החלטה בתיק ת"א 46787-10-11

לאחר שעיינתי בבקשת המבקשת מיום 23/04 , בתגובה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין  הבקשות, הן הבקשה להותיר העיקולים שניתנו לאחר מתן פסק הדין על כנם והן הבקשה להטיל עיקולים זמניים, דינן להידחות.

להלן טעמיי.

אין חולק כי עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקולים זמניים על זכויות המשיבה (הנתבעת 1 ), כמו גם על זכויות הנתבעים 2-3. הבקשה להטלת העיקולים הזמניים, בין היתר על הכספים המצויים בנאמנות, נדחתה במעמד צד אחד. בהחלטתי מיום 31/10/2011 קבעתי כי אין בבקשה ובתצהיר התומך בה תשתית עובדתית נדרשת להוכחת יסוד ההכבדה. נקבע כי אין די בעובדה כי הנתבעים  2-3 אינם מתגוררים בישראל ובטענה כי המבקשת לא תוכל להיפרע מהכספים המוחזקים בנאמנות, כדי לבסס החשש להכבדה, וזאת אף בשים לב כי לנתבע -3 זכויות במספר נכסי מקרקעין.

על החלטה זו לא הוגש ערעור.

אין חולק כי לאחר שהמשיבה לא התגוננה ניתן כנגדה פסק דין בהעדר הגנה.

לאחר שניתן פסק הדין, עתרה המבקשת להטלת עיקולים על זכויות המשיבה. בקשה זו נעתרה בחיוב. 

המשיבה הגישה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר הגנה בצירוף כתב הנגה מטעם כל הנתבעים.

בהחלטתי מיום 18/04/2011 קבעתי כי יש לבטל את פסק הדין משיקול דעת בית המשפט, כאשר הביטול הותנה בתשלום הוצאות בפועל. אין חולק כי ההוצאות שולמו ומשכך, פסק הדין בהעדר הגנה מבוטל.

כבר עתה יצוין כי בהחלטה מיום 18/04/2011 נדחתה מפורשות בקשת המבקשת להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדה.

אין מקום להיעתר לבקשה להותיר את העיקולים שהוטלו לאחר מתן פסק הדין על כנם, שעה שפסק הדין בוטל ושעה שהבקשה להתנות הביטול בהפקדה משמעותית נדחתה. היעתרות לבקשה כמוה כאיון ההחלטה שלא להתנות את ביטול פסק הדין בהפקדה.

לא זו אף זו, אין בידי לקבל טענת המבקשת כי צו העיקול לאחר מתן פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט השתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש להכבדה. השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה להטלת עיקולים לאחר מתן פסק הדין שונים מהשיקולים שיש לשוקלם בטרם זכה התובע בתביעתו. ברי כי לאחר שזכה התובע בתביעתו אין הוא צריך לשכנע את בית המשפט בקיומה של עילת תביעה ואף הדרישה להתקיימותו של יסוד ההכבדה הינה פחותה משמעותית. צו העיקול לאחר מתן פסק הדין נועד, ככלל, לגשר על פער הזמנים בין מועד מתן פסק הדין ועד לביצועו בהוצל"פ, כפי שאף נטען מפורשות על ידי המבקשת בבקשתה להטלת העיקול לאחר מתן פסק הדין.

איני סבורה אף כי יש מקום , בענייננו, להיעתר לבקשת המבקשת להטלת עיקולים זמניים על זכויות המשיבה.

אמנם, תגובת המשיבה לא נתמכה בתצהיר ואף לא התבקשה חקירת המצהיר מטעם המבקשת. יחד עם זאת, הנטל בשלב זה מוטל על כתפי המבקשת, ויש לבחון האם די באמור בבקשתה ובתצהיר התומך בה כדי להיעתר לבקשה, אף בהעדר גרסה נגדית של הצד שכנגד.

יוער, כי הבקשה להטלת העיקולים מיום 23/04 הוגשה מלכתחילה כבקשה במעמד צד אחד.

כאמור, הבקשה להטלת העיקולים הזמניים הוגשה בעבר ונדחתה. יש לבחון האם יש בבקשה הנוספת שהוגשה עובדות חדשות שיש בהן כדי לשנות ההחלטה שניתנה.

בחינת הבקשה מעלה כי המבקשת חוזרת על טענותיה כפי שנטענו בבקשה הקודמת. מוסיפה וטוענת המבקשת כי מגרסת המשיבה, בבקשה לביטול פסק הדין, ניתן ללמוד כי אין למשיבה כתובת פעילה בארץ וכי הכספים המעוקלים עתידיים לעבור לידי הנתבעים 2-3 אשר הינם תושבי חוץ.

סבורני כי אין די באמור בבקשה כדי לבסס החשש להכבדה, ובמה דברים אמורים?

ראשית, אין די בטענה כי באם יבוטל צו העיקול על הכספים שנתפסו במסגרת צו העיקול אצל הנאמנים או ברשויות המס, ובאם לא יוטל צו העיקול הזמני, הרי שהכספים יועברו לידי הנתבעים 2-3 ובכך תמצא עצמה המבקשת מול שוקת שבורה.

על מנת להוכיח החשש להכבדה יש להראות כי אין די במכסת נכסיה של המשיבה כדי להיפרע ממנה באם יינתן פסק הדין וכי מצבה הכלכלי של המבקשת אינו טוב, כך שבאם יבוטל העיקול על כספים אלו לא יהא למבקשת ממה להיפרע. אין כל הכרח כי המבקשת תפרע מהמשיבה, באם יינתן פסק הדין לטובתה, אך מהכספים שנתפסו בצווי העיקול ואין כל מניעה כי תפרע מנכסיה האחרים של המשיבה. ככל ויש למבקשת נכסים נוספים מהם ניתן יהא בעתיד להיפרע הרי שאין כל סיבה כי הכספים השייכים למבקשת יוותרו מעוקלים עד להכרעת בית המשפט בזכויות הצדדים ומתן פסק דין סופי.