1. בקשה פני לביטול כתב אישום, בקשה הנסמכת על הוראות סעיף 144(10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982.
2. כנגד הנאשם, אלון דין, הוגש כתב אישום המייחס לו 6 פרטי אישום: גרימת נזק לרכוש או אדם; נהיגה בקלות ראש; בלימת פתע; גרימת חבלה של ממש; אי ציות להוראות שוטר; פנסי בלימה לא תקינים.
3. על פי הנטען נגדו בפרטי העבירה, ביום 5.1.08 סמוך לשעה 16:10, נהג הנאשם באופנוע, בעתלית, בדרך כורכר, כשהוא מסיע נוסעת על גבי האופנוע. באותה עת, כך נטען, ניצב שוטר בכיוון נסיעת הנאשם, והוא הורה לו לעצור. הנאשם התעלם מהוראת השוטר והמשיך בנסיעתו. בהמשך, ניידת משטרה נסעה בעקבות הנאשם והורתה לו לעצור, אולם הנאשם התעלם גם מהוראות הניידת. במהלך הנסיעה, בלם הנאשם את אופנועו בבלימת חרום שלא לצורך ונפגע מאחור על ידי ניידת המשטרה. באותו מעמד, כך נטען, נהג הנאשם באופנוע כאשר פנסי הבלימה בו לא פעלו ורישיון הרכב פג תוקפו עוד בחודש מרס 2003.
4. כתוצאה מן התאונה נחבל הנאשם בחבלה של ממש, הוא נזקק לניתוח ולטיפול רפואי ממושך ואף הנוסעת, קרן מור, נחבלה.
5. בבקשה המפורטת והמנומקת טוענת ב"כ הנאשם כי יש להורות על ביטולו של כתב האישום מטעמים של צדק והגינות, וזאת משום שהמאשימה נקטה באכיפה ברננית ופסולה, משהחליטה להעמיד לדין את הנאשם ונמנעה, לעומת זאת, מלהעמיד לדין את המעורב העיקרי, אשר נושא באחריות לתאונה המפורטת בכתב האישום - השוטר, אביעד כהן, אשר נסע בעקבות הנאשם, פגע בו וגרם לפציעתו באורח קשה.
5. לדברי ב"כ הנאשם, הגשת כתב האישום בנסיבות המקרה דנן, עומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית. לדבריה, הגנה זו תחול לא רק כאשר עסקינן בהתנהגות שערורייתית של הרשות, אלא למשל לרשלנות על אכיפה בררנית. ב"כ הנאשם הצביעה עוד וטענה כי מקום בו המאשימה עורכת אבחנה ואפליה בין השניים שביצעו אותה עבירה, עשויה להקים חשש להתנהלות זדונית או שרירותית בלתי צודקת העשויה להצדיק את החלתה של ההגנה מן הצדק.
לדברי ב"כ הנאשם, התנהלות המשטרה בתיק זה בחקירת התאונה, התנהלות המאשימה בכל הקשור להעמדתו של הנאשם לדין וסגירת התיק כנגד השוטר לוקות בהחלטות שגויות, בלתי סבירות ונוטות בצורה לא מאוזנת, לא הוגנת, לאורך כל הדרך.
לטענת ב"כ הנאשם, התאונה התרחשה ביום 5.1.08 - בעת נסיעה בדרך כורכר סמוך לעתלית. השוטר, שנסע בניידת המשטרתית, פגע מאחור באופנוע עליו רכב הנאשם. מעוצמת הפגיעה האופנוע הועף והתהפך. אין מחלוקת, לטענת ב"כ המבקש, כי הניידת פגעה באחורי האופנוע. לדבריה, בנסיבות העניין, החלטת המשטרה להעמיד לדין את רוכב האופנוע היא בלתי סביר בעליל, נגועה בשרירות לב ובשיקולים זרים.
לטענת ב"כ הנאשם, בחינתן של נסיבות האירוע מובילה למסקנה ברורה שהתאונה נגרמה בגין אחריותו של השוטר אשר פגע בנאשם מאחור. לטענת ב"כ הנאשם, הבוחן, אשר חקר את נסיבות התאונה, הודיע לנאשם ולמשפחתו כי האחראי לתאונה הינו השוטר אשר פגע בנאשם.
עוד טענה ב"כ הנאשם, כי זירת התאונה לא נבדקה בזמן אמת על ידי בוחן התאונות. דו"ח בוחן נערך רק ביום 6.3.08, חודשיים לאחר התאונה. הדו"ח נערך בנוכחות השוטר אשר פגע בנאשם, בעוד הנאשם לא הוזמן כלל. בעקבות חקירת הנאשם - חקירה שהתקיימה כ-5 שבועות לאחר התאונה - הוגש כנגד הנאשם כתב אישום אשר ייחס לו 2 אישומים בלבד: הראשון, נהיגה ללא ביטוח תקף והשני נהיגה ללא רישיון רכב תקף. כתב אישום בגין 2 עבירות אלו הוגש כנגד הנשם ביום 14.2.08 והוא הודה בביצוע העבירות שיוחסו לו במסגרת הסדר טיעון שנחתם בינו לבין המאשימה, והוא נדון לקנס כספי ולפסילה ע"ת. מתברר כי לאחר הגשת כתב האישום הראשון, דיון אשר הסתיים בהסדר טיעון, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום נוסף המייחס לו את ביצוען של העבירות נשוא תיק זה.
ב"כ הנאשם טוענת כי הגשת כתב האישום בוצעה לאחר שפנתה לברר מה עלה בגורן השוטר אשר פגע בנאשם והאם הועמד לדין. לדבריה, הגשת כתב האישום נשוא תיק זה, מעידה כי החוקרים וקציני המשטרה סברו כי אין להטיל על הנאשם כל אחריות לתאונה.
עוד נטען, כי הנאשם נפצע קשה בתאונה זו, וכי למאשימה יש אינטרס שלא להעמיד לדין את השוטר, ועל כן ההחלטה להעמיד לדין את הנאשם ולא את השוטר נגועה באינטרס לא ענייני ונובעת משיקולים זרים. לדברי ב"כ הנאשם, האופנוע עליו רכב הנאשם לא היה מבוטח וכי צפוי שהנאשם יתבע את מדינת ישראל בגין הנזקים שנגרמו לו במסגרת התביעה שתתנהל על בסיס דיני הנזיקין ולא על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ושם תידון שאלת האחריות של הנהגים לאירוע התאונה.
לסיכום טען ב"כ הנאשם כי המאשימה סטתה לחובתה הבסיסית לפעול מתוך שוויון וללא הפליה בין המעורבים בפרשה. שיקולי המאשימה היו בלתי ענייניים. במעשים אלו יש משום פגיעה באמון הציבור בתקינות ההליך הפלילי ובשוויון האכיפה. ההחלטה להאשים את המבקש אינה צודקת, אינה הוגנת ודינה להיפסל מחמת אפליה פסולה ואכיפה בררנית. נתבקשת להורות על ביטול כתב האישום אשר הוגש כנגד המבקש.
בתאריך 8.9.11, לאחר מספר דחיות, ניתנה תגובת המשיבה לבקשה לביטול כתב האישום, כדלקמן: "אין בכוונת התביעה לבטל את כתב האישום אלא לתקנו", דהיינו להותיר על כנו את סעיף האשמה שעניינו אי ציות להוראת שוטר ולמחוק את יתר הסעיפים.
כאן המקום לציין כי מתגובה זו לא ברור האם המאשימה התכוונה להותיר את סעיף העבירה שעניינו אי ציות לשוטר להתעלמותו של הנאשם מן השוטר, מוטי כהן, או שמא להתעלמותו של הנאשם מן השוטר אביעד כהן אשר נסע בעקבותיו ובסופו של דבר פגע בנאשם.
ב"כ הנאשם לא השלים עם תגובתה של המאשימה. לדבריו, יש להורות על זיכויו של הנאשם מן העבירות אשר נמחקו על ידי המאשימה מכתב האישום, שכן ההודעה על תיקון כתב האישום הוגשה לאחר שהנאשם השיב לאשמות. עוד נטען כי על המאשימה להגיש כתב אישום חדש ומתוקן אשר יכיל את העובדות והסעיפים הרלוונטיים בלבד ואשר יוסרו ממנו עובדות שאין להן קשר לנסיבות המקרה דנן. אשר לפרט האישום שעניינו אי ציות להוראות שוטר - חזר ב"כ הנאשם על כל טענותיו אשר פורטו לעיל בנוסף נטען, כי הגשת כתב אישום שני לאחר הגשתו של כתב האישום הראשון, הינה התנהלות בלתי תקינה ובניגוד להנחיות שאין להגיש כתב אישום בתשלומים בניגוד למקובל, ויש בכך משום התעמרות בלי סבירה בנאשם. לעניין זה טען ב"כ הנאשם כי המאשימה לא ראתה להאשים את הנאשם בעבירה של אי ציות לשוטר עת הגישה את כתב האישום הראשון. בסופו של דבר, כך נטען, הנאשם הועמד לדין ונשפט, דינו נגזר ואין להעמידו לדין פעם נוספת.
עוד נטען, כי העמדתו לדין של הנאשם פעם נוספת מהווה הן סיכון כפול ואף נגישה שכן ההוראה להעמידו לדין בגין עבירה זו עומדת בסתירה לעקרונות צדק והגינות משפטית.
לאחר עיון בכלל המסמכים הרלוונטיים אשר הוגשו לעיוני, ולאחר עיון בתגובתה הקצרה של המשיבה, המאשימה, אשר בחרה לבטל את חלקו הארי של כתב האישום על ידי מחיקת 5 סעיפי אישום המיוחסים לנאשם והותרת אישום אחד בלבד שעניינו אי ציות לשוטר, החלטתי לקבל את טענות ההגנה ובהתאם להוראות סעיף 150 לחסד"פ, לבטל את כתב האישום המתוקן אשר הוגש כנגד הנאשם, לאחר שסברתי כי הגשתו עומדת בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
דומני שפסק הדין המרכזי הסוקר את דוקטרינת ההגנה מן הצדק הינו ע"פ 4855/02, מדינת ישראל נגד ד"ר איתמר בורוביץ ואח', אשר הוזכר בסיכומי הסנגוריה. בפסק דין זה קובע ביהמ"ש העליון את העיקרון כי עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. מטרת החלתה של ההגנה יא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה דוקטרינה זו, כפי שנפסק עשויה לחול בין היתר אם שוכנע ביהמ"ש בצדקת טענתו של הנאשם שההחלטה להעמידו לדין חרגה בבירור ממתחם הסבירות. בחינת סבירות שיקול דעתה של הרשות המאשימה על ידי ביהמ"ש עשוי להקיף גם את השאלה אם בנסיבות העניין יש בעצם הגשתו של כתב האישום כדי לפגוע באופן חריף בתחושת הצדק וההגינות.