1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, בשל רשלנות רפואית של הנתבעת, כנטען בכתב התביעה, שעיקרה אי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר לחלות בגידולים, כפי שאכן אירע, כנטען, עקב הקרנות שקיבלה בילדותה נגד מחלת הגזזת.
2. במסגרת כתב ההגנה כפרה הנתבעת בחבותה, בהוסיפה כי דין התביעה להדחות על הסף מחמת מיצוי עילת התביעה, בנמקה כי עובר להגשת התביעה דנן, הגישה התובעת תביעה בהתאם לחוק לפיצוי נפגעי גזזת, תשנ"ד-1994 (להלן -
"חוק נפגעי הגזזת"). לדידה, הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת מורנו, כי משהוגשה תביעה בהתאם לחוק נפגעי גזזת מנועה התובעת מלתבוע פיצויים בהתאם לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן -
"פקודת הנזיקין"), בגין נזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מהקרנות שקיבלה נגד מחלת הגזזת.
אקדים ואביא הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, העומדת במרכזו של הדיון דנא, הקובעת לאמור:
"11. תשלומים לפי חוק זה ופיצויים לפי חוק אחר
נפגע או שאיר הזכאי לתשלום לפי חוק זה והוא זכאי גם לפיצויים לפי חוק אחר, יחולו עליו הוראות אלה:
(1) לא תוגש תביעה לפי חוק זה אלא אם כן הצהיר התובע בכתב כי אין לו כל תביעה אחרת בשל העילות המנויות בחוק זה;
(2) הוגשה תביעה לבית משפט בשל אחת מן העילות המנויות בחוק זה לא יהיה זכאי התובע לתשלום על פי חוק זה;
(3) שולמו לתובע פיצוי, קיצבה או מענק לפי חוק זה, זכאית המדינה לנכות מתשלומים אלה כל תשלום אחר שהיא שילמה לתובע בשל העילות המנויות בחוק זה, לרבות תשלומים ששילמה המדינה לפני תחילתו של חוק זה. "
3. בדיון שהתקיים לפני ביום 15.2.2007 הורתי לצדדים להגיש סיכום טענותיהם בכתב בסוגיית דחיית התביעה על הסף בשל הגשת תביעה לפי חוק נפגעי הגזזת, עובר להגשת התביעה דנן.
עיקרי טענות הנתבעת
4. בנמקה טעמיה לדחיית התביעה על הסף, טענה ב"כ הנתבעת, עו"ד אסתר רוזנטל, כי בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת והפרשנות שניתנה לה בהלכה הפסוקה (ע"א 4674/01
שרל עמר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תק-על 2002(2), 1 (2002) (להלן -
"פסק דין שרל עמר")), על המבקש לתבוע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו עקב הקרנות נגד מחלת הגזזת, לבחור בין אחת משתי חלופות - תביעה לפי חוק נפגעי גזזת או תביעה לפי פקודת הנזיקין. עם הבחירה מיצה התובע עילת התביעה ושוב אין הוא יכול להגיש תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מההקרנות נגד מחלת הגזזת בהתאם לחלופה האחרת. לדידה, התכלית העומדת בבסיס הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת אינה מניעת כפל פיצוי, שכן כך מורנו ממילא הדין, לרבות דיני הנזיקין, אלא תכליתה ליתן פתרון ממצה לאוכלוסיה מוגדרת - נפגעי הקרנות נגד מחלת הגזזת שניתנו בשנות ה-40' וה-50' למאה הקודמת.
ב"כ הנתבעת הוסיפה והדגישה, כי הואיל וחוק נפגעי גזזת נחקק רק בשנת 1994, ביקש המחוקק להוסיף ולהסדיר הזכות להגיש תביעה לפי חוק זה, כאשר הוגשה כבר תביעה על-פי חוק אחר. לדידה, אין בכך כדי לגרוע מתכלית חוק נפגעי גזזת, ליתן בידי התובע זכות בחירה בין אחד משני המסלולים, תביעה על-פי חוק נפגעי גזזת או תביעה על-פי חוק אחר. עקרון ברירת התביעה, כנטען על-ידי ב"כ הנתבעת, אף מגשים תכליתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהדגישה היתרונות בהגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת, בין היתר, בהרחיבו מעגל המפוצים ובהתגברו על מכשולים הכרוכים בהליך תביעה לפי פקודת הנזיקין, לרבות העדר דרישה להוכחת קשר סיבתי בין נזקי הגוף להקרנות.
אשר לטענה אפשרית של התובעת, לפיה עילת התביעה דנן הינה רשלנות רפואית שעניינה אי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר שתחלה בגידולים כתוצאה מהקרנות שקיבלה בילדותה נגד מחלת הגזזת, השונה מעילות התביעה על-פי חוק נפגעי גזזת - טענה ב"כ הנתבעת, כי הנזקים שנגרמו עקב ההקרנות הם עילת התביעה, בין אם היא מוגשת בהתאם לחוק נפגעי גזזת ובין אם היא מוגשת בהתאם לפקודת הנזיקין. פרשנות מרחיבה כאמור של ההיגד "עילת תביעה", כמתייחס לכל תביעה המוגשת בשל נזקי ההקרנות, מתחייבת אף מתכליתו של חוק נפגעי גזזת, בדבר פישוט וייעול תביעותיהם של נפגעי הקרנות נגד מחלת הגזזת.
עיקרי טענות התובעת
5. בפתח דבריו, טען ב"כ התובעת, עו"ד עמוס גבעון, כי דין הבקשה לסילוק התביעה על הסף להדחות על הסף משני טעמים: האחד,מחמת אי צירוף תצהיר, כמתחייב על-פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; והשני,הואיל וטרם נשמעו הראיות בתיק לבירור המחלוקות העובדתיות, לרבות בנוגע לנסיבות הגשת התביעה לפי חוק נפגעי גזזת והפסקת ההליכים על-ידי התובעת.
לגופו של ענין, טען ב"כ התובעת, כי עובר להגשת התביעה דנן התובעת אכן הגישה תביעה למשרד הבריאות, בהתאם לחוק נפגעי גזזת. חרף החלטת ועדת המומחים על-פי החוק לאשר התביעה ולהעבירה לטיפול ועדת רפואית שתקבע האם התובעת חלתה באחת המחלות המנויות בחוק ושיעור נכותה הרפואית, הפסיקה התובעת ההליכים (טרם פניה לועדה הרפואית וממילא טרם מתן החלטה בעניינה) וביכרה הגשת התביעה דנן, בהתאם לפקודת הנזיקין. לדידו, אין לקבל פרשנות הנתבעת את הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת, שכן זו אינה קובעת הוראה בדבר מניעות בהגשת תביעה לפי חוק אחר, חרף הגשת תביעה על-פי חוק נפגעי גזזת, מטעמים מספר:
האחד,לפיו הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת אינה חלה על התובעת, שכן היא לא נמצאה זכאית לפיצויים - לא בהתאם לחוק נפגעי גזזת ולא בהתאם לפקודת הנזיקין, כמתחייב על-פי רישא הוראת הסעיף. משכך, כלל אין להחיל עליה הוראת סעיף 11 לחוק.
השני,בהנחה כי הוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת חלה על התובעת, הרי ששלילת זכות התובעת לתבוע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה גם מכוח פקודת הנזיקין, כטענת, הנתבעת, מנוגדת להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בהיותה שוללת זכות הגישה לערכאות, המהווה זכות יסוד בשיטת משפטנו. לפיכך, הפרשנות הראויה שיש ליתן להוראת סעיף 11 לחוק נפגעי גזזת הינה, כי תגמולים שקיבל או יקבל נפגע לפי החוק, יקוזזו מסכום הפיצויים בתביעה לפי פקודת הנזיקין, ולהיפך. לטענת ב"כ התובעת, המדובר ביישום מידתי המתיישב עם הוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
השלישי,בהנחה כי תתקבל פרשנות הנתבעת את הוראת סעיף 11 לחוק בדבר ברירת תביעה, הרי שהתובעת הוטעתה בבוחרה בחלופה של הגשת תביעה לפי חוק נפגעי גזזת, שכן כעולה מפסק הדין בע"א (י-ם) 6347/05
ראובן סימה נ' מדינת ישראל משרד הבריאות, תק-מח 2006(1), 739 (להלן -
"פסק דין סימה ראובן"), אשר ניתן לאחר הגשת התביעה לפי חוק נפגעי גזזת, לתובעת עילת תביעה מכוח רשלנות רפואית של הנתבעת באי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר שתחלה בגידולים עקב הקרנות שקיבלה נגד מחלת הגזזת. החידוש שבפסק הדין בדבר רשלנות הנתבעת כאמור, מבטל הסכמתה, הקודמת בזמן, של התובעת להגיש תביעתה לפי חוק נפגעי גזזת. בהקשר דנא, הוסיף ב"כ התובעת וטען, כי בהעדר קיום חובת היידוע, כאמור, כלל לא היתה יכולה להינתן הסכמה מדעת של התובעת באשר להגשת התביעה לפי חוק נפגעי הגזזת וויתורה על הזכות להגיש תביעה לפי פקודת הנזיקין. לחילופין, המדובר בהטעיית התובעת באי גילוי המידע על-ידי הנתבעת או בטעות, כאמור בהוראות חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, בעטיים זכאית התובעת לבטל הסכמתה בדבר קבלת פיצויים לפי חוק נפגעי גזזת.
הרביעי,אף הוא בהנחה שתתקבל פרשנות הנתבעת את הוראת סעיף 11 לחוק בדבר ברירת תביעה, הרי שהואיל והתביעה דנן הינה לפי פקודת הנזיקין מכוח עוולת הרשלנות, אשר אינה נמנית על העילות המנויות בחוק נפגעי גזזת, יש לדחות הטענה בדבר מיצוי עילת התביעה. לאמור, בעוד במסגרת התביעה דנן עתרה התובעת לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה בשל רשלנות רפואית של הנתבעת באי קיום החובה ליידע התובעת ולהזהירה בדבר סיכון מוגבר שתחלה בגידולים עקב הקרנות שקיבלה נגד מחלת הגזזת, עילות התביעה המנויות בחוק נוגעות לעצם הטיפול בהקרנה, ומשכך דין טענת הנתבעת בדבר מיצוי עילת התביעה להידחות.