי שנקבע בחוזה, הינן טענות המחייבות בירור עובדתי.

8.               לשיטת המבקשת סוכם בין הצדדים כי ההובלה הימית תסתיים בהעברת המטען לשלוח של המשיבה (חברת טוייס אר אס) ובכך בעצם סיימה המבקשת את תפקידה. לשיטתה גם אם היה המשך יבשתי להובלה הימית, עדיין חלה תקופת ההתיישנות הקצרה. המבקשת סומכת דבריה אלו על פסה"ד בע"א 3552/01 Banco Exterior (Suiza) SA נ' Zegluga Polska Spolka (טרם פורסם. ניתן ביום 28.2.05), בו נדחתה טענה דומה ונפסק כי תקופת ההתיישנות הקצרה חלה גם על ארועים בהתייחס למטען שארעו לאחר פריקתו מהאונייה.   תקופת התיישנות קצרה חלה גם על החיוביים החוזיים שבבסיס עסקת ההובלה ולא רק על העילה הנזיקית. לשון אחר, גם אם כתב התביעה מכיל שתי עילות כגון חוזית ונזיקית, חלה הוראת ההתיישנות על שתיהן כאחת.

האם חלה תקופת ההתיישנות הקצרה אשר קבועה בפקודה?

9.               משטר ההתיישנותן של תובענות כלפי מוביל ימי מצוי בהוראת סעיף III 6 לתוספת לפקודה. ההוראה פוטרת את המוביל וכלי השיט מאחריות כלשהי  לגבי הטובין אם לא הוגשה תובענה תוך שנה אחת ממועד מסירת הטובין או מן המועד אשר בו היו אמורים הטובין להימסר. הפטור מאחריות הוא למוביל ולכלי השיט. האם המבקשת בעניינו חוסה תחת ההגדרה "מוביל"? תשובה חיובית לשאלה זו תעניק פטור למבקשת במידה וחלפה שנה כמצוין לעיל. אך גם אם תהא התשובה שלילית עדיין יש לבחון האם התיישנה התביעה מכוח תניה מסוימת בחוזה.

"מוביל" לצורך הפקודה "כולל את הבעלים או את שוכר כלי השיט המתקשר בחוזה הובלה עם שוגר הטובין" (סעיף ההגדרות בתוספת לפקודה). כאמור, המבקשת הינה חברת שילוח בינ"ל אשר התקשרה בחוזה עם המשיבה לצורך שיגור הטובין של זו האחרונה. בפסקה הראשונה לחוזה נאמר כי המבקשת אינה משמשת מוביל. בנוסף, משטרי המטען עולה כי המבקשת שימשה שוגרת הטובין (נספחים ב' וג' לבקשה). המסקנה הנדרשת היא כי לכאורה, המבקשת אינה "מוביל" כהגדרתו בתוספת לפקודה ולכן, אין מקום להחלתה של הפקודה ושל דין ההתיישנות המוסדר בה בסוגיה זו.

אף הוראות החוזה שבין בעלות הדין אינן כוללות כל הוראה שעניינה התיישנות. אכן, המבקשת חפצה לסמוך על כללי BIFA אלא שהוראות אלה לא הובאו בפניי ולא ידעתי על שום מה תהא להן תחולה בענייננו.

10.     יש להחיל אפוא את הוראות הדין הכללי לעניין התיישנות התביעה אשר קבוע בסעיף 5 (1) לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, היינו: 7 שנים מיום הולדתה של העילה. מכאן, שתביעת המשיבה טרם התיישנה.

11.           טענותיה הנוספות של המבקשת (אי מסירת הודעה במועד והיקף הגבלת האחריות), הריהן טענות עובדתיות מובהקות, הטעונות  בירור והוכחה במהלך המשפט ולא ניתן להכריע בהן בשלב כה מוקדם של הדיון.     

התוצאה היא כי בנסיבות המקרה אין מקום בשלב זה של התביעה לדחות את התביעה על הסף. הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך של 3,000 ש"ח, להיום.

ניתנה היום, ‏י' ניסן תש"ע ( ‏25 מרץ 2010 ), בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ