לפני בקשה מטעם הנתבע, לדחיית התביעה שהוגשה כנגדו על הסף. התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבע, בה הוא מבקש השבה של הכספים, אשר נגבו ממנו על ידי הנתבע, במסגרת בקשות לביצוע שטר שהוגשו בשלושה תיקי הוצאה לפועל. בתביעתו, טוען התובע, כי השטרות הוצגו שלא כדין, שכן החוב הנתבע נפרע זה מכבר. לטענתו,
"הנתבע... פעל בניגוד למקובל ולמוסכם בין הצדדים, עשה בחוסר תום לב מובהק על מנת להיפרע מהתובע פעם נוספת ושלא כדין ופתח שלושה תיקים נפרדים לביצוע השטרות שנותרו בידו, בלשכת ההוצאה לפועל שבתל-אביב, כאשר בכל אחד מהם הוגשה קבוצת שיקים מעורבת מתוך כלל הסדרות שבוטלו"
כאמור, מבקש הנתבע לדחות את כתב התביעה שהוגש כנגדו על הסף, וזאת מחמת שלוש עילות: מעשה בית דין, התיישנות ומניעות. כפי שנראה להלן, די לנו בטעם הראשון על מנת לקבל הבקשה.
מעשה בית דין
לטענת הנתבע, כתב התביעה מתייחס לשלושה תיקי הוצאה לפועל, אשר הסתיימו ואשר ניתנו לגביהם פסקי דין חלוטים. משכך, מקימים הם
"מחסום של מעשה בית דין".
התובע מצדו מתנגד לבקשה. לטענתו,
"... כל הדיונים המאוזכרים בבקשת המבקש מתייחסים לתביעות שטריות גרידא ולבקשות ביצוע במסגרתם לא נתבעו השיקים נושא התובענה ולא בכדי, שכן אותם שיקים נפרעו ותמורתם שולמה במלואה עוד מקדמת דנא ... הלכה פסוקה, כי החלטה הדוחה בקשת רשות להתגונן איננה קובעת ממצא ואינה מהווה השתק פלוגתא בהתדיינות נוספת שבין בעלי הדין".
דיון
כללי השתק העילה, בדומה להשתק פלוגתא, חוסים תחת הכלל הגדול של מעשה בית דין. המטרה שעומדת בבסיס כלל זה היא, שמבחינת בעלי הדין המתדיינים, מבחינת מערכת המשפט ומבחינת הדין, יבוא סוף להתדיינות בעניין, אשר לגביו היה לבעלי הדין יומם בבית המשפט, בעניין בו מוצו ההליכים או שהיתה הזדמנות לבעלי הדין למצות את ההליך עד תום.
"כלל מעשה בית- דין (
res judicita
) מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המומחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי 'קרבה משפטית' עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין"
(נ' זלצמן
מעשה בית דין בהליך אזרחי
(פרסומי הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת ת"א).
שטר שהוגש לביצוע כמוהו כפסק דין. הלכה פסוקה היא כי:
"שטר כמוהו כפסק-דן על תנאי, והתנאי הוא שהחייב נמנע מהתנגד לביצועו, או שהתנגד אך ההתנגדות נדחתה"
(בר"ע 87/72
אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין
, פ"ד כו(2) 145; ע"א (ת"א) 1154/84
אימפורט בע"מ נ' יזלוביץ
, פ"מ תשמ"ו(3) 485, 489).
בפסק הדין בעניין
אימפורט בע"מ
, ממשיך כב' השופט לויט וקובע:
"כשם שלא יעלה על הדעת לאפשר לנתבע שלא התגונן בפני תביעה ושניתן נגדו פס"ד, להגיש, לאחר מכן, תביעה משלו לפס"ד הצהרתי נגד מי שהיה התובע בתביעה, ובדרך זו להביא לדיון חוזר, או לתת לו הזדמנות חוזרת לדיון, בפלוגתא ולגבי העילות שהועלו בתביעה הראשונה ושהוכרע לגביהן בפסה"ד שיתכן שהפך לסופי - אלא אם כן עילת התביעה החדשה מעלה גורם חדש (כגון: מירמה בהשגת פסה"ד הראשון)... כך גם לא יתכן לאפשר למי שלא התנגד לביצוע שטר לטעון את התנגדותו במסגרת תביעה שהוא מגיש להחזר הכספים ששילם במסגרת הליכי גביה שהתנהלו נגדו, כדין, בהוצאה לפועל...
השטר מהווה מעשה בית-דין בין הזוכה לחייב משעה שהחייב הוזמן להגיש התנגדות לביצוע השטר ולא עשה כן תוך המועד שנקצב לכך, או שהתנגד והתנגדותו נדחתה."
(
שם
, בעמ' 489-490)
התביעה נשוא בקשה זו הוגשה בגין התעשרותו של התובע שלא כדין, בעקבות הגשתם של שיקים לפרעון בשלושה תיקי ההוצל"פ, כאמור. כפי שיפורט להלן, שלושת התיקים נדונו והוכרעו במסגרת פסקי דין חלוטים.
התנגדותו של התובע בתיק הראשון (0115102000), נדחתה לראשונה על ידי כב' הרשם אטיאס (כתוארו אז). על פסק דין זה הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א (ת"א) 3117/00). הערעור נדחה ביום 28.2.02 תוך אימוץ פסק דינו של כב' הרשם אטיאס.
עניינם של שני תיקי ההוצאה לפועל הנוספים (0120892006; 0106735006) שהוגשו כנגד התובע, נדונו בפני השופטת קוברסקי. באשר לתיק הוצל"פ מספר 0120892006 הורתה השופטת על הסרת עיכוב ההליכים ואילו לעניין הסוגיה נשוא תיק הוצל"פ מספר 0106735006 קבעה השופטת, בהחלטתה מיום 18.4.04, כי הואיל והוא עוסק באותה מסכת עובדתית ובאותה הגנה שטרית לגביה ניתן לתובע "יומו" בבית המשפט (במסגרת הדיון בעניין תיק ההוצאה לפועל הראשון מ.י.), דינה של התביעה להידחות מחמת מעשה בית דין (השתק פלוגתא).