ת"א, בש"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
7080-05,1314-04
22/05/2005
|
בפני השופט:
יוסף שפירא
|
| - נגד - |
התובע:
1. טלית תקשורת בע"מ
2. יהודה טלית
3. ליאת טלית-גל
עו"ד מיכאל כספי ושות'
|
הנתבע:
1. מראות אימג' בע"מ
2. Getty Images Inc.
3. 33 צלמים זרים (אמריקאים)
עו"ד גלעד קורינאלדי
|
| החלטה |
לפני בקשה להעברת מקום הדיון בתביעה מחוסר סמכות מקומית.
עניינה של התובענה דנן מקורה במחלוקת מסחרית שנתגלעה בין המבקשת מס' 1, טלית תקשורת בע"מ ("טלית תקשורת") לבין המשיבה מס' 1, מראות אימג' בע"מ (מראות אימג'") בדבר תשלום בסך של כ-3,000$ (שלושת אלפים דולר ארה"ב) בתוספת מע"מ, עבור רישיון שימוש שרכשה טלית תקשורת ממראות אימג' בקלטות שהוכנו על ידי מראות אימג' לבקשת טלית תקשורת בהן כלולים סרטונים ממאגר הסרטונים שברשות מראות אימג' מכוח הסדרים והסכמים שיש לה על פי הצהרתה, עם המשיבה מס' 2, ("GettImages").
משלא הגיעו הצדדים להבנה בקשר עם הקלטות משכן ותוכנן, הוגשה התביעה נשוא בקשה זו.
טענות המבקשים
1. המבקשים מפנים לסעיף 66 לכתב התביעה בו נאמר לעניין הסמכות המקומית:
"לאור מקום ביצוע ההפרות בתחנת הכבלים
YPS
המשודרת בכל רחבי הארץ".
לטענתם, אמירה זו אין בה כדי להקנות לבית המשפט בירושלים סמכות מקומית לדון בתביעה.
לטענת המבקשים תקנה 3(א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") אינה חלה במקרה הנדון, אלא תקנה 3(א1) לתקנות (כפי שתוקנה בשנת 1998), וכשהם סומכים ידיהם על ההחלטה שניתנה בת.א. (רשל"צ) 5183/02
החברה המאוחדת למזרח הקרוב בע"מ נ' טיולי יחד בע"מ, לפיה תקנה 3(א1) מסייגת את תחולתה של תקנת משנה 3(א) לתקנות. פועל יוצא מכך הוא, שלאור היות מקום מושבה של משיבה 1 בתל אביב, ומקום מושבם ועסקיהם של הנתבעים אף הוא בתל אביב, הרי הסמכות מוקנית לבית המשפט המוסמך במחוז תל אביב. זאת, חרף שאין למשיבה 1 סניפים נוספים בישראל. לעניין זה נטען כי נפסק בעבר שאין מקום לעשות אבחנה בין תובע "חד סניפי" לבין תובע "רב סניפי", כפי שנפסק על ידי כב' השופטת
מ' שידלובסקי-אור בבר"ע 3216/01 הטלויזיה החינוכית הישראלית נ' ישראל סאן (לא פורסם) (2002). (להלן: "פרשת הטלויזיה החינוכית").
טענות המשיבים
2. הסמכות המקומית קנויה לבית משפט זה לאור תקנה 3 לתקנות, על פי החלופה הנוגעת למקום ביצוע הפרת זכות היוצרים המתבצעת בשידור טלוויזיה בלוויין המשודר בכל הארץ, דהיינו על פי:
"
מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים" (תקנה 3(א) (5)).
לדידם, תקנה 3(א1) אינה חלה משום שהיא מתייחסת לאורגן שיש לו מספר סניפים, ואילו למשיבה 1 אין סניפים אלא מקום עסק אחד ויחיד.
מטעם זה, לשיטתם, ההחלטה בבר"ע 3216/02 אינה חלה, וגם אם חלה, בטעות יסודה ואינה בבחינת תקדים מחייב, באשר מדובר בהחלטה של בית משפט מחוזי, ובמקרה הטוב הינה מנחה בלבד.
המשיבים טוענים, כי התקנה תוקנה בשנת 1988 לאור "הלכת פולג" (רע"א 6920/94
לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731), כדי להבחין בין עוסק בודד לבין גוף מסחרי עם פריסת סניפים בכל הארץ.
יש לפרש לשיטתם, תקנה זו כמתייחסת לגוף בעל סניפים רבים שכן אחרת אין משמעות להוספת התקנה, מה גם שפרשנות זאת תביא לשלילת החלופות בתקנה 3.
כיום פחת מעמדם של כללי הסמכות המקומית (הכפר הגלובלי). (ראו בש"א (י-ם) 2841/03
רעות אלקטרוניקה בע"מ נ'
מראות אימג', תק-מח, 2003(4), 1445. (להלן: "בענין רעות").
תשובת המבקשים
3. בתשובתם מוסיפים המבקשים וטוענים כי הואיל ובבקשה דנן דן הרשם, הרי שהחלטת בית המשפט בפרשת הטלוויזיה החינוכית הינה הלכה מנחה כלפי בית משפט של דרגה נמוכה יותר, על פי סעיף 20(א) לחוג יסוד: השפיטה. (בג"ץ 653/03
מבע מוציאים לאור בע"מ נ' סגן נציב מס הכנסה, פ"ד לט(3) 29). לאור העובדה כי בתי משפט השלום פוסקים על פי 'פרשת הטלויזיה החינוכית' יש מקום לשמור על אחידות הפסיקה (ת.א. (ת"א) 10999/03
אמי"ת רשת מוסדות חינוך בישראל נ' עיריית תל אביב-יפו (טרם פורסם) (2004).
דיון