החלטה בתיק ת"א 40543-12-11

1. לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן על ידיי כנגד נתבעת 1 (להלן: הנתבעת) בהעדר הגנה, ביום 13.2.12.
2. הנתבעת מודה בבקשתה כי כתב התביעה הומצא לה עוד ביום 10.2.12, וכי עפ"י תקנות סדר הדין היה עליה להגיש את כתב הגנתה עד יום 9.2.12. עם זאת בא כוחה מסביר כי עקב טעות ברישום ביומנו, הוא סבר בטעות שהמועד האחרון להגשת כתב ההגנה הוא ביום 16.2.12. בהתאם לכך הוגש כתב הגנה מטעם הנתבע1 ביום 15.2.12, ועוד בטרם התקבל אצלו פסה"ד שניתן נגדה בהעדר הגנה (אשר נתקבל במשרדו רק ביום 16.2.12). בבקשה נטען שבהתחשב בשביתה הכללית במשק, שפרצה ביום 8.2.12 והסתיימה ביום 13.2.12, מדובר באיחור של יומיים בלבד, אשר כאמור לא נבע מזלזול כלשהו אלא משיבוש ברישום. נסיבות אלה, כמו גם העובדה שכתב ההגנה שהגישה הנתבעת מעלה הגנה סבירה, מהותית ובעלת משקל ואף למעלה מכך, וגם יש בו טענות הגנה הדומות במהותן לטענות ההגנה של נתבעת 2 אשר ממילא עשויות להתברר, הרי שלא ייגרם לתובעת כל נזק, דיוני או אחר, מביטול פסק הדין.
3. בתגובה שהגישה התובעת נטען שלבקשה לביטול פסק דין לא צורף תצהיר כנדרש בתקנה 241(א) לתקסד"א, ודי בכך על מנת לדחותה על הסף, שכן הנתבעת אינה יכולה לשכנע את ביהמ"ש בסיכויי הגנתה. כן נטען (מחמת הזהירות) שגם לגופם של דברים דין הבקשה להידחות. מדובר בכתב תביעה שהומצא כדין, ובנסיבות אלה סמכות הביטול הינה עניין הנתון לשיקול הדעת של ביהמ"ש, אשר צריך לבחון את סיבת המחדל שבאי ההתגוננות ואת סיכויי ההגנה הנטענת להתקבל. במקרה דנן, הטענה בדבר טעות במועד שעד אליו יש להתגונן נטענה באופן לאקוני וסתמי וכבר נפסק שטעות בחישוב המועדים אינה טעות לגיטימית. סיכויי ההגנה גם הם לא פורטו באשר לא צורף לבקשה תצהיר, וגם לא כל פירוט, והנתבעת הסתפקה בהפנייה לכתב הגנתה. לשיטת התובעת, סיכויי ההגנה של הנתבעת להתקבל הם קלושים שכן היא מודה בכתב הגנתה שהיא מחזיקה ברשותה בתוספת בנייה, שנבנתה בהמשך לבקשתה לקבל היתר ובמימון מלא של התובעת, וכמו כן היא מודה שהיא עומדת למכור את ביתה, יחד עם התוספת, ובנסיבות אלה היא תעשה עושר על חשבון התובעת.
4. בתשובה שהגישה הנתבעת נטען כי לא היה צורך בהגשת תצהיר בשל כך שהעובדות המתוארות בבקשה לא היו בידיעת הנתבעת עצמה אלא בידיעת בא כוחה, אשר חתם על הבקשה. עם זאת, ליתר בטחון, צורף לתשובה תצהיר, וביהמ"ש נתבקש לאשרו גם כתצהיר לצורך העובדות המפורטות בבקשה. בתצהיר שצורף נטען כי בירור שנעשה העלה כי לכתב התביעה שהומצא לב"כ נתבעת 1 (כמו גם לב"כ נתבעת 2) לא צורפה הזמנה לדין כנדרש בתקנות 18-20 לתקסד"א, ולפיכך אין מדובר בהמצאה כדין. כן נטען כי סיבת האיחור (שיבוש בתום לב ברישום ביומן), משך האיחור (יומיים) וסיכויי ההגנה (כמפורט בכתב ההגנה שהוגש לביהמ"ש עוד בטרם נתקבל אצל ב"כ הנתבעת פסה"ד מיום 13.2.12, אשר האמור בו מקבל חיזוק גם מהאמור בכתב ההגנה שהגישה נתבעת 2), מצדיקים את ביטול פסה"ד. בהתייחס לפסיקה שצורפה ע"י התובעת נטען, שמדובר בפסיקה העוסקת בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פס"ד, שהוא מצב שבו כבר נשמעו ראיות, והוא שונה ממצב של בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר הגנה וללא שמיעת ראיות, ואשר לגביו נפסק שכאשר מדובר בבקשה המתבססת על שקול הדעת של ביהמ"ש יש לבחון בעיקר את סיכויי ההגנה.
5. אין אני נדרש לטענה לפיה כתב התביעה לא הומצא כדין מאחר והטענה הועלתה רק בתשובה לתגובה, ולא מלכתחילה.
6. באשר לבקשה לביטול פסק-הדין במסגרת שיקול הדעת של בית המשפט, הגעתי למסקנה שדין הבקשה לביטול פסק דין להתקבל, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת.
7. אכן לבקשה לביטול פס"ד לא צורף תצהיר מלכתחילה, ובכך נפל בה פגם. עם זאת בהתחשב בכך שכל מה שנדרש היה להצהיר עליו הוא שהאיחור נבע מרישום מוטעה ביומן ב"כ הנתבעת, כאמור בבקשתו, אני נענה לבקשתו ומאשר לו את הגשת התצהיר שצורף לתשובה, גם כתצהיר לצורך הבקשה המקורית לביטול פסק דין, וזאת בהתאם לסמכות שניתנה לי בתקנה 241(א) סיפא.
8. הלכה פסוקה היא כי בבוא ביהמ"ש לבחון האם יש מקום לבטל פס"ד שניתן בהעדר הגנה (שאין לגביו טענה לפגם המחייב את ביטולו מחובת הצדק) על ביהמ"ש לבחון שניים: ראשית, מהי הסיבה שבגללה חדל המבקש מלהתגונן, והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בביהמ"ש; בצרוף נסיבות אומלל; באי הבנה; בהיסח דעת או ברשלנות וכד', ושנית, מהם סיכויי ההצלחה שההגנה של מבקש הביטול תתקבל, כאשר התשובה לשאלה השנייה, היא בעלת משקל גבוה יותר. באשר לסיכויי ההצלחה נפסק כי אין צורך להוכיח שההגנה היא איתנה ובטוחה ודי להוכיח הגנה אפשרית, כלומר, להוכיח כי שמיעת עמדתו ע"י ביהמ"ש עשויה להוביל אותו ליתן החלטה אחרת מזו שניתנה (ראו, למשל, כב' השופטת א. חיות ברע"א 9565/09 מרגוליס נ' גנץ, פסקה 8 (פורסם בנבו) וברע"א 5904/10 אנדרסון מדיקל בע"מ נ' אוניפרם בע"מ, פסקה 7 (פורסם בנבו); כב' השופט י. דנציגר בע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 (פוסקה בנבו) ועוד. כן ראו א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית, 2009, עמ' 373-374 והפניות שם). בעניין סיבת המחדל נפסק שאפילו אם מדובר במחדל שמקורו ברשלנות, עדיין יש מקום להיענות לבקשת הביטול, וזאת כל עוד ניתן לפצות עליו בתשלום הוצאות הולמות לתובע (ע"א 625/68 מפעל הבנייה של הקיבוץ המאוחד ושות' נ' החברה הדרומית בע"מ, פ"ד כג(2) 721, עמ' 723; א. גורן, לעיל, שם).
9. בבואי ליישם הלכה זו על המקרה שלפניי, סבורני, כי בהתייחס לסיבת המחדל לא ניתן לומר שמדובר ברשלנות שלא ניתן לפצות עליה באמצעות פסיקת הוצאות. מדובר, לכל היותר, בטעות אנוש, אשר הובילה לאיחור של ימים ספורים בלבד בהגשת כתב ההגנה, ואשר אין בה זלזול או מחדל מתמשך ושיטתי. בהתייחס לסיכויי ההגנה, דומני שבהינתן כל טענות ההגנה באופן מפורט בכתב ההגנה שהוגש ונמצא בתיק ביהמ"ש, לא היה צורך בפירוט נוסף של טענות אלה בבקשה לביטול פסק דין. לגופן של טענות, הטענות המופיעות בכתב ההגנה (כגון הטענה בדבר התניית חתימתה על הבקשה להיתר בנייה בכך שלא תיאלץ לבנות בעצמה או לשלם על הבנייה, או הטענה שלפיה הביעה התנגדות לבנייה שבנתה התובעת עוד בטרם החלה זו בבניה, מעמידות לנתבעת הגנה הראויה להתברר.
10. לאור כל האמור אני נענה לבקשה לביטול פסק דין ומורה על ביטולו בכפוף לכך שהנתבעת תפצה את התובעת על מחדלה בסכום של 1,000 ש"ח, וזאת עד יום 1.4.12. לא ישולם הסכום במועד, יעמוד פסק הדין מיום 13.2.12 על כנו. 
11. המזכירות תצרף להחלטה זו הזמנה חדשה לפגישת מהו"ת ובה גם פרטי נתבעת 1. ההזמנה החדשה תומצא למגשר המהו"ת ולצדדים.
12. התיק ייקבע לעיון אצל עו"ד נורית לוי  ביום 15.5.12.

ניתנה היום,  כ"ד אדר תשע"ב, 18 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.